ערב טוב לכולם!
אחרי המתנה ממושכת ובליווי עשרות כתבות באתרי האינטרנט ובעיתונים השונים, נפתחה ביום ראשון ברעש וצלצולים שנת הלימודים האקדמית. על מנת לא להיתקע בפקקים של בוקר יום ראשון (וחמור מכך, לקום מוקדם בבוקר יום ראשון) ישנתי כבר בשבת שעברה בטכניון וגיליתי אמת מטרידה: המזרון קשה בערך כמו הקרש שתחתיו. אמנם התברר שאם לוחצים עליו אפשר ליצור בו שקעים, אבל בסך הכל מדובר בחוויה קשה לגב. לשמחתי התברר שאפשר להתרגל לדבר הזה וברביעי בלילה כבר ישנתי כל כך טוב שכמעט לא התעוררתי בזמן בחמישי.
גם בתחום האינטרנט הטכניון לא מצטיין במיוחד. אחרי נסיונות רבים להנדס את חיבורי המדפסת למחשב אצלי בבית על מנת שאוכל לקחת כבל רשת, הגעתי לטכניון, חיברתי את המחשב לקיר והופתעתי לחלוטין לגלות שלא קורה כלום. אחרי מספר נסיונות משונים להפעלת השקע (דיבור לשקע, דיבור לכבל, דיבור למחשב. כולם כשלו) התקשרתי לחבר שהסביר לי שבשביל להפעיל את האינטרנט צריך להיכנס לאינטרנט ממחשב אחר שמחובר כבר ולהפעיל את השקע. לשמחתי הוא היה מוכן להקדיש עבורי את שתי הדקות שדרש הפרוייקט הזה.
ביום ראשון עוד לא התחילו הלימודים, אבל התחילו החפירות. בשעה עשר התכנסנו לצורך טקס פתיחת השנה שכלל, כמיטב המסורת הצבאית, הרבה בלבולי מוח ובדיחות חסרות הומור. אחרי שהסתיימו הנאומים עלינו במדרגות האמפיתיאטרון על מנת שנציגי אגודת הסטודנטים יקחו אותנו לפקולטות השונות. באופן משונה, הנציגים של הפקולטה שלי לא הגיעו כך שהלכנו באופן עצמאי ומצאנו את נציגי האגודה בבניין. יש תמורה עבור האגרה.
בבניין עצמו התחלקנו לקבוצות והתחלנו לסייר בחדר המדרגות. גילינו איפה הכיתות, המעבדות האודיטוריום והחומוסיה של הבניין. בתום הסיור קיבלנו כוס תרמית (לקפה של שמונה בבוקר) ועברנו להרצאה קצרה באודיטוריום על נהלי הטכניון, סגל הפקולטה (דן שכטמן הבריז לחו”ל) וכל מיני המלצות שונות ומשונות לסימסטר הראשון.
אחרי ההרצאה עברנו לסיור רגלי בשאר הטכניון שכלל את הפקולטה לפיזיקה, הפקולטה לשווארמה וכל עליה אפשרית בקמפוס. מכיוון שהטכניון לא קנה את שמו כבית ספר לחינוך גופני, מכריחים את הסטודנטים לעבור ממקום למקום בשיפוע. בבוקר, בירידה, זה עוד נסבל. בצהריים, כשרוצים לחזור לחדר, מדובר בעליה בשיפוע שלא היה מבייש את סן פרנסיסקו.
בהמשך היום נערך סיור בחיפה שכלל את הכרמלית, העיר התחתית, פאב כלשהו (שהוביל כמובן לבדיחות על עתודאים) ולסיום הציגו לירושלמים אטרקציה מרכזית בחיפה: ים. אחרי שהסתכלנו על הים במשך עשר דקות (וניסנו לשכנע כמה עתודאים לברוח כל עוד נפשם בם) חזרנו לטכניון לסבב הכרות עם כל חברי החדר שלי.
ביום שני התחילו השיעורים שהיו בעיקר שיעורי חזרה והתחילו בשבילי בעשר וחצי בבוקר. ביום שלישי הגיעה המכה הרצינית. שיעור חדו”א בשמונה וחצי בבוקר. לתוך אולם די גדול (שמצאתי אחרי שהלכתי לאיבוד בבניין) נכנסו מאות סטודנטים עייפים שניסו להבין איך למישהו יכול להיות כל כך הרבה מרץ לדיבור על מספרים אי רציונליים כל כך מוקדם.
בגלל השיפועים עליהם בנוי הטכניון, לכל בניין יש מספר כניסות בקומות שונות. לרוב נכנסים מהקומה השלישית ומשם אפשר לעבור במדרגות (או במעלית, תלוי בשעה) לקומות אחרות. בחלק מהבניינים דאגו להחביא את המעליות ולבנות גרמי מדרגות מנותקים אחד מהשני, כך שמי שרוצה לטפס או לרדת כמה קומות ברצף צריך לעבור בכל הבניין בנוסף לכושר במדרגות. יהיו לי רגליים מאוד חזקות בסוף הסימסטר הזה.
קצת יותר מאוחר בצהריים הגעתי לשיעור אלגברה ולכיתה נכנס מרצה עם מבטא רוסי כבד. אמנם שירתתי שלוש שנים עם רוסים רבים בעלי מבטא כזה או אחר, אבל כשהוא אמר “מישור הקואורדינטות” (והוא אמר את זה הרבה) היה לי מאוד קשה להחזיק את עצמי.
בינתיים התחלנו גם לקבל שיעורי בית וגיליתי שיש בטכניון תוכנית לשיפור ההוראה, אבל היא עדיין לא הגיעה לכותבי המבחנים והשאלות. בחלק מהשאלות בשיעורי הבית הייתי צריך להבין את העברית לפני שהבנתי בכלל את השאלה. מבירור עם כמה חברים התברר שאני צריך להתרגל לארבע וחצי שנים כאלה. נהדר.
למרות הכל, נראה שהולך להיות מעניין מאוד. המרצים והמתרגלים נראים כאילו הם מנסים באמת ללמד, מסבירים לנו כל הזמן שהמטרה היא שנחשוב ולא נשנן נוסחאות ובאופן כללי נראה שהולכות להיות ארבע וחצי שנים מעניינות.
בשבוע הקרוב: עוד הרצאות, עוד שיעורי בית ועוד התעסקות עם מישור הקואורדינטות.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
מה שחשוב זה שתדע לנווט 🙂