אומרים לא לחופש

בוקר טוב לכולם!


אתמול, בהרבה רעש וצלצולים, הוחלפה הכנסת השמונה עשרה. זה אמנם לקח 15 שעות ועלה לנו סכום בסביבות המיליארד שקלים, אבל בסופו של דבר נבחרה הכנסת התשע עשרה שממחישה די במדוייק את מה שאנשים בישראל אוהבים – שיגידו להם מה לעשות.


אבל לפני התוצאות, קצת מהקלפי. בשלוש אפס אפס, בדיוק כשכיביתי את האוטו ליד בי”ס תל חי, קיבלתי טלפון ממי שעשתה את המשמרת של מרצ לפני. הבטחתי לה שאני מגיע תוך שתי דקות ואכן תוך שתי דקות מצאתי את הקלפי שלי, הצגתי את עצמי, היא הלכה להצביע ונפרדה מאיתנו. אני בינתיים התיישבתי על כיסא בגובה עשרה סנטימטרים (היינו בכיתה א’ 2) ואמרתי לעצמי “מממ… מעניין”.


מסתבר שבניגוד למרצ, במפלגות האחרות נתנו תעסוקה לחברי הועדה מטעמם. החברה מטעם קדימה היתה עסוקה בסימון מצביעים, יושבת הראש מטעם הליכוד היתה עסוקה בשליחת מספרים לליכוד ואפילו המשקיף מטעם יהדות התורה היה עסוק בסימון מצביעים. אני הייתי עסוק במשחק עם הגומיות שהיו מונחות על השולחן.


בארבע בצהריים התחלפה יושבת הראש ביושב ראש אחר, שכבר מההתחלה ניסה להבין איך לעזאזל להשתמש בתוכנה הלא ברורה הזאת של סימון המצביעים. הוא שלח הודעות למספרים לא קיימים, שיגע את כולנו ובסופו של דבר לא דיווח על כלום. בשמונה ומשהו בערב, אחרי רמזים עבים מכיוון המזכיר, החוכמולוג הזה הלך ושכח את המשקפיים שלו. לפחות זכינו לקצת שקט וידענו שיהיה לנו יותר קל לספור.


בחצי היום שהייתי יצא לי לחזות במספר לא קטן של אנשים שאין להם מושג איך עובדות הבחירות בישראל. לדוגמה, אחת שאלה למה אין עוד מעטפה להצבעה לראש הממשלה (ושכחה שאנחנו בשנת 2013 ולא 1999). היו אנשים שנכנסו מאחורי הפרגוד והודיעו חגיגית שאין להם מושג במה לבחור, כך שמישהו היה צריך לצאת איתם החוצה ולהציג להם את רשימת כל הפתקים המאושרים. היו כאלה שויתרו לחלוטין על חשאיות ההצבעה ושאלו אותנו איפה יש פתקים של “יק” (הישראלים). בנוסף, היו גם כמה ילדים שהחליטו לנכס לעצמם פחות או יותר חצי מהפתקים, אבל בסופו של דבר, אחרי שראינו שלא חסרים, המזכיר אישר להם לקחת אותם ואיחלנו בהצלחה להורים.


החלק הממש משעשע היה בקלפי לידי, שהיא קלפי למוגבלי נגישות. האיום במאסר לא הרתיע אף אחד ומאות סטודנטים מהטכניון ואוניברסיטת חיפה הגיעו וטענו בתוקף שהם מוגבלי ניידות. היו כמה כאלה שלקחו את העניין ממש ברצינות והגיעו עם אמצעי עזר כמו תחבושות או חברים שתומכים בחבריהם הצולעים. בסופו של דבר נגמרו לועדת הקלפי גם הצהרות המוגבלות וגם העותקים של ההצהרות (שלדעתי, בגלל הניסוח המרושל של החוק, ילכו כולן לפח) והמקום שנראה כאילו היתה בו ועדה רפואית של הביטוח הלאומי נסגר.


בעשר בלילה, לאחר שהסדרן הכריז שנגמרה ההצבעה, הופיעה בדלת משקיפה מטעם הבית היהודי. המזכיר וידא שהיא אכן ראויה להשקיף ומשם התארגנו לספירת הקולות. המנעול נשבר, התיבה נפתחה ורוקנה (והוצגה לנו כשהיא ריקה) והתחלנו לסדר את המעטפות בעשיריות תוך בדיקה שהן כשרות. לאחר מכן ספרנו, גילינו שהספירה מדוייקת והתחלנו לפתוח את המעטפות.


החלק הזה היה המעניין ביותר, ושם קיווינו מאוד שלא יהיו הפתעות כמו קולות פסולים מסיבות כאלה ואחרות. התחלנו להוציא את הפתקים וגילינו ג’, מחל, ג’, ג’, מחל ועוד מחל. בסופו של דבר התחילו לצוץ גם פתקי אמת, מרצ ופתקים כפולים (שנחשבים קול אחד). אחרי לא מעט מעטפות פתאום מצאתי שלושה פתקים ביחד, דבר שפסל אוטומטית את המעטפה. מאוחר יותר הגיעה מעטפה עם ארבעה פתקים, כנראה בשביל החיזוק.


