ועדת המישוש של הכנסת

ערב טוב לכולם!

בשעות הקרובות יגדשו המוני ישראלים את הכבישים בפעם המי-יודע-כמה השבוע והפעם למען מטרה נשגבת – חגיגות המימונה. בקרוב מאוד עשרות פוליטיקאים מכל גווני הקשת הפוליטית יתארחו אצל המרוקאי החביב עליהם, אך לא לפני שהם וידאו שכל צוותי התקשורת בארץ קיבלו דיווח על המאורע המרגש.

הסיבה שגורמת לפוליטיקאים להגיע עד חורים נידחים בדרום כמו שדרות ונתיבות היא הצורך להיראות כאילו הם “יורדים אל העם”. תושבי המקום המסכנים לא מבינים שבכך הפוליטיקאי בעצם אומר שהוא נמצא מעליהם ומתנשא עליהם, אבל מוכן “לרדת אליהם” ביום חגם. העיקר שבסופו של יום התושבים משלמים לפוליטיקאי התורן במטבע שהוא הכי אוהב – פתקים עם האותיות הנכונות.

בנוסף לתושבי הדרום, חברי הכנסת לא מוותרים גם על הצורך הבלתי נדלה שלהם להציק לכל שאר תושבי ישראל. השבוע עלתה הצעה להגבלת הניתוחים הפלסטיים מגיל 22. החוק הקיים היום שמאפשר ניתוח מגיל 16.5 עם הסכמת הורים ומגיל 18 לפי רצון המנותחת לא טוב להורים שהתלוננו שהבנות שלהם מציקות בבקשה לעבור ניתוח. ומה עושים הורים בישראל שלא יכולים להתמודד עם הילדים? הולכים לכנסת כמובן. כך מקבלים הצעות מטופשות כמו חוק הדוגמניות והצעת החוק הדבילית הנוכחית.

אם חברי הכנסת רוצים שהחוק יהיה באמת אפקטיבי, הם צריכים להנחות שכל ניתוח פלסטי יצטרך לעבור אישור של ועדת המישוש של הכנסת שתהפוך ככל הנראה לועדה המבוקשת ביותר לכנסת. רק חברי הכנסת, שככל הנראה יש להם את כל החוכמה בעולם בנושאי רפואה, מוסר ואידיאל היופי יכולים להחליט האם מישהי צריכה להגדיל את החזה או לשייף את האף. לא לפני שהם יבדקו פיזית את המועמדת לניתוח, והכי חשוב, יבדקו גם את התוצאה.

השבוע זכינו לחשיפה של עוד פרשת התעללות בצבא. מי היה מאמין שבארגון כפוי שמטרתו היא הפעלת אלימות תהיה אלימות. אפשר להילחם בתופעה על ידי העמדה לדין של המעורבים, אבל זה לא יעצור את התופעה. הדרך הנכונה היא ליצור שוויון בתוך כל תפקיד, ואת זה אפשר להשיג רק עם ביטול התורנויות הטיפשיות על ידי צבא מקצועי. בנוסף, מי שלא טוב לו יוכל לקום וללכת בניגוד למצב הנוכחי שמי שלא טוב לו חייב להישאר ולסבול.

נושא הצבא המקצועי מוביל לפינתנו האהובה – הבכיינים בקיר של יאיר. בשעתיים האחרונות התקיים דיון בהשתתפות נציגה של הפורום לשוויון בנטל, אוריה בר-מאיר שמגיב כאן ובהשתתפותי. אותה נציגה דרשה מלפיד גיוס לכולם ואני, כתומך של מודל הצבא המקצועי (ותומך נלהב לא פחות של ויכוחים על הקיר של יאיר), זרקתי גפרור שהפך במהרה למדורה ענקית. כדי לעזור לה להכיל את הרעיון, אפילו נתתי לה לינקים למאמרים שכתב אוריה בנושא שבהם הוא מסביר את הרעיון בצורה מפורטת, אבל היא סירבה לקרוא. לאט לאט הדיון הפך לדמגוגיה מול עובדות עד שהוא גווע לחלוטין. לא נורא, תמיד יבואו עוד תומכי שוויון בנטל שיזכירו לי שפה זה לא שוויץ.

בנוסף, הכתבה בחדשות ערוץ 2 על מחיר הירקות והפירות בבריטניה לא פסחה גם על בכייני הקיר. בכתבה הוצגו מחירי יבוא לאנגליה כנמוכים יותר ממחירי התוצרת המקומית בארץ והבכיין רץ לבייביסיטר שלו לבקש פיקוח על המחירים. כשהצעתי לו לאפשר יבוא במקום פיקוח, הוא הסכים איתי, הסכים שצריך להגן על החקלאים (כלומר לאסור יבוא) ודרש לפקח על המחירים. ללא ספק, מדובר ביותר סתירות מאשר במשפט “חבר הכנסת החכם, דני דנון”.

זהו זה לשבוע המציק הזה. ממחר חוזרים לעבוד, חוזרים לבתי הספר והחשוב מכולם – חוזר האוכל לסופר. חבל לי שעוגת המצות נעלמת, אבל היא תחזור שוב בשנה הבאה וכרגיל נקום עליה לכלותה בגלל שהיא כ”כ טעימה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs