מדינת צה”ל

צהריים טובים לכולם!

שבוע עבר מאז שחזרתי לארץ, שבוע בו ניסיתי לקרוא קצת בעיתון, אבל נכשלתי כל פעם מחדש. מסתבר שניתוק מהחדשות בישראל והתמקדות בחדשות בארה”ב (שכוללות בעיקר אסונות טבע, רצח ובחירות) הוביל למכה רצינית עם הגילוי מחדש שכל החדשות בישראל קשורות לצבא. ישראל מתכוננת למלחמה באיראן, לצה”ל חסר תקציב, בעלת אזרחות כפולה של קנדה וישראל נעצרה כשהגיעה לבקר בארץ, עולה חדש הגיע ומיד התגייס, עולה אחר התנתק ממשפחתו באמריקה כדי להתגייס, תת אלוף שקר כלשהו מסביר שחשוב להתגייס, אלוף במילואים שקר כלשהו מספר סיפורי גבורה והבדיחה השבועית, תת אלוף באגף התקציבים של צה”ל טוען שזה הצבא היעיל בעולם. לא ברור באיזה עולם.

לא רק לי יצא הצבא כבר מכל החורים, אלא גם ליאנה גורליק, העצירה הנעלמת. גורליק התגוררה בישראל עד גיל 17 ואז עזבה עם הוריה לקנדה. כשרצתה לבקר בישראל התבקשה לסדר את הפטור שלה מהצבא ובקונסוליה נאמר לה שהעניין סודר. כשנחתה בישראל נעצרה על ידי המשטרה הצבאית, נלקחה לבקו”ם, הוכרזה כרכוש צה”ל, הולבשה במדים ונלקחה למעצר. בינתיים התקיים דיון בבית הדין הצבאי והוחלט שהיא פטורה משירות אבל תישאר בכלא עד ה-20 בספטמבר, אז אמור להיערך משפט בנושא העונש על העריקות שלה.

המקרה הזה מדגים בצורה נוראית את הבעלות שלקח הצבא על מדינת ישראל וחמור מכך, את התעלמות כלי התקשורת מהעניין. בינתיים ראיתי רק התייחסות אחת לנושא, באתר של מעריב. כל שאר העיתונים וערוצי הטלוויזיה מתעלמים לחלוטין מהעניין, כאילו מדובר בעניין תקין. אבל אחרי שראיתי שוב את ההתגייסות המוחלטת של התקשורת לכל שטות שפולט אדם במדים (או קצין לשעבר), אפשר להבין. אחרי הכל, אנחנו חיים במדינת צה”ל, בחסדיו של הרמטכ”ל. אנשים שבזים לחלוטין להליכה העיוורת של חרדים אחרי רבנים אומרים “נעשה ונשמע” לכל דבר שיוצא מפיו של קצין בכיר ויוצאים להפגנות על הכנסת עוד אנשים למנגנון שטיפת המוח והעבדות שהם עברו. אמנם הם רוצים ירוק והחרדים רוצים שחור, אבל ההבדלים זניחים.

מלבד העניין הירוק והמעצבן הזה, לא השתנה כאן יותר מדי. הכנסת היתה בפגרה בחודשים האחרונים, כך שלא נגרם יותר מדי נזק לציבור. הממשלה, לעומת זאת, המשיכה בנסיונות ההישרדות שלה והצליחה בצורה לא רעה בכלל עד עכשיו. למרות זאת, צופים שבאוקטובר יוכרזו בחירות. ההימור שלי היה ונשאר על ה-26 בפברואר או ה-19 במרץ.

ובנושא אחר לגמרי, הלימודים שלי מתקרבים. ביום חמישי התבקשתי לסדר לעצמי מערכת שעות לסמסטר הקרוב והתברר שהשד לא כל כך נורא. אמנם יש שם הרבה מקצועות מתמטיקה של אותיות (חדו”א, אלגברה ופיזיקה), אבל בינהם יש הרבה שעות מנוחה (וחזרה על החומר, כנראה). לשמחתי אני פטור מלימודי אנגלית (ותודה לפסיכומטרי), כך שנחסכו לי עוד כמה שעות בשבוע. כל מה שנשאר זה להגיע לסוף אוקטובר ולראות מה קורה שם.

ועכשיו, חזרתה של הפינה האהובה – הקיר של יאיר. הפעם הגאון הוא לא אחר מאשר לפיד עם שתי תוכניות חדשות: אחת להרס החינוך והשניה לבלבולי מוח על עסקים קטנים. בחינוך הוא מבקש, כמו ממשלת ישראל הנוכחית, להכניס את כל תחום החינוך תחת כנפי משרד החינוך, דבר שהוכח השנה כאסון: ההורים שחשבו שיהנו מחינוך חינם מגיל 3 זוכים לרמה הידועה של בתי הספר עם גנים מלאים וגננות שמתקשות לעמוד בעומס. לפיד מעדיף להתעלם מהנושא ולהעמיס עוד מיסים על מעמד הביניים שהוא מתיימר לייצג. כששאלתי על נושא התקציב, קיבלתי תשובה שלא מדובר בתוספת תקציב. הוא כנראה מתייעץ עם הכלכלן שיעץ לדפני ליף.

ולסיום, שנת תשע”ב היתה בעיקר משעממת, למרות ששלושת החודשים האחרונים שלה היו נהדרים. כמו כל שנה, השגתי כמה מטרות, לא השגתי מטרות אחרות ואם יורשה לי להתנבא לרגע, אני מנחש שגם בשנה הקרובה העניין הזה יחזור על עצמו.

שנה טובה!

יום טוב.

שלכם,

nadavs