חשבון למתקדמים

ערב טוב לכולם!

אחרי שבשבוע שעבר קיבלה כאן ממשלת ישראל מחמאות, הצליחו חבריה הבכירים לזרוק את הכל לפח ולהרוס את שבוע החסד הקצר שניתן להם. המוביל שבחבורה הוא, כהרגלו, שר האוצר המופלא שלנו.

עם כניסתו לתפקיד הודיע לפיד בחגיגיות שבשנים האחרונות עשו כאן חגיגות על חשבוננו ועכשיו יש אוברדראפט ענק. הפתרון ההגיוני הוא, ללא ספק, להגדיל את האוברדראפט הזה. לפיד כמובן לא רוצה כזה גירעון, אלא מנסה להציב יעד ריאלי יותר משלושה אחוזים (שגם הם שלושה אחוזים יותר מדי). אבל במקום להראות שבאמת איכפת לו מהעניין כמו שהיה נראה בהתחלה עם קיצוץ מתוכנן של 18 מיליארד שקלים בתקציב, הוא החליט ש-2013 תהיה אבודה ונצטרך לקוות שהיא תעבור איכשהו בלי אירועים מיוחדים ובלי שנשים לב ששיעורי המס הולכים להיות אסטרונומיים.

הבעיה היא ש-2013 כאן והיא לא הולכת לשום מקום בזמן הקרוב. ככל הנראה החודשיים הבאים כן אבודים, אבל אם התקציב עובר באוגוסט, אפשר להציל את חמשת החודשים האחרונים של השנה. ההימורים על השנה הבאה לא במקום, ואני לא חושב שיש מקום להימורים בסדר גודל כזה. הגבולות משום מה מתחילים להתחמם, לא כדאי שזה יהפוך לפשיטת רגל.

ובינתיים, על קיר הפייסבוק, תומכיו הקולניים של לפיד מודיעים לנו חגיגית על פתרון כל בעיות העולם. אמנם השנה תהיה אבודה, אבל בקרוב, ממש עוד רגע, יגיע לכאן “הגז של כולנו” שיהפוך את כולנו למיליארדרים, יסגור את הגירעון ויביא שלום עולמי. מדובר כאן על הימור בסדר גודל כל כך משמעותי שאפילו אנשים שמהמרים בבורסת הסחורות באופן עיוור לא מוכנים לקחת אותו. ההנחה שמחירי הגז לא ירדו (הנחה בעייתית, מוצאים גז בכל חור בזמן האחרון) והדרישה המשונה לאסור את היצוא שלו (כך שהוא ימכר לשוק המקומי, ובזול) מעמידה באור די בעייתי את התחזית הפנטסטית של חיים על הכנסות הגז.

אחרי שהובהר לכולם שאין כסף, הגיע הזמן להתווכח מי יופיע על הכסף שאין. ההחלטה להדפיס על השטרות החדשים את פרצופיהם של ארבעה משוררים ממזרח אירופה ולא ממרכז אפריקה הפכה לשיחת היום ויעד לדיון ארוך ומתיש על נושא שאפשר להגדיר, די בפירוש, כ”לא חשוב בכלל”.

אז לכל מי שממש מעניין אותו מי יופיע על שטרות, מבזק חדשות קצר: זה לא חשוב. באמת שלא. החלק החשוב בשטרות הוא שהם יהיו עמידים לזיופים, שיופיע עליהם הערך שלהם ואם אפשר, שיהיו בצבעים שונים. זהו. ממש לא משנה אם האנשים עליהם נולדו באירופה, אפריקה, אסיה, אמריקה או אוסטרליה. זה לא משנה מה מצוייר עליהם. מצידי שעל כל השטרות תהיה תמונה של שרה נתניהו.

ובנושא אחר, בטכניון כבר רואים את האור בקצה מנהרת המעבדה בפיזיקה. הקורס המיותר הזה נמרח הרבה יותר זמן מהדרוש, אבל כבר אפשר להרגיש את החופש ממנו. בחמישי הקרוב יערך ניסוי מספר 6 מתוך 8. אמנם אנחנו מפספסים שני ימי חמישי (גשר אחרי שבועות ויום הסטודנט), אבל מיד לאחר מכן משלימים את יום חמישי הזה ובאותו שבוע בדיוק מבצעים את הניסוי האחרון ונהנים מחודש שלם של לימודים בלי הקורס המעצבן ביותר בסמסטר.

ולסיום, אתמול חגגתי שנתיים לקניה המוצלחת שלי ביותר עד היום – המכונית שלי. אותו יום שלישי, השלושה במאי לפני שנתיים, היה נקודת אור לקראת סופו של השירות הצבאי. הפטור הזה מהתחבורה הציבורית הזוועתית של ישראל עלה (וממשיך לעלות) הרבה כסף, אבל שווה כל שקל. הזמן והעצבים שנחסכו לי על ידי המכונית הזאת יקרים מפז ועל החופש הנהדר שהיא מקנה לי אי אפשר לשים תג מחיר. עכשיו הגיע הזמן לקחת אותה לטיפול השנתי שלה כדי שתמשיך לשרת אותי בכזו נאמנות.

יום טוב.

שלכם,

nadavs