רמזים

ערב טוב לכולם!

ביום חמישי, אחרי שלושה ומשהו חודשים מתישים, נפטרתי סופית מהקורס חדו”א 1מ’/2 בטכניון. דרך דפי המבחן נשקפה תחינתו של המרצה שאמר לנו “אני יודע שאתם אידיוטים, אבל תעשו לי טובה, נתתי לכם מבחן קל – עברו אותו ועופו לי מהעיניים”. את הבקשה הזו של המרצה היה ניתן לראות בבירור לאורך כל המבחן תחת שם הקוד “רמז”. ליד כל שאלה שהיינו עלולים להתעכב עליה יותר מחצי דקה הוא נתן רמז שנותן פחות או יותר את הפתרון ואנחנו רק היינו צריכים לכתוב אותו יפה. בשאלה האחרונה הוא נתן לנו ערכים ידועים של סינוס וקוסינוס. יותר נואש מזה לא יכול להיות.

בשאלה מספר ארבע הסתמנה בעיה. קראתי את השאלה ולא היה לי מושג מה הוא לעזאזל רוצה ממני. בשאלה הוא דיבר על פונקציה כלשהי, אבל לא היה לי מושג איזו. חשבתי שזו פונקציה כללית כלשהי, אבל מהר מאוד גיליתי בעצמי שאין סיכוי שמדובר בכל פונקציה שהיא כי יש המון דוגמאות שמפריכות את התנאים. אחרי כמה דקות של שבירת הראש ויתרתי על השאלה והמשכתי. כשחזרתי אליה עדיין לא היה לי מושג מה עושים, אבל אחרי כמה דקות של בהיה התברר העניין: לפני השאלה השלישית היה כתוב שפונקציה מסויימת משמשת גם לשאלה שלוש וגם לשאלה ארבע. כאשר הובהר העניין הזה חזר נפתרה השאלה בתוך זמן קצר (והסתבר שהיא דווקא לא היתה נוראית).

בשאלה מספר אחת כל מה שהמרצה רצה לבדוק זה כמה זמן לא היינו בתיכון וכמה אנחנו בכיינים. זו היתה שאלה ברמה של שאלת בגרות והשוס הגדול שהכעיס חלק מהאנשים הוא הדרישה לחישוב שטח עיגול. ללא ספק רודנות אכזרית במיוחד.

בבוקר יום חמישי, אחרי המתנה מורטת עצבים, התגלתה האמת לגבי המבחן בפיזיקה. בתשע וחצי הוערתי באכזריות על ידי SMS שנשלח מאחד מחברי לדירה במעונות שרצה לדעת כמה קיבלתי. נכנסתי ללינק ששלחו במייל, הכנסתי תעודת זהות וסיסמה וציפיתי לגרוע מכל. להפתעתי, התנוסס שם בגאון המספר 68.25 בתור ציון המבחן (מתוך 80) ו-87 כציון הסופי של הקורס. לא האמנתי למראה עיני. אני כבר הכנתי את עצמי נפשית למועד ב’.

אחרי ההפתעה הזאת אזרתי אומץ ובדקתי את הפתרונות למבחן שפורסמו שבוע לפני כן. שם התגלתה עוד הפתעה כשבשאלה השניה, שאלת הממטרה שגרמה לסיוטים לכמה אנשים (כולל אותי), הצלחתי לענות נכון על ארבעה סעיפים מתוך חמישה, כולל המשוואה הדיפרנציאלית הנוראית.

בינתיים הולכות ונשלמות ההכנות לקראת המבחן באלגברה לינארית שיתקיים ביום שני בתשע בבוקר (הם לא נורמליים). ערכים עצמיים, מטריצות הפיכות ומערכות משוואות לינאריות הומוגניות ולא הומוגניות ממלאות את דפי ההכנה ודורשות שנפתור אותן או נדרג אותן. מדובר בתענוג לא נורמלי שכל אדם שפוי היה מסתכל עליו ושואל “למה זה טוב השטויות האלה?”, אבל כשנמצאים בטכניון השפיות נעלמת ואנשים מתחילים לחפש מספרים מרוכבים.

בינתיים, מחוץ לטכניון, המו”מ הקואליציוני מת מאותה סיבה שועדת פלסנר מתה: כי לאף אחד אין כוח להתעסק עם נושא הגיוס. זה תפוח אדמה לוהט שכולם יודעים שיתפוצץ בפרצוף של האחרון שיגע בזה. השניים היחידים בכנסת עם תוכנית גיוס הגיונית הם אייכלר ופייגלין, אבל הראשון חבר כנסת של יהדות התורה ואני בספק אם הוא תומך בצבא מקצועי מטעמים ליברליים והשני נתפס (גם על ידי) כקיצוני בתחומים מסויימים, דבר שפוסל אותו כמעט אוטומטית בציבור הרחב. אלא אם יקרה נס כלשהו, אנחנו נאכל עוד הרבה מרורים עם הגיוס הזה.

בנושאים האחרים שעל הפרק כבר די ברורה לכולם המדיניות – זה לא מעניין אף אחד. לא את לפיד שממשיך להפיץ סיסמאות כמו “שוויון בנטל”, בנט עם “אחים שלי” וש”ס עם “עולם התורה”. נראה שנתניהו בסופו של דבר יצטרך להקים ממשלה עם עצמו.

יום טוב.

שלכם,

nadavs