לילה טוב לכולם!
השבוע היה עסוק עם ישראל באובססיביות בפרסום. לפי המסורת, יש להציב את החנוכיה על אדן החלון על מנת לפרסם את הנס. הנס הוא, למי שלא יודע, שהצליחו לשיר בפעם הראשונה והאחרונה את “מעוז צור” על כל בתיו ללא שום טעות או היסוס. שמונת הנרות מציינים את שמונה השיניים שנשברו לאדם שהצליח לשיר את השיר הנורא הזה ומאז, כדי למנוע מקרים דומים, הוחלט שבחנוכה יאכלו רק מאכלים רכים, כמו סופגניות ולביבות.
בגזרת הבחירות העניינים ממשיכים להתחמם ואפילו מפלגות חדשות נכנסות לתודעה, כמו מפלגת הפיקציה “הישראלים” שכל מטרתה היא לגנוב קולות מהליכוד ולחבר אותה עם מפלגת “האינרציה”. בנוסף, בעקבות סקרי “האם היית מצביע למפלגה שבראשה עומדים רבין ושרון?”, התברר בסקר חדש שאולג פטרושקה שהבטיח להחזיר את ההרתעה ולהוריד את מחירי המזון ב-40%, יש שבעה מנדטים שרובם ככולם נלקחו ממפלגת “יש עתיד”. יאיר לפיד מסר בתגובה שפטרושקה רק מבטיח לאנשים מה שהם רוצים לשמוע, מתעלם מנושאים מסויימים ללא שום הסבר והתוכניות שלו רעות לישראל.
בינתיים, בליכוד, ליברמן התפטר מתפקידו כשר החוץ. מדובר ללא ספק בצעד אמיץ של אדם שיודע שהוא יחזור לכיסא הזה בעוד חודשיים מהיום. כל איומי הסרק של מר”צ ושאר המפלגות הצווחניות גם ככה לא היו שווים יותר מדי.
הבחירות האלה נראות, הרבה יותר מפעם קודמת, כבדיחה אחת גדולה. מפלגות השמאל הלכו חזק שמאלה (ואל תתנו ליחימוביץ’ לבלבל לכם את המוח עם “מפלגת מרכז” – הרשימה והתוכנית הכלכלית שלה מתאימות למפלגות סופר-שמאלניות) ומפלגות הימין שברו חזק מאוד ימינה. מפלגות המרכז, כהרגלן, ממשיכות להציע את אותו דבר, רק יותר חזק. ההחלטה בבחירות האלה לא קלה בכלל. אמנם כבר יש לי כיוון (די חזק), אבל בעדכון של ה-22 בינואר (או 23, תלוי בכמה גורמים) תדעו את האמת בוודאות.
השבוע, לרגל החג, הטכניון קיצץ לנו את שבוע הלימודים ליומיים בלבד. על מנת לשמור על מספר שווה של ימי לימודים לכל יום בשבוע, יום רביעי האחרון התקיים במתכונת יום ראשון. מכיוון שכך, יום לפני כן יצאתי עם כמה מחברי לדירה לשחק באולינג. אמנם מסתבר שידע בפיזיקה לא עוזר לניקוד במשחק, אבל הוא בהחלט עוזר ביצירת בדיחות מטופשות להפליא על כוח קוריוליס ותנע זוויתי.
ובנושא אחר לגמרי, היום הייתי לראשונה בחיי במשחק כדורגל. מי שמכיר אותי (וקרא כאן קצת) ודאי זוכר שספורט הוא לא ממש תחום העניין שלי ושהליכה בטכניון מבניין לבניין נחשבת בשבילי כספורט אתגרי. עם זאת, הייתי כבר במשחקי כדורסל, בייסבול ופוטבול. היום היה משחק של קבוצת הבית שלי מול מכבי נתניה (בנתניה), כך שהלכתי עם משפחתי לחזות בספק ספורט-ספק בדיחה שנקראת כדורגל ישראלי.
האיצטדיון עצמו חדש ומרשים, וכיאה לתכנון ישראלי נפתח הרבה לפני כבישי הגישה אליו. עם זאת, מכיוון שהיה מדובר במשחק שרמת העניין בו היתה נמוכה מהסיכוי של יאיר לפיד לומר משהו קונקרטי, לא היה עומס גדול מדי. לאחר קבלת הכרטיסים ניגשנו ליציע וחיכינו לתחילת המשחק.
בסופו של דבר, באיחור קל, התחיל אחד ממשחקי הכדורגל המשעממים ביותר שיצא לי לראות. בשתי הקבוצות היה נדמה שיש שחקנים ברמה שלי ובכל רגע נתון היו לפחות 18 שחקנים שעמדו. בכלל היה נדמה כאילו שינו את חוקי הכדורגל ומעכשיו מותר לרוץ כל עוד לא נוגעים בכדור. בסופו של דבר היו כמה סיכויים קלים לשערים, אבל בגלל שעל המגרש לא היו שחקני כדורגל, הכדור לא נכנס לשום שער.
אולי יום יבוא ויצא לי להיות במשחק כדורגל. זה כנראה לא יקרה בארץ (אחרי הכל, בשביל זה צריך שחקני כדורגל).
יום טוב.
שלכם,
nadavs
"מפלגות המרכז, כהרגלן, ממשיכות להציע את אותו דבר, רק יותר חזק"
יש לך כנראה יכולות מוחיות ממש חזקות, כי אני לא הצלחתי לשים לב לדבר קונקרטי אחד שמפלגות המרכז מציעות.
הן מציעות בדיוק את המצב שיש עכשיו – בלי אופק מדיני, בלי שינוי בגישת ממשלת הבייביסיטר, בלי שום שינוי בעצם. העיקר שהם טוענים כל הזמן שהם באו לשנות.
nadavs
מפלגת ’מרכז’ עושה שלושה דברים:
1. אופוזיציה / תקופת בחירות: מדקלמת לעם את רצונו העכשווי, רק כי זה מה שהוא רוצה לשמוע עכשיו.
1ב. כשהיא בקואליציה היא נרדמת בעמדות המפתח שכבשה לעצמה, מגדלת מצביעים ומחוקקת חוקים שיקשו על תחרות בה.
2. מוסיפה עוד חוקי פרוטקשן ומעלה את שיעור הקיימים.
3. "הן מציעות בדיוק את המצב שיש עכשיו": המומחיות הכי גדולה של מפלגת מרכז היא לתקוע את העם במציאות בינונית; באופן שמי שמעולם לא חי בחו"ל לא מסוגל להפנים שביזבז את חייו.