סוף לספקולציות

ערב טוב לכולם!

מערכת הבחירות בארצות הברית מגיעה בקרוב לסיומה. אמנם לאמריקאים היו הרבה ימים של הנאה, אבל סנדי העיפה את כל ההנאה הזאת למיליוני אנשים. בשלושת הימים הקרובים יהיו המועמדים עסוקים בעיקר בחיוכים, נפנופי ידיים ותפילות למען שלמות מצביעיהם ופגיעות ברק במצביעי המועמד השני. אצלינו, לעומת זאת, מערכת הבחירות מתחילה סוף סוף להתחמם. אחרי הכל, מדובר במערכת הבחירות החשובה ביותר בארבע השנים האחרונות. בחירות גורליות ממש.

זה התחיל עם מבול הכוכבים לרגע שנרשמו להתמודדות במפלגות השונות, בייחוד במפלגת העבודה. מאיציק שמולי, דרך סתיו שפיר ועד יוסי יונה, נראה שככל שעוברים הימים מפלגת העבודה שואפת יותר ויותר לסמל הפטיש והמגל (תיאלצו לסלוח לי על הביטויים המתמטיים, שיעורי החדו”א די משגעים אותי). אם לא יעצור התהליך, שלי יחימוביץ’ עלולה לגדל שפם ולהרוג את כל ראשי הצבא בשם המהפכה ופועלי ארץ ישראל.

אחרי מלחמת הכוכבים קיבלנו את המפץ הגדול בהתנגשות בין הליכוד לישראל ביתנו. במהלך ממודר להפליא הוקמה תנועת הליכוד ביתנו שתגרוף ככל הנראה שלושים ומשהו מנדטים ותביא להיסטריה כללית בליכוד. מיד הועלו כל מיני פרשנויות על איחוד מסויים של גוש המרכז-שמאל (למה אין שמאל ומרכז-ימין?), אבל הוחלט שההבדלים בין המפלגות גדולים מדי. מהקשבה לדברי ראשי המפלגות הגדולות בגוש ניתן בהחלט להבחין בהבדלים: יאיר לפיד רוצה לשעבד את כל האזרחים לעבודות הכפיה שלו לעומת יחימוביץ’ שרוצה לשעבד רק את ה”עשירים”. מצד שני, לפיד מעוניין בעזרה לעסקים הקטנים על חשבון הגדולים בעוד יחימוביץ’ מעוניינת לדפוק את כל בעלי העסקים ולכונן משטר פועלים. הבדלים של שמיים וארץ.

בינתיים לפיד הספיק לפרסם גם את הרשימה שלו שכוללת את יעקב (“מעמד הביניים”) פרי, עופר שלח ושי פירון. על יעקב פרי אין לי יותר מדי מה לומר (מלבד העניין שהיה משעשע מאוד לראות אותו מגלגל עיניים ומדבר על משכורת תחת רגולציה) ועופר שלח הוא מבחינתי נקודת האור במפלגה הזאת כאחד שידוע בתמיכתו בצבא מקצועי. על שי פירון והשטויות שהוא מדבר (ככה זה, הוא רב) כבר הרחיבו גדולים וטובים ממני. על שאר המועמדים לא שמעתי יותר מדי, אבל אני רק יכול לשמוח שאלעזר שטרן לא נמצא שם. לאיש הזה אסור להגיע לשום עמדת כוח.

ובסוף, בשבוע האחרון, הגיע השר ממוצא חברתי (למצב האומה יש כותבים גאונים) משה כחלון. האיש שהגדיל את קרטל הסלולר והשתמש בסמכותו על מנת להורות לחברות פרטיות כיצד לנהוג ברכושן. האיש שהיה כל כך “חברתי” שהצביע נגד הגזירות הכלכליות עם הלב ולא עם הראש, בניגוד למצופה משר בממשלה. אותו כחלון, נישא על גלי האהדה שרוחש לו הציבור על חיסכון זמני בחשבון הסלולר, התבשר שהוא יכול לקבל בין 13 ל-20 מנדטים (על מה?!) עם תנועה בראשותו תוך נגיסה גדולה בכוחו של הליכוד.

בזמן שכחלון התלבט, מכוני הסקרים בישראל עבדו במלוא המרץ על מנת לברר כמה מנדטים היה יכול להשיג כחלון עם רבין, עם שמיר, עם מנחם בגין, עם דודו מהום סנטר, עם ג. יפית ועם ציפי לבני. מעניין כמה אנשים יתבלבלו בגלל הסקרים האלה.

בסופו של דבר, הודיע היום כחלון שהוא לא מתכוון להתמודד. ככל הנראה הוא ילך לערוך רפורמה בהארוורד או ללמוד שם איך אפשר ליצור אויב ולהילחם בו. הוא אמנם טוב בזה, אבל בפעם הבאה הוא רוצה 40 מנדטים. עכשיו הבחירות יהיו באמת מעניינות.

בינתיים בחיפה התחילו שיעורי הבית. חלקם סימפתיים, כמו בחדו”א ואלגברה, חלקם פסיכיים לחלוטין, כמו בפיזיקה (כל שיעור אנחנו לומדים על מערכת צירים חדשה. זה כבר מתחיל לעייף) וחלקם האחרון, בכימיה, דורש יכולות מתמטיות של כיתה ט’ וסבלנות של בודהיסט. כל השיעורים להגשה השבוע כבר מוכנים ואפילו חלק מאלה של השבוע הבא.

בנוסף לשיעורי הבית, קיימת עוד משימה אחת חשובה: למצוא מקום בשיעור. ימי ראשון שלי מתחילים בהרצאה בכימיה שכמעט ולא ניתן למצוא בה מקום. בשבוע שעבר הודיעו לנו שיש הרצאה נוספת בבניין של הנדסת מזון, אבל מכיוון שאף אחד לא יודע איפה זה נאלצתי לשבת מחוץ לכיתה. מחר אחפש את המקום הזה כדי שאוכל לשבת בהרצאה ואנסה להתמש קצת בקשרים כדי להשיג מקום בשיעור אלגברה לאחר מכן. לפעמים צריך להתאמץ כדי ללמוד.

יום טוב.

שלכם,

nadavs