אומרים קנ לחופש

בוקר טוב לכולם!

בעוד פחות מ-24 שעות יפתחו הקלפיות לבחירות לכנסת התשע-עשרה אחרי אחת ממערכות הבחירות המעניינות ביותר שידענו כאן בזמן האחרון. הפעם, בניגוד לפעם הקודמת (בה הייתי מוגבל), אני לוקח חלק פעיל יותר במערכת הבחירות הזאת.

ברביעי שעבר, קצת לפני התרגול בכימיה, עצרתי ליד הדוכן של מרצ בטכניון לקבלת כתב המינוי שלי. לצערי, נאלצתי לחתום מצדו הלא נכון של צ’ק על סך סכום לא רע ועל טופס שבו אני מצהיר שאני מעביר מרצוני החופשי את כל הסכום לטובת הקמפיין (הדי גרוע) של מרצ. לשמחתי הרבה, קיבלתי לפחות את העט מתנה ובנוסף עוד ארבעים שקלים (שלמים!) בתווי קניה, אותם כנראה אנצל לקניית חטיפים. אחרי החתימה על המסמכים העצובים האלה, קיבלתי את כתב המינוי שלי, תדריך לחבר ועדה ופתקי חירום של מרצ, למקרה שמישהו יחליט להשחית את הפתקים בקלפי.

כשהגעתי לחדר באותו יום גיליתי, לשמחתי הרבה, שאני לא סתם חבר ועדה, אלא סגן יושב ראש. מיד הכרזתי על כך לכל הנוכחים ודרשתי שיקראו לי “אדוני סגן יושב הראש”, אבל משום מה נתקלתי בהתנגדות לבקשה הדי טריוויאלית הזאת. אני מקווה שחברי לועדת הקלפי יהיו פחות עוינים. אגב, למי שמתעניין, המשמעות של התואר הזה היא בעיקר שאני יכול להציק לאנשים ולבקש שיקראו לי “אדוני סגן יושב הראש”.

באמצע אוקטובר, אחרי שהכנסת סוף סוף פיזרה את עצמה, שמחתי שסוף סוף הולכים לבחירות ותהיה לי הזדמנות לשבת בועדת קלפי, אבל מצד שני נכנסתי לדילמה קשה מאוד – למי לעזאזל אני הולך להצביע. אני חייב להודות שבאותו זמן יאיר לפיד היה מבחינתי אופציה ריאלית. אמנם לא הסכמתי איתו כמעט בשום דבר, אבל זה היה הרבה יותר ממה שהסכמתי עם שאר המפלגות. הנחתי שכמו בפעם הקודמת, גם כאן אצטרך לסתום את האף, להכניס פתק כלשהו למעטפה ולהתלונן על זה ארבע שנים. אחרי הכל, יש לכך אישור ממשטרת הקיטורים.

חודש ומשהו לאחר מכן ראיתי פתאום ידיעה קטנה על כך שעלה ירוק מתאחדת עם הרשימה הליברלית, ושם זיהיתי כמה שמות מוכרים מכמה קבוצות דיונים בפייסבוק, שמות שאני מכיר את עמדותיהם ורעיונותיהם. באותן קבוצות עלו (באופן לא מפתיע) אותם שמות ולינק למצע ראשוני של המפלגה החדשה. אחרי מריבה קצרה עם הדפדפן ופייסבוק, הצלחתי לקרוא אותו כמו שצריך והבנתי שככל הנראה מצאתי למי להצביע.

עמדותי הכלכליות הן לא סוד וכך גם עמדותי המדיניות. מכיוון שאני לא רואה באופק שום מפלגה גדולה שיש לה קצה של רצון להתעסק בנושא המדיני (ולא, “האינרציה” לא נחשבת, במיוחד לאור המצע הכלכלי המזעזע שלה), נאלצתי בצער רב לזנוח אותו ולהתייחס לנושא הכלכלי בלבד, שם מצאתי התאמה מאוד טובה עם מצעה של עלה ירוק – הרשימה הליברלית. קיצור השירות הצבאי, תגמול המשרתים והפיכת הצבא למקצועי יותר הם נושאים עליהם אני כותב כאן כל הזמן. הורדת מיסים, מכסים והפחתת ההתערבות הממשלתית הם גם נושאים שעולים כאן לא מעט ומככבים במצע שלהם. בסופו של דבר, מצאתי את עצמי מסכים עם כמעט כל נקודה במצע וחיכיתי בקוצר רוח לתוכנית הכלכלית שלהם שגם כן לא איכזבה.

גם עם נושא הסמים לא מצאתי שום בעיה. אני, אישית, לא נוגע בשום דבר שקשור לסיגריות או סמים, אבל בשום אופן לא חושב שזה ענייני אם מישהו משתמש בחומרים האלה אצלו בבית. ומי שחושב שכולם יסתובבו מסוממים מוזמן לספר לי איפה נמצאים כל מאות האלפים הקיימים כרגע בישראל, כי אני לא רואה אותם (בדיוק כמו שאני לא רואה שכולם מסתובבים שיכורים או מעשנים למרות שאלכוהול וסיגריות חוקיים).

