תראו! שואה!

צהריים טובים לכולם!

נתחיל היום עם חדשות טובות: כבר מעל 12 שעות שאנחנו לא בחודש ספטמבר. החודש התשיעי בשנה מביא איתו בדרך כלל חגים מעצבנים, תוכניות על מלחמות שקרו בחגים המעצבנים, אסונות בינלאומיים (תחילת מלחמת העולם השניה או גרוע מכך, תחילת שנת הלימודים בבתי הספר), ביצועים גרועים בבורסה האמריקאית (באמת, תבדקו) והשנה היה מדובר עבורי באחד החודשים הגרועים ביותר מבחינה כלכלית. לא נורא, חודש אוקטובר כבר כאן, שנת הלימודים האקדמית תיכף מתחילה ולא נצטרך לסבול את חודש ספטמבר לפחות עוד 330 ימים.

חודש אוקטובר הנוכחי נפתח עם חדשות מעוררות קנאה מארצות הברית. שם, בניגוד לכאן, שכללו את הפרדת הרשויות לדרגה הגבוהה ביותר, והמצב הזה הוביל לכך שהרשות המחוקקת, זאת האחראית על התקציב, לא אישרה את תקציב הממשלה והממשלה נסגרה. אצל האמריקאים אין חוכמות – אם אין כסף, סוגרים את העסק, גם אם העסק הזה הוא הממשלה הפדרלית.

בארץ, לעומת זאת, אם אין תקציב ממשיכים את התקציב של השנה שעברה גם אם הוא הרסני ומנופח. במקרה הכי גרוע שולחים את הכנסת הביתה ומכריזים על בחירות, תוספת של עוד כמה מאות מיליונים להוצאות הממשלה שלא יודעות גבול. אצל האמריקאים הרשות המחוקקת נפרדת מהממשלה ומכתיבה לה כיצד לנהוג. אצלינו הממשלה יושבת עמוק בתוך הרשות המחוקקת ועושה ככל העולה על רוחה.

בתוך ממשלת ישראל יושב שר אחד, חצוף במיוחד, כזה שנכנס לתפקידו הציבורי הראשון לפני שמונה חודשים ולתפקידו הציבורי השני לפני שישה, אבל כבר מנפנף בקלף השחוק ביותר, השואה, מול אנשים שהחליטו לרדת מהארץ. כן, מדובר שוב ביקיר הבלוג, יאיר לפיד, שהחליט לשבור שיאי חוצפה ולהצטרף לשורה ארוכה של בכירי ממשלה שאין להם משהו חכם להגיד על היורדים מהארץ.

בויכוח על המציאות והמצב הקיים, נהוג להעלות טיעונים לוגיים שאמורים לשכנע את הצד השני. כשאלה נגמרים, מתחילים טיעוני הרגש שאין מאחוריהם כלום מלבד הודאה בנצחונו של הצד השני והפחד להודות בכך באופן מפורש. אלו הם טיעוני השואה של לפיד בנושא המהגרים. אחרי הכל, הסיבה שמדינת ישראל עדיין מתקיימת היא פמפום בלתי פוסק של “מדינת היהודים” וההפחדה הקבועה מפני אנטישמיות בחו”ל (כאילו שמהגרים מפה לצרפת או לאוקראינה). מבחינה כלכלית, אין לאדם פרודקטיבי שום סיבה להישאר כאן, ואם תשאלו אנשים שמתכננים להגר מה הסיבות שהם עדיין כאן תשמעו תשובות ביורוקרטיות כמו ענייני ניירת או תשובות שקשורות ישירות למשפחה. מי שחשב על עזיבה (ולפי סקר חדשות 10, מדובר על יותר מחצי מהאוכלוסיה) הצליח להתנתק לחלוטין מהדמגוגיה שאומרת ש”צריך” לחיות פה ובשביל זה צריך לסבול. אנשים מחפשים איכות חיים בתמורה לעבודה שלהם, ואיכות חיים כזאת אי אפשר לקבל בישראל.

ברור לי לחלוטין שלפיד לא יכל ליצור פה גן עדן בשישה חודשים. עם זאת, הוא היה יכול לכתוב בפוסט שלו שהוא לא מסכים עם היורדים ולדעתו הם טועים, אבל הוא עובד כדי להפוך את ישראל לטובה יותר מחו”ל. איכות חיים טובה יותר היא טיעון הרבה יותר חזק להישארות בארץ מאשר “תראו! שואה!”.

בנוסף, לפיד גם היה יכול לא לכתוב שום דבר, אבל אין כמו דמגוגיה טובה כדי לסיים את חודש ספטמבר הנורא.

יום טוב.

שלכם,

nadavs