המחשת הסכנה

ערב טוב לכולם!

השבוע קיבלנו שוב שיעור בייחודיותה של ישראל. מסתבר שהיא הדיקטטורה היהודית היחידה במזרח התיכון. היא אמנם היתה כזאת במשך כל שנות קיומה, אבל אחרי התרגיל המדהים של יום שני (שנקרא גם “צינור לילה”) שוב קיבלנו הדגמה לבעייתיות בשיטת הממשל שלנו והוכחה לכך שבישראל אין דמוקרטיה באמת, אלא הצגה.

אחד מעקרונות הדמוקרטיה הוא הפרדת רשויות. בישראל קיימת הפרדה, אבל רק שתי רשויות: הרשות השופטת והרשות המחוקקת-מבצעת. הקרדיט של הרשות השופטת הולך ונעלם עם כל פסק דין שלא מקויים וכל פסק דין של בג”צ בכלל. בתי המשפט נמצאים תחת התקפה, קורסים תחת עומס של חוקים אידיוטיים להפליא ורשויות הביצוע מתעלמות ממנו באופן תדיר. זה משאיר אותנו רק עם הכנסת-ממשלה שלנו, הרשות היחידה שיש לה כוח אמיתי, כוח שהיא לא מהססת להפעיל.

עם קואליציה של 94 חברי כנסת, נתניהו הוא מלך ישראל. הוא יכול לעשות שלום, להעביר תקציב, לשנות חוקי יסוד, לשעבד את כל העם, לשחרר את כל העם מהשעבוד ובעצם לעשות מה שהוא רוצה. לכל החלטה של הממשלה מובטח רוב עצום בכנסת, גבוה מרוב מיוחס, דבר שנותן לה כוח בלתי מוגבל ואת האפשרות לעשות ככל העולה על רוחה. זה אף פעם לא טוב.

שינוי שיטת הממשל, שאליה התחייב הגאון מופז, חייבת לכלול הפרדה מוחלטת בין הרשות המחוקקת למבצעת. הכנסת וראש הממשלה יבחרו בנפרד ולא יהיו תפקידים חופפים או קואליציה. הכנסת תחליט איך יראו החיים במדינה וראש הממשלה יבצע את החלטותיה, הכל בכפוף לביקורת של בתי המשפט. הצעת חוק ממשלתית לא תהפוך לחוק תוך שבוע, אלא לאחר דיון ארוך ומעמיק בכנסת, דיון שלא יהיה לו רוב אוטומטי בשם משמעת סיעתית או קואליציונית.

זה כמובן לא יקרה, אז אנחנו בינתיים נישאר עם ביבי ותשעים ושלושה הגמדים. ביום שני בלילה ביצע ביבי את אחד התרגילים הגדולים שהיו כאן בזמן האחרון. ברגע אחד הוא הצליח להוריד מעצמו את עונש ועידת הליכוד, סקרים לא מחמיאים לקראת הבחירות הבאות, קטל את יאיר לפיד והשאיר את שלי יחימוביץ’ לצעוק “העם דורש נזק כלכלי” עם עצמה. בשלבים הבאים, ככל הנראה, יאוחד הליכוד עם קדימה, כוחם של הפסיכים במרכז הליכוד ידולל משמעותית וביבי יוכל להנות מעוד ארבע שנות שלטון ללא הפרעות. רק בקשה אחת בפי – פעם הבאה שמנסים לפזר את הכנסת, אם אפשר בצהריים ולא בשתיים בלילה זה יהיה מאוד נחמד.

ומכאן נעבור ישירות לפינתנו האהובה – הבכיינים בקיר של יאיר. הבכיין הראשי היה כמובן לפיד שהרסו לו את הקמפיין ושלחו אותו להתייבש קצת מעל דפי העיתון. הוא מלמל משהו על פוליטיקה ישנה של ג’ובים וכיסאות רגע אחרי שאמר שהוא יכנס לממשלה עם נתניהו. גם צ’אושסקו כיכב אצלו השבוע אחרי שלפיד השווה את הקואליציה הנוכחית לזאת של צ’אושסקו. הוא כנראה לא למד עדיין שבוחנים כל מילה שלו וגילה בדרך הקשה שצ’אושסקו שלט במדינה בעלת מפלגה אחת, כך שקואליציה לא היתה חלק מהשיקולים שלו. לא נורא, פעם הבאה.

עוד רעיון גאוני עלה במוחם של הלפידיסטים השבוע אחרי מקרי האלימות של השבוע שעבר – עוצר קטינים. הם רוצים שקטינים לא יוכלו להסתובב בין השעות עשר בלילה לשש בבוקר ללא ליווי. אחרי התנגדות חריפה לרעיון מכיווני, נשאלתי “מה יש לבני נוער לחפש בלילה ברחובות?” ועניתי “מה שיש לבני 18 ויום לחפש ברחובות”. חלק ממעשי האלימות התבצעו על ידי בגירים, כך שהתיאוריה הדבילית שלהם לא מחזיקה מים. חוקי עוצר דומים בעולם הניבו עליה בעבריינות, בעיקר בגלל העוצר עצמו. ירידה כללית בפשע לא נרשמה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs