מנפלאות הביורוקרטיה

לילה טוב לכולם!


אחרי שבוע צרפתי למהדרין חזרתי אל גבולות ארץ האפשרויות-הבלתי-מוגבלות-בתנאי-שאתה-חבר-של-אובמה. הדרך, כהרגלי, היתה רצופה טעויות וויכוחים עם הג’י פי אס (שצדק, כרגיל). לצערי, גם היכולת המופלאה שלי להבין את המפות של גוגל נעלמה, כך שהצלחתי לגרום לנסיעה של שלוש שעות להימשך שש שעות.


בסופו של דבר, אחרי נסיעה ארוכה מדי, הגעתי סוף סוף לגבול ארצות הברית. כהרגלי, הגשתי את הדרכון ועברתי תחקיר קצר. הפעם, מסיבה לא ברורה (התיאוריה שלי: לא התגלחתי באותו יום), השוטר לא האמין לסיפור היפה (והאמיתי!) שלי וביקש ממני לעצור בצד ולהיכנס לבניין. בתוך הבניין חיכה לי שוטר אחר שאיתו ניהלתי שיחה מעניינת בה נדרשתי לשחזר את כל מהלך הטיול עד עכשיו ובעיקר את מעברי הגבול. לאחר מכן עברנו לשיחה קלילה יותר על מקורות הפרנסה שלי ולבסוף התבקשתי לאפשר לממשלת ארצות הברית לערוך לי סריקה באוטו.


אחרי שהתברר שאני לא מבריח סמים או סיגרים קובניים הורשתי סוף סוף להמשיך בדרכי והגעתי למלון שנמצא במילינוקט, מיין. לפי ויקיפדיה, בשנת 2010 התגוררו במקום הזה 4,506 אנשים, אבל לפי הספירה שלי ומספר הבתים באיזור אין שם יותר משלושים. ליד העיירה הזו נמצא פארק מאוד נחמד שגרות בו שתי חיות עיקריות: סנאים ויתושים. בעוד הסנאים לא מציקים יותר מדי, היתושים הצליחו להוציא אותי משלוותי ובסופו של דבר גם ביצעו את זממם ועקצו אותי.


ממילינוקט המשכתי לעיירה ליד פורטלנד (כן, יש עוד פורטלנד). בפורטלנד עצמה סיירתי במבשלת בירה מקומית (עם טעימות) והסתובבתי בעיר שנראית מאוד נחמדה. בקיץ. בחורף מדובר במקום קצת פחות סימפטי עם טמפרטורה גבוהה ממוצעת של חצי מעלה. ללא ספק, תענוג.


מפורטלנד המשכתי למסצ’וסטס, לא לפני שעברתי קודם לכן בניו המפשייר, מדינה ענקית שדרשה ממני חצי שעה שלמה לפי שהגעתי לגבול שלה עם מסצ’וסטס. הדבר הראשון שאפשר להבין בו במסצ’וסטס הוא שמדובר במדינה זהה למיין וניו המפשייר בכל דבר ועניין. בנוסף, הכבישים מלאים בשלטים שמודיעים על “איזור עם מלח מופחת”. מסתבר שמדובר בעניין של מלח כבישים במקרה של שלג. יש מקומות בהם חוששים מחדירת מלח למים ומשתמשים בפחות מלח. השאלה היא, כרגיל, למה צריך לכתוב את זה בשלט.


כרגע אני נמצא בעיר קרובה לבוסטון. היום הצטרף אלי אבא שלי שנמצא באיזור ויצאנו שנינו לסייר בבוסטון. ביקרנו במבשלת הבירה (כן, עוד אחת) של סמואל אדמס, שם הודיעה לי חד משמעית הנודניקית בכניסה שאני לא יכול לשתות בסוף הסיור מכיוון שהיא לא מוסמת לקרוא את הרישיון שלי (שתאריך הלידה שלי כתוב בו באופן מאוד ברור). לשמחתי קיבלתי טעימות דרך אבא שלי שהורשה לשתות.


אם עקבתם אחרי הבלוג בשבועיים האחרונים בוודאי שמתם לב שהשבוע לא ביקרתי בשום פארק של סיקס פלאגס. עם זאת, אין סיבה לדאגה. ביום שני ישבר היובש הזמני עם סיקס פלאגס ניו אינגלנד (ופגישה נוספת עם דז’ה וו) ובשבוע לאחר מכן, כדי לסגור את החלק הזה בטיול, אבקר בשני פארקים (באחד מהם נמצאת רכבת ההרים הגבוהה בעולם) ובכך אסיים את ביקורי הפארקים שלי לשנת 2012.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

תגובה אחת למנפלאות הביורוקרטיה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.