החשש הגדול ביותר בנושא היה, כמובן, אחוז החסימה, אבל בסופו של דבר מספר סקרים רצופים של גיאוקרטוגרפיה בהם עברה המפלגה את אחוז החסימה, ההצלחה המדהימה בכל מדגמי האוניברסיטאות והמכללות (ובראשן הטכניון, עם 27 מנדטים) והסקרים שמראים שהמפלגה ממש קרובה, הסירו ממני את החשש הזה. בסופו של דבר הבנתי – כל הצבעה למישהו אחר זה בזבוז של קול, כי מדובר על עוד מאותו דבר.

החלק העצוב ביותר בבחירה הזאת הוא שזאת מפלגת נישה ולא מפלגה גדולה. אזרחי ישראל, לצערי, עדיין מחפשים לעצמם בייביסיטר וקיימות כרגע 31 מפלגות שמתחרות על הנישה הזאת (אחרי שמפלגת הפונרנוגרפיה פרשה). יאיר לפיד רוצה להיות הבייביסיטר של מעמד הביניים, שלי יחימוביץ’ רוצה להיות הבייביסיטר של כל העניים (לפי התוכנית שלה, בעוד שלוש שנים יהיה מדובר בכל אזרחי ישראל), לא ברור מה נתניהו רוצה ועוד פחות ברור מה רוצה לעזאזל ציפי לבני (למרות שמי שקורא את המצע שלה יכול להבין טוב מאוד שהוא מצביע בעצם נגד עצמו ובעד חיזוק מעמד הפרזיטים). על בנט, ש”ס, יהדות התורה ושאר השודדים אין מה להרחיב.

לחלוטין לא ברור לי איך אדם בעל כישרון ויכולת יכול להצביע עבור מועמדים שמבטיחים להפוך אותו לעבד של חסרי הכישרון, אנשי ה”מגיע לי”, אנשים שכל כשרונם מתמצה בצעקות, סיסמאות, עצלנות כרונית ובכיינות. לא ברור לי איך אנשים שמשלמים מיסים מסוגלים להצביע עבור אלה שרוצים להעלות אותו תוך שימוש בדמגוגיה, קריצות ושקרים. לא ברור לי איך אנשים חכמים מוכנים להצביע עבור מועמדים שמבטיחים להם שהרוב יחיה על חשבון המיעוט. לא ברור לי איך משלמי מס הכנסה מסוגלים להצביע עבור אלה שחושבים שהם פרה חולבת והופכים אותם לציבור נרדף. ואל תטעו – כל אחת מ-31 המפלגות (אולי חוץ מעופר ליפשיץ ואילן משיחא שאני מקווה מאוד שחזרו למוסד שלהם) מתכננת את זה. כולם חושבים שאתם עדר פרות שצריך לחלוב ולרעות באחו כראות עינהם.

אני יודע שמדובר בפוסט מאוד חריג כאן, אבל הנושא הזה מספיק חשוב לי כדי להעלות אותו כאן. הבחירות הבאות יתקיימו כנראה ב-2016 או 2017, קצת לפני (או קצת אחרי) שאסיים את התואר ואחליט על הכיוון בחיי. אם ישראל תמשיך להתדרדר (ואם תוצאות האמת יהיו דומות לסקרים האחרונים, היא תמשיך), אני לא רואה את עצמי ממשיך לחיות כאן. אני לא מוכן לפרנס ילדים של אחרים, אני לא מוכן לפרנס עצלנים ובכיינים ואני לא מוכן לפרנס את כל מי שרואה את עצמו כבעל הזכות הבלעדית על חיי. אם לא תהיה ברירה, אצטרך לעבור למקום שבו אפרנס יותר את עצמי ופחות אחרים.

אז אם אתם משלמים מס הכנסה, יודעים שכל התוכניות של המפלגות הגדולות ל”שוויון בנטל” הן שקר ואחיזת עיניים שתביא להגדלת הנטל ותפגע אנושות באזרחי ישראל, חושבים שאתם מספיק בוגרים כדי לנהל את חייכם בעצמכם ובאופן כללי מעוניינים ביותר חופש ופחות בייביסיטר, אתם מוזמנים לקרוא את המצע והתוכנית הכלכלית של עלה ירוק – הרשימה הליברלית. אני מבטיח לכם שאם תצליחו להתנער מכל הסטיגמות, תגלו שבעצם מדובר במפלגה הליברלית היחידה בישראל.

מחר אני הולך לוודא שהבחירות בישראל מתקיימות בצורה תקינה, שלכל אזרח בקלפי שלי תהיה אפשרות להשמיע את קולו. אבל יותר מזה, אני הולך להגיד מחר קנ לחופש, ומצביע “קנ” – עלה ירוק – הרשימה הליברלית.

לכו להצביע!

יום טוב.

שלכם,

nadavs