התוכנית של שמש העמים

ערב טוב לכולם!

השבוע התבשרנו על מהלך היסטורי בפוליטיקה הישראלית: מפלגה שמתמודדת בבחירות הציגה תוכנית כלכלית שלמה ומפורטת המסבירה את תוכנית המפלגה בחמש השנים הקרובות. את זה אפילו איש הפוליטיקה החדשה, יאיר לפיד, לא עשה. הוא אמנם פרסם מצעים בנושאים שונים (הנעים בין דרגת לא-מועיל-לא-מזיק לבין אסון קולוסאלי), אבל תוכנית כלכלית שמפרטת מאיפה יבואו כל ההבטחות הנהדרות שלו ל”נועה”, ההעתקה שלו מאובמה, עדיין אין בנמצא (לפי הבנתי, התוכנית שלו עומדת כרגע על “יש כסף ורק צריך לחלק אותו אחרת”).

התוכנית החדשה שייכת, כמו שוודאי ניחשתם, למפלגת העבודה. שלי יחימוביץ’ הציגה השבוע את התוכנית שלה לכלכלה הוגנת ואני, כסטודנט למדעים מדוייקים, רצתי מיד למילון על מנת לבדוק את ההגדרה ל”הוגן”, כי התוכנית של יחימוביץ’ נשמעה לי הכל חוץ מהוגנת. מדובר בתוכנית יחימוביצ’ית קלאסית של לקחת מהעניים ולתת למקושרים, אבל הפעם במסווה של “צדק” ו”חברתי”.

יוסי יונה, שקיבל מקום גבולי בפריימריז בשבוע שעבר, נתן את הטון בכבדות בתוכנית המשונה הזו. למי שלא קרא אפילו את הכותרות, הרעיון הכללי הוא לתת לממשלה הרבה יותר תקציבים וסמכות, לבטל הפרטות ובאופן כללי לחזור לשנות השישים, בהן הכלכלה הישראלית היתה צודקת, שוויונית ועל סף קריסה באופן קבוע. לצערה הרב של יחימוביץ’, אנשים רבים ברחבי העולם הרבה יותר חופשיים לקבל החלטות משלהם מאשר בשנות השישים וברגע שהתוכנית הזאת תתחיל לפעול היא תגרור ככל הנראה קריסה של הכלכלה הישראלית עוד לפני בחירות 2016.

לפי אורי רדלר, התוכנית מציעה מס של מעל 100% על עשירים. אמנם הוא ככל הנראה טעה בנושא הזה, אבל התוכנית מבקשת להעלות את המס על מרוויחי משכורות גבוהות בצורה כזאת שהם ככל הנראה ירוצו לשגרירות הקרובה לביתם עם היבחרה של יחימוביץ’ לתפקיד כלשהו מלבד יו”ר האופוזיציה. וכשיחול שוב האיסור להוצאת כסף מישראל וה”עשירים” ירדפו עד קצוות תבל, אז נדע שהושלמה תוכנית החומש של שמש העמים.

השבוע התבשרנו, סוף סוף, מיהם המועמדים במפלגת הבדיחה בראשות המנהיגה הדגולה לבני. קודם כל הפוליטיקאי הדגול, עמרם מצנע, שהשגיו הפוליטיים מתחילים ומסתכמים ב”יו”ר מפלגת העבודה”. אחריו נמצא האיש והמשקפת, עמיר פרץ, שדרך המשקפת הסגורה ראה כבר אז איך אפשר לחלק פרוטקציות על מנת למכור לציבור את מערכת ההגנה היקרה יותר. ובמקום הרביעי נמצא האיש והפה המופלא, אלעזר שטרן, האיש שמייחל ללוויות צבאיות. ללא ספק האדם המתאים לקבלת כוח. אחריו נמצא מאיר שטרית, האיש והמאגר הביומטרי ומיד לאחריו נמצאים האנשים החשובים ביותר – אנשי קדימה שמביאים איתם תקציב.

לשמחתי, עמרם מצנע חשף ביום רביעי את מצע המפלגה וחסך לי את ההתלבטות הקשה בין הצבעה ל”תנועה” לבין הצבעה למפלגת “כלכלה”. המצע פשוט ביותר וניתן לבדיקה בכל רגע. כל מה שהמפלגה מציעה הוא להחליף את נתניהו. ביום שאחרי? למי איכפת, נוכל להמשיך לדבר בלי סוף כמה כיף לנו בלי נתניהו.

גם יקיר הבלוג, יאיר לפיד, לא שתק השבוע. מלבד המעידות הרגילות של כל פוליטיקאי שנתפס בדיבור שטויות, לפיד הבהיר השבוע עד כמה הוא רציני לגבי שינוי. כמדי מערכת בחירות, נושא הלגליזציה של סמים קלים עלה גם הפעם ולפיד נשאל בטלוויזיה למה הוא מתנגד ללגליזציה. התשובה שלו היתה, ואתם מוזמנים לבדוק ביוטיוב, “כי זה לא חוקי”. ללא ספק, מדובר במהפכן רציני.

הפוליטיקאי היחיד שיצא גדול השבוע הוא, תאמינו או לא, אביגדור ליברמן. בלי שום סנטימנטים מיוחדים הוא פשוט העיף מהרשימה לכנסת את כל חברי הכנסת הבעיתיים שהיו לו. בליכוד, לעומת זה, העלו הבוחרים את כל חברי הכנסת הבעיתיים למקומות הגבוהים יותר ובמפלגת העבודה פשוט בחרו רשימה שרק בזכותה אפשר לקרוא ליו”ר המפלגה שמש העמים. טוב לדעת שיש לפחות אדם אחד עם שכל בפוליטיקה.

סוף סוף הבחירות בישראל מתחילות להיות מעניינות. אני כבר לא יכול לחכות לינואר.

יום טוב.

שלכם,

nadavs