היו לנו גם כמה פתקים משעשעים שהוצאו מהמעטפות, כמו “הפ” (חיים בכבוד), “פי” (מפלגת כלכלה) וכמה “יק” (טוב, לזה ציפינו). עלה ירוק, לצערי, קיבלו אצלינו רק שני קולות (לא כולל שלי, שנמצא במעטפה כפולה). חוץ מזה, הצפיה בהבעת פניו של המזכיר בכל פעם שיצא פתק של יהדות התורה או שס היתה בהחלט חוויה מרתקת.


בסופו של דבר, אחרי ספירת כל הקולות, הגענו למצב שיש לנו 480 קולות סה”כ מתוך 477 קולות כשרים. לא טוב. העניין דרש ספירה חוזרת (שהיתה קלה יותר הפעם) ובסופו של דבר גילינו את שלושת הקולות העודפים.


בשלב הקיפול נתקלנו בבעיה, מכיוון שלמזכיר לא היה מושג מה עושים, אבל לועדת הבחירות המרכזית כן היה מושג וכך על כל מעטפה ושקית היה כתוב בדיוק מה נכנס אליה. אחרי שדחפנו מאתיים טון פתקים ומעטפות לתוך תיבת הקלפי אמרנו שלום לאב הבית והתקפלנו. הפעם לא יצא לי להגיע לועדת הבחירות האיזורית, אבל לפחות הצלחתי להגיע לטכניון ולשבור את הראש מול המחשב.


ועכשיו לתוצאות. כפי שאתם ודאי מנחשים, אני די מאוכזב מהתוצאה של עלה ירוק ובספק רב אם היא תקבל 20% מקולות המעטפות הכפולות, התנאי לכניסה לכנסת. עם זאת, אני מקווה מאוד שמפלגת קדימה תוציא את נשמתה ותיעלם סופית אחרי ספירת המעטפות האלה. יש גבול לכמה שאפשר למרוח אותנו עם הבדיחה הזאת.


התוצאות של המפלגות הגדולות, עם זאת, מצביעות על בעיה קשה – הישראלים תומכים בעבדות. הנושא החם של הבחירות האלה היה השוויון בנטל, המושג הערטילאי שאין לאיש מושג איך להשיג אותו ומה משמעותו. לכולם נורא חשוב שבני 18 “יתרמו לקהילה” ולא מבינים, או פשוט מדחיקים את נסיונם האישי, שמדובר בפגיעה פטאלית בחופש הפרט. מפלגת יש עתיד, שקיבלה 19 מנדטים, כוללת במצע הכלכלי שלה שימוש בעבדים. אז כשהשירות במשרדי הממשלה יהיה איום ונורא, כשתקום מערכת מקבילה למערכת הביטחון שבולעת כסף כאילו אין מחר ונותנת תועלת של אפס, כשהילדים שלכם יצטרכו ללכת להיות עבדים ויטורטרו עד מוות בגלל רופאים שחושבים שהם מתחזים, כשמספר המתאבדים בגיל 18-20 יעלה, כשתראו את מחיר הדלק מסתכל על תשעה שקלים מלמעלה למרות שמחיר הנפט יורד, כשתסתכלו על התלוש שלכם ותצטרכו להכריע בין אוכל לתרופות – לפחות תוכלו להתנחם ולהגיד לעצמכם “הצבעתי בעד שוויון בנטל”.


עדיין יכול לקרות כאן נס. יכולה לקום כאן ממשלה שתפתח את השוק ותוריד מכסים, ממשלה שתבין ששוויון בנטל משיגים על ידי תגמול המשרתים ולא שעבוד האחרים, ממשלה שלא תצא מדעתה מכל תביעת “מגיע לי” ודו”ח עוני חסר כל היגיון. ממשלה שתגיד לביטוח הלאומי “עד כאן!” ותחתוך את כל ההוצאות המיותרות שלו. לפי התוצאות הנוכחיות, זה יכול לקרות.


אבל לצערי, מי שחושב ככה כנראה צריך לחזור למוסד ביחד עם עופר ליפשיץ ו-733 המצביעים שלו ואילן משיחא, ראש הממשלה הבא שקיבל את המספר הקטן ביותר של קולות – 499.


שיהיה לנו בהצלחה.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 3 לאומרים לא לחופש
  • אוריה בר-מאיר
    24/01/2013 ב19:03

    הדרך הכי פשוטה להביא לשוויון בנטל היא להביא אותו למצב של אפס. קטעים איתי.

    הגב
    • nadavs
      26/01/2013 ב13:09

      ששש… אל תספר…
      nadavs

      הגב
  • גולדי10
    28/01/2013 ב9:00

    הפעם הצביעו אחוזים גבוהים של עניים שכן יודעים להרוויח,
    בניגוד לסרט הרגיל של עניים שלא יודעים להרוויח.

    אני מציע לתת להם הזדמנות.

    הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.