המבחן הגדול של כץ

ערב טוב לכולם!

אחרי שבוע של החלפת תפקידים בין הרמטכ”ל לראש הממשלה, נתניהו חזר סוף סוף לכיסא שלו וגנץ חזר לקשקש על הגבול-שעוד-רגע-מתפוצץ-אם-לא-נקבל-תקציב. כמדי יום זיכרון, גנץ שכח את החיילים המתאבדים שהיוו שליש מחללי צה”ל השנה (באופן רשמי, בפועל אני מנחש שמדובר ביותר), את הרוגי תאונות הדרכים, הנפטרים ממחלות ונכי צה”ל שנפטרו השנה וזכו למילים חמות כמו “נפלו על הגנת המדינה”, כשבפועל הם ירו בעצמם, התנגשו בעמוד עם הרכב בזמן חופשה בבית, עצמו עיניים בבית חולים או נפצעו לפני כמה שנים ונפטרו השנה ממגוון סיבות.

יום לאחר מכן חגגנו כולנו עם טקס המצטיינים בבית הנשיא שהציג את החיילים עם התפקידים החשובים יותר (ופחות) מדברים במילים גבוהות ומרשימות על תפקידם “להנחיל ערכים” או “לחנך”, שוכחים שמדובר בצבא ולא בבית ספר או קייטנה. לא נורא, בקרוב מאוד יצטרפו אליהם עוד שישים אלף אנשים בשנה שיזכו לשיעורי ההתאבדות הנכבדים של חיילי צה”ל בשם השוויון בנטל.

לאורגיה הצה”לית הזאת נכנס גם ידיעות אחרונות עם מוסף חג שלא היה מבייש את מיטב אנשי הפרופגנדה בהיסטוריה. רואים שם את מיטב חיילנו עושים פוזות למצלמה ומציגים את הצבא כמקום מגניב שכולם נהנים להיות בו, אבל על הדרך שוכחים את כל הגועל נפש בשירות, את הטמטום ששולט במערכת ואת העובדה שהם בעצם עובדי כפיה במסווה של תרומה. לא נורא, העיקר שהזקפה הלאומית חזקה מתמיד בה’ באייר.

ובנושא אחר, מחר יגיע עוד מבחן חשוב ליכולתו של ישראל כץ להתעלות מעל שיקולים פוליטיים צרים ולפעול לטובת כל אזרחי ישראל. מדובר על הסכם השמיים הפתוחים שאמור להביא לכאן טיסות זולות יותר ותחרות אמיתית על הטיסות בנתב”ג. כמו תמיד, כשמנסים לפגוע לחברה במונופול, עובדיה ונציגיה מיד קופצים וצועקים שההסכם יגרום לקריסת החברה, פיטורי עובדים, אבטלה גבוהה ומלחמת עולם שלישית. בפועל, אם מפוטרים עובדים הם מוצאים עבודה אחרת ואם החברה קורסת, יותר עובדים מפוטרים ומוצאים עבודה אחרת. בסופו של דבר, כלל האזרחים מרוויחים והיחידים שמפסידים מהעניין הם בעלי המונופול לשעבר.

זה מה שאמור לקרות מחר בנושא הטיסות בנתב”ג. אחרי יותר מדי זמן, אמור השר כץ לחתום מחר על הסכם השמיים הפתוחים עם אירופה. עובדי אל-על התגייסו למאבק והציפו את עמוד הפייסבוק של ישראל כץ (ויאיר לפיד) בפוסטים על מקום העבודה המופלא שלהם, על החברה הנהדרת שהיתה להם בית ועל היחס החם והאנושי שמקבלים כל הנוסעים שמשלמים כפליים על כל כרטיס טיסה ללא שום הצדקה. הטענה שלהם היא שעל אל-על מוטלות מגבלות בטחוניות שמפריעות לה להתחרות באופן חופשי בחברות האירופיות.

התשובה ההגיונית היחידה היא: תתמודדו. הבעיה מגיעה מכיוון ממשלת ישראל, ולכן אל-על צריכה לפנות אליה ולדרוש את הסרת המגבלות האלה. מרגע חתימת ההסכם יש חמש שנים בהן הוא מתרחב בהדרגה עד למימוש מלא, וכאן הזמן לפעול בנושא. אם באל-על יתעקשו לחכות כמה שנים ולהביא את החברה לפשיטת רגל, שלא יצפו להרבה סימפתיה מהציבור. גם ככה אין להם יותר מדי קרדיט.

גם נושא הגז נמצא בכותרות (אחרי הכל, הוא של “כולנו”). היום נתקלתי בפוסט של “צדק חברתי – חדר המצב” (כן, יש דבר כזה) בפייסבוק שטוען שאסור לייצא את הגז כי לפי חישובים שלהם הם יצטרכו להחליף בלון בזמן הקרוב (או משהו מטופש אחר). אחד המשתתפים בדיון שאל את אחד האחרים האם אנחנו צריכים להשתתף בהפסדי חברת הקידוח על כך שהם לא מצאו גז בקידוח אחר. משתתף אחר ענה לו שאנחנו בעצם מסבסדים את החברות האלה ע”י קיזוז הפסדים ממס החברות. לפי ההיגיון הזה, אני כרגע מסובסד במיליארדים מכיוון שאני לא מרוויח מיליארדים. הוא כנראה שאף הרבה מהגז של “כולנו”.

זהו זה לשבוע האחרון. מחר נוכל כולנו לראות האם כץ הוא רכיכה או שר שיודע מה הוא עושה. נקווה שהוא בצד הנכון.

יום טוב.

שלכם,

nadavs