וושינגטון

ערב טוב לכולם!

שבוע שלם עבר עלי במדינת וושינגטון, שבוע שהיה הרבה יותר רגוע מהשבוע הקנדי שלפניו. בארצות הברית, מסיבה לא ברורה, אנשים הרבה יותר נדיבים, אדיבים וסבלניים מאשר בקנדה (ואני מנחש שגם ממקסיקו). בנוסף, היא גם הרבה יותר זולה. חבל שישראל, שכל כך רוצה להידמות לארצות הברית, מעתיקה דווקא את המחירים והנורמות של שכנותיה.

את השבוע התחלתי בסיאטל, עיר שהתבררה כבעלת מזג אוויר מעורר קנאה וחופים ופארקים שהיו מוציאים את העיניים לכל ישראלי, עד שהוא היה נכנס למים. בסיאטל, כמו בלוס אנג’לס, כניסה למי האוקיינוס השקט היא מתכון בטוח להיפותרמיה. הטמפרטורה היא עשר מעלות צלסיוס כל השנה. זה אמנם טוב לדגים, לכלבי הים, ללוויתנים ולשאר בעלי החיים שנמצאים במי האוקיינוס, אבל אנשים שרוצים להינות מהאוקיינוס הזה נאלצים להסתפק בצפיה במים.

בסיאטל, בנוסף, יש חניה נורא יקרה. אמנם בכל עיר בעולם החניה במרכז העיר עולה כמו משכורת יומית, אבל עד עכשיו הצלחתי להתחמק מהחניות האלה באמצעות חניה ברחובות צדדיים והליכה קצרה. לא בסיאטל. בשביל למצוא חניה בחינם הייתי צריך לצאת לגמרי מהעיר, אבל זה היה מכריח אותי ללכת כמה קילומטרים טובים רק בשביל להגיע לאן שרציתי.

לפני שהגעתי לעיר הדפסתי לעצמי CityPass, חוברת קטנה שנותנת הנחות לכמה מהאטרקציות המרכזיות בעיר. הראשונה בה ביקרתי היתה ה-Space Needle, מגדל התצפית המפורסם של העיר. משם, בתזמון מצויין עם המדחן האיטי בעולם (היה צריך כמה דקות כדי לאשר כרטיס אשראי), המשכתי לאחד מסיורי הנמל המוצעים בחוברת.

מכיוון שהיתה לי שעה שלמה לחכות, החלטתי ללכת לאכול את מרק הצדפות שהומלץ לי, זה שמגיע בתוך לחם. לשמחתי הוא התברר כטעים מאוד ואפילו טוב מכך, התברר שבניגוד לשרימפס, צדפות לא שולחות אותי להתחבק עם האסלה מאוחר יותר.

הסיור עצמו היה מאוד מעניין ולאחריו התחלתי את הנסיעה לכיוון מגרש הבייסבול, בו צפיתי בקבוצת הסיאטל מרינרס מפסידה לניו יורק יאנקיז. בנוסף התברר שחניה באצטדיון עולה יותר מכרטיס, אבל אם מתרחקים רק כמה מטרים אפשר למצוא חניה במחיר קצת יותר שפוי.

ביום רביעי יצאתי מהמלון בחזרה לכיוון צפון, שם נסעתי לשיט של צפיה בלוויתנים. בשעה אחת עשרה בדיוק יצאה הסירה מהנמל לכיוון מערב, וכעבור שעתיים בערך נצפה הלוויתן הראשון. שעה מאוחר יותר נמצא עוד אחד, אך לצערי זה היה האחרון. לעומת זאת, הקפטן השיט את הסירה לעבר איים מלאים בחיות (כמו הנשר האמריקאי המפורסם וכלבי ים בלי סוף), כך שהיה לסיור יותר מה לתת מלוויתנים. בנוסף, גיליתי שאם יש רוח וממש קר בחוץ, עדיין כדאי למרוח קרם הגנה. בימים האחרונים הסתובבתי עם פרצוף אדום לחלוטין שכאב עם כל שינוי בהבעת הפנים.

אחרי שני לילות ליד אולימפיה, בירת וושינגטון, המשכתי עוד דרומה עד לונקובר במדינת וושינגטון. ההבדלים בינה לבין ונקובר הקנדית עצומים. בעיקר בנהיגה. כאן, לעומת קנדה, הנהגים נוסעים במהירות המותרת ומאפשרים לאחרים להיכנס לתורים גם בלי להידחף. ללא ספק נחמד בהרבה.

כמה קילומטרים דרומית ממני נמצאת פורטלנד, העיר הגדולה ביותר במדינת אורגון. מדינת אורגון מפורסמת במיוחד באיסור שלה על תדלוק בשירות עצמי. לפי חוק, רק מתדלק שעובד בתחנת הדלק רשאי למלא את המיכל. למרות העניין הזה, זה לא מונע מתחנות הדלק לגבות חצי ממחיר הדלק בישראל.

ביום שני אחצה את אורגון כמעט עד לסופה ובשלישי אחצה את הגבול האחרון בצד המערבי של הטיול ואכנס לקליפורניה. במדינת הזהב אבקר בסקרמנטו, סן פרנסיסקו ועמק הסיליקון וביום שני הבא, השישה באוגוסט, אחזור לעיר המלאכים כדי לטוס לצד המזרחי.

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה