קווים מגבילים

ערב טוב לכולם!

אחרי חמישה שבועות מתישים של מבחנים והמתנה לתשובות המבחנים, התחיל סוף סוף סמסטר ב’ ואיתו בשורת האיוב לנבחני מועד ב’ בפיזיקה (והשמחה לאיד של כל אלה שאמרו לעתודאים לא לגשת שוב כדי לשפר את הציון). התברר שהם קיבלו מבחן בלתי אפשרי, כך שכל מי שניגש לשפר ציונים חטף את הלם חייו. עדיין לא פרסמו את המבחן באתר הקורס, אבל לפי טענות הנבחנים הופיע במבחן כוכב המוות שהיה רמז עבה מאוד לרמת הקושי של המבחן. אחרי שיצאתי ממועד א’ של המבחן הזה אמרתי שאני לוקח גם 65. אני ממש לא מבין את אלה שניגשו לשפר את המבחן הזה בשביל להעלות את הממוצע – הרי היה ברור שהמבחן יהיה ברמת קושי דומה או גבוהה יותר. שיהיה לחוכמולוגים האלה בהצלחה.

לפני מבחן האימה, עברנו סוף סוף הרצאה על הנדסת חומרים. בתחילת ההרצאה התברר שקבוצת פיזיקה הצטמצמה בעוד קבוצת כימיה התרחבה קצת וחמור מכך, התברר שהמרצה חייב לשאול שאלה כל שתי דקות והוא מחייב סטודנטים שלא בהכרח רוצים להשתתף, כמוני, לענות. עדיין לא נמצאה הדרך להתחמק מהשאלות האלה. לפחות המקצוע מעניין.

ההרצאה לאחר מכן היתה בחדו”א (כן, זה ממשיך, אבל הפעם זה נקרא חדו”א 2), שם התברר שהאיום של המרצה מחדו”א 1 התממש ואכן לא כולם הגיעו לחדו”א 2. המרצה בסך הכל בסדר, ואפילו התוודה בפנינו שלא גדל בארץ ויש לו שגיאות כתיב. בשיעור השני שלו הוא כתב “קווים מגבילים” והוא היה בהלם לאחר שתיקנו אותו. לטענתו, הוא כותב כך שנים ומעולם לא העירו לו. אכן קשים הם חייו של העולה החדש.

מיד לאחר מכן עברנו לתרגול במשוואות דיפרנציאליות רגילות, אבל התברר שמדובר בתרגול איפוק. לכיתה נכנסה מתרגלת שהתחילה לדבר עברית מעורבבת עם רוסית ואף אחד לא הבין מילה ממה שהיא אומרת. אני, כהרגלי בקודש, פרצתי בצחוק בלתי נשלט שהפך מהר מאוד לדמעות של צחוק. אמנם הצלחתי להחזיק שם חמישים דקות, אבל מחר אני אלך לתרגול אחר.

ביום שני התחיל מופע האימים של פיזיקה 2. המרצה, שהגיע הישר מאמריקה, משתמש בשיטות של בי”ס יסודי להטלת משמעת. כל מי שמדבר, נושם, ממצמץ או באופן כללי מזיז איבר כלשהו בגוף נשלח החוצה. כדי לוודא שאף אחד לא מבריז משיעורים ללא סיבה, בתחילת כל שיעור מתקיים בוחן שנחשב לצורך חישוב הציון בקורס. על עברית נורמלית אין מה לדבר.

שאר הקורסים התבררו כמעניינים יותר (או פחות) או משונים לחלוטין (כמו המעבדה בפיזיקה). היתרון של הסמסטר הזה הוא שעות הלימודים – רק בימי רביעי אני מתחיל בשמונה וחצי (ומסיים ב-12:30, שלא יהיה קשה מדי), בראשון בתשע וחצי ובשאר הימים 10:30 או 12:30 (תענוג). ככה אני גם יכול לראות טלוויזיה (שהגיעה סוף סוף לחדר) וגם לישון כמו שצריך.

ובנושא אחר, למרות פספוס קצר של יום, הוקמה לבסוף הממשלה לה קיוויתי בינואר והיתה ברורה מהרגע שהגיעו תוצאות האמת. אמנם גם ציפי לבני הצליחה להשתחל פנימה, אבל ההשפעה שלה זניחה לחלוטין. את הבדיחה של מופז שלחו לאופוזיציה. לא ברור למה לא שלחו אותו הביתה וחסכו שתי משכורות של חבר כנסת.

ובינתיים נמשכת הספירה לאחור ליום שני לחגיגה הכפולה – אלי ישי יצא סוף סוף מהממשלה ואני אחגוג 23 שנים. אמנם יאיר לפיד יכנס אליה בתור שר אוצר באותו יום, אבל פוסט הפייסבוק האחרון שלו יכול להעלות שביב של תקווה שהוא יודע מה צריך לעשות שר אוצר – להגיד לכולם “לא”. אם הוא יבצע את התפקיד כמו שצריך ויצליח, ביחד עם בנט, להיכנס חזק בהסתדרות ובמאות אלפי אוכלי החינם בישראל (תוך הימנעות מהעלאת מיסים ואולי אפילו הורדתם), הוא כנראה יהיה ראש ממשלת ישראל בשנת 2016. שיהיה לכולנו בהצלחה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה