הקטסטרופה

צהריים טובים לכולם!

בשעה טובה נספרו סוף סוף כל הקולות, כולל זה שלי, והושגה הכרעה: כל ענייני הגושים האלה לא מעניינים אף אחד. לפיד שוייך למרכז-שמאל, אבל מהתוצאות היה ברור מיד שהוא לא יחבור ליחימוביץ’, שמצידה רמזה על המלצה לפרס על לפיד כראש ממשלה (מישהו חייב לעשות לה בדיקת סמים דחוף, האישה לא איתנו). את הערבים מכניסים כל פעם לגוש המרכז-שמאל למרות שברור לחלוטין שהם לא יכנסו לשום ממשלה בזמן הקרוב. הגיע הזמן להיפטר מהגישה המטופשת הזאת, היא לא אפקטיבית.

לשמחתי הרבה, במפלגת העבודה לא חיכו יותר מדי לטקס המסורתי של אכילת יושב הראש וכבר מתכוננים במרץ להדחת שמש העמים והחלפתה בשמש קצת יותר זורחת. גם בליכוד כבר מחפשים אשמים בביזיון (מנדט או שניים פחות ולפיד היה יכול להיות ראש ממשלה) וכולי תקווה שעד בחירות 2016 ידיחו כבר את הנודניק שעומד בראשם. באופן מפתיע, גם הש”סניקים לא מרוצים יותר מדי מהתוצאה שלהם וכבר מתחילים לצווח בהיסטריה שלא תקום ולא תהיה ממשלה בלעדיהם. הם היו מוכנים לחבור ליהדות התורה כ”בלוק חוסם” (אצלם אין גושים) כדי למנוע את גיוס החרדים. לצערי, מאחורי הרטוריקה שלהם על “מניעת גיוס חרדים” מסתתרת התוכנית הרגילה להמשך מימונם, אחרת עוד הייתי יכול לתמוך בטעות ברעיון.

למזלנו, העבריין המפורסם של הכנסת התשע עשרה (כרגע, אולי יהיו עוד כמה) התייצב ביום חמישי אצל ניסים משעל והבהיר לנו בדיוק למה הוא נלחם כל כך עבור הציבור שלו – כי הוא לא אינטליגנטי. במילים אלה ממש. דרעי ממשיך לפלוט את האמת בקצב מרשים אצל ניסים משעל. אני חושב שהוא צריך להופיע בתוכנית הזאת כל שבוע ובסוף עוד נצליח להוריד את ש”ס לאפס.

וכרגיל, כמדי מערכת בחירות, חזרו היללות הרגילות של “קולות שהלכו לפח” שהיו יכולים לשנות את מפת הגושים לטובת המרכז-שמאל. כל מי שיודע לקרוא יכול לראות מיד ששתי המפלגות שהיו הכי קרובות לעבור את אחוז החסימה הן עוצמה לישראל (שמאלנים יחסית לפי אלף יותר עוצמה לישראל) ועם שלם בראשות משלם המחירים הנודע אמסלם. שתי אלה לא מפלגות שמאל. אחריהם מגיעה מפלגת עלה ירוק, שהמצביעים שלה, לדעתי, מתחלקים פחות או יותר שווה בשווה בין שמאל, ימין וכאלה שלא היו מצביעים בכלל. משם מגיעים לארץ חדשה (כנראה שמאל), כוח להשפיע (חרדים), הישראלים (כנראה ימין) ושאר מפלגות שלא היו קרובות לשום דבר מיוחד, כמו ברית עולם של עופר ליפשיץ ומורשת אבות של אילן משיחא המסכן שמספר הקולות שלו ירד ב-7% מסיבה לא ברורה. אולי בגלל פסילת הקלפי בירכא אחרי 131 אחוזי הצבעה.

הבעיה הגדולה שלי עם התוצאות האלה היא קדימה. שאול מופז, שאפשר לדרוך עליו עכשיו בלי בעיה, נאחז בקרנות המזבח וניצל בעור שיניו במקום ללכת הביתה בכבוד אחרי הפסד ברור. אני מקווה שבבחירות 2016 הוא יקבל פחות קולות מאילן משיחא. אם נצטרך מדביר אינתיפאדות לא יהיה קשה למצוא אותו בדפי זהב.

עכשיו כל מה שנשאר הוא להרכיב את הממשלה. אני אישית מקווה לממשלה תלת מפלגתית של הליכוד, יש עתיד והבית היהודי. הם אמנם מתעסקים יותר מדי בנושא השוויון בנטל, אבל אחרי שהם יתקלו בעניין הזה שנקרא מציאות, יכול להיות שהם ירדו מהעץ הזה ואולי נזכה לממשלה שתתעסק בנושא הכלכלי מהכיוון הליברלי ולא הכיוון הסוציאל-פופוליסטי. אולי אפילו לפיד יצליח לעמוד בהתחייבות שלו ל-18 שרים. אני טוען שכן, אוריה בר-מאיר טוען שאין סיכוי. בקרוב נראה מי צודק.

ובנושא אחר, כמובטח, הקטסטרופה של חדו”א. שבוע אחרי הבוחן התייצב המרצה לחדו”א בכיתה ובישר לנו שהוא בדק את רוב בחני האמצע והציונים הם קטסטרופה, אבל הוא לוקח אחריות חלקית על הנושא (ומאז התחיל לדבר אלינו כמו מפגרים). המתרגלים עצמם מסרו שהציון הממוצע הוא קצת מעל עשרים. אבל לבסוף, אחרי ספירת קולות החיילים והאנשים שקצת הקשיבו בשיעור, הציון הממוצע עלה ל-35.

בבוקר יום שלישי התברר שהציון שלי הוא 70, כפליים מהממוצע. אמנם לא בשמיים, אבל בהחלט סביר בהחלט יחסית לקטסטרופה המובטחת. עוד שבועיים וחצי יתקיים המבחן הסופי, והפעם אני יודע שכל דבר צריך להוכיח עם פונקציות עזר.

ולסיום, השבוע הקרוב הוא השבוע האחרון של סימסטר א’ בטכניון. ביום ראשון הבא מתחילה תקופת המבחנים עם המבחן הקשה ביותר – פיזיקה. שיהיה לנו בהצלחה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs