מסע אל העבר

ערב טוב לכולם!

לפני שהפוסט מתחיל, אני רוצה לעדכן אתכם בחדשות מרעישות: ירד שלג! בירושלים! ובצפת! כל מוקדי השידור של כל אמצעי התקשורת (כולל ישראבלוג, שהקדיש לכך את הנושא החם) מדווחים במרץ על מצב הפתיתים והטמפרטורה. כולם השתגעו. מי שהדליק את הטלוויזיה בשמונה בימים האחרונים נתקל במהדורת מזג אוויר של שעה עם הפסקות קצרות לפרסומות ולדיווחים על מצב מתקני חקר הסרטן של אחמדינג’אד (ארבעה? באמת? כמה סרטן יש להם שם?). לעומת זאת, אף אחד לא הכין כתבה על אי המוכנות למזג אוויר סוער של חברות התשתיות כמו חברת החשמל והוט שהשאירו אותנו בחושך במשך שעתיים וללא טלפון, אינטרנט וטלוויזיה (חבילת האין-טריפל) במשך שלוש וחצי שעות אחרי חזרת החשמל.

ועכשיו נחזור אל מכונת הזמן הישראלית הידועה בשמה הנפוץ יותר, צה”ל. ביום ראשון נסעתי אל הבסיס כדי להעביר הדרכה לעוד כמה חיילים שככל הנראה לא ישתמשו בה יותר משלוש פעמים בשנה. מכיוון שהיו פקקים, בעיות בקפה של פקידת המילואים (היא הכינה שתי כוסות, אבל לא זכרה באיזו מהן היא שמה סוכר) ונתקלתי באפסנאי האיטי בעולם, הגעתי לגף קצת אחרי אחת עשרה בבוקר (לעובדה שיצאתי בתשע וארבעים מהבית אין שום קשר לעניין). באופן לא מפתיע, לא איחרתי לשום דבר. בבסיס שלי אין איחורים, רק עיכובים.

לאחר ארוחת צהריים שכללה דג נסיכה בטעם של נסיכת אנגליה התחילו ההדרכות. בעוד החניכים התלהבו מאוד מהאפשרות לא לשאול שאלות בכלל ולהעמיד פנים שהם מקשיבים, אני התלהבתי מיכולתי להסתובב בבסיס עם מדים ונעלי ספורט, שהיו הרבה יותר נוחות מנעלי הצבא (שהבאתי, אבל לא טרחתי להוציא). בהדרכות המעשיות הם הצליחו פעם אחר פעם לעשות את הבסיס הנדרש מהם, אבל ברגע שהיתה תקלה קטנה הם עמדו חסרי אונים בעוד הקצין שאחראי על ההדרכות מתעצבן עלי שאני לא מסביר להם איך פותרים את הבעיה (כי הם לא למדו יותר מחצי מהחומר שצריך כדי לפתור אותה).

בנוסף על ההדרכות האלה, ביקשו ממני לתת תשובות למבחנים שכתבתי לגף אחר לפני כמעט שנה. הגף ההוא רצה לכתוב מבחני הסמכה שיבדקו ידע בכמה רמות, ובתור מדריך עזרתי להם לכתוב את המבחנים, אבל בגלל עצלות (ובגלל שמגיע להם) לא שלחתי תשובות עם המבחנים. השבוע, כמעט שנה אחרי, הם ביקשו את הפתרונות. הסתכלתי על המבחנים, צחקתי בטירוף וסירבתי. מדובר בשאלות שאפשר לענות עליהן בקלות בעזרת המצגות. ההמתנה שלהם לעכשיו רק מראה על עצלות.

ביום האחרון גיליתי עד כמה הטמטום וחוסר התכנון שולטים במערכת. הם כבר מתכננים להביא אותי למילואים בערך כל חודש, אבל מכיוון שאני מתכנן לטוס לחו”ל, הם מוכנים להזיז הדרכות (ואפילו קורס) כדי שאני אוכל להגיע. אם הצבא הגיע למצב שסמל ראשון במילואים מתכנן לו את לוח הזמנים, משהו באמת לא בסדר. ביקשתי גם שידחו את התקיפה באיראן ובמקומה יפציצו את מחלקת החניה בעיריית נתניה. העניין בבדיקה.

ועכשיו, במעבר חד, מהאנשים שחיים בעבר לאנשים שחיים בסרט. כמו גילה אדרעי למשל. הגברת הברוטלית הזאת עושה ברכבת כבשלה, בעוד היא מקבלת משכורת על היותה יושבת ראש הועד. בית הדין לעבודה סוף סוף קיבל קצת שכל וקנס אותה ואת החוצפנים האחרים על ביזיון בית הדין (משהו שהם היו צריכים לעשות כבר בשביתה הקודמת). ההתנהלות הזאת מתחילה לגרום לי לתמוך בשר התחבורה, כץ. הוא צריך לסגור את הרכבת (תוך תגבור מסיבי של האוטובוסים), לערוך שינוי מבני (שכולל את הפיטורים של הפושעת אדרעי וחיסול ועד העובדים הנוראי) ולפתוח אותה כמה שיותר מהר בחזרה. אם העובדים ידעו שאפשר לפטר אותם, אולי הם אפילו יתחילו לעבוד.

עוד אחת שחיה בסרט היא חברת הכנסת אורית זוארץ, ממפלגת קדימה. ביום רביעי עברה בקריאה טרומית הצעת חוק שתהפוך את כל צרכני שירותי המין לעבריינים. בפעם הראשונה יקבל הפושע סדנת הדרכה (על מה בדיוק?) ובפעם השניה הוא צפוי למאסר של עד שישה חודשים. עכשיו ננסה לצאת מהעולם הדמיוני של זוארץ (ושאר 28 חברי הכנסת שהצביעו בעד) אל עולם המציאות. בכמה תצטמצם התופעה אם החוק אכן יאושר? רמז: היא לא.

הביקוש לשירות ישאר זהה, אבל בגלל שקבלתו תהיה קשה יותר מחירו יעלה (אופס, פגיעה בשכבות החלשות). עוד ניחוש פרוע שלי, גם מקרי האונס של נותנות השירות יעלה. הן לא יוכלו להתלונן על לקוח אנס (כי אז לא יהיו להן לקוחות) ויהיו נתונות לחסדיהם של ארגוני פשע למינהם.

אם זוארץ רוצה לעזור להן, היא צריכה להפוך את המקצוע שלהן לחוקי ולהילחם בזנות הכפויה, אבל לא בזו שנעשית מרצון חופשי. ברגע שהמקצוע יהיה חוקי, ארגוני הפשע יצאו מהתחום ולקוחות אלימים יוכלו להיכנס לכלא ללא כל בעיות.

את הלגליזציה הזאת צריך להחיל גם על סמים והימורים. אולי כשהשוטרים יוכלו לעזוב בשקט את המסוממים ושחקני הפוקר, הם יוכלו לתפוס את האופנובנק השני.

ולסיום, פחות משבועיים אחרי הרשמתי לטכניון, קיבלתי ביום שני הודעת קבלה. בגלל שביתת הדואר קיבלתי את כל המכתבים (“תודה על הרשמתך” ו-“מזל טוב, התקבלת”) ביחד, כולל הדרישה הסבירה מאוד לשלם 3,340 שקלים תוך שבוע וחצי. ביום חמישי הגיעו עוד כל מיני מכתבים מגנבי ארצנו, כמו הביטוח הלאומי (שהעלה מחירים), מס הכנסה שרוצה מקדמות ומשרד הרישוי שרוצה 1,445 שקלים(!) כדי לחדש את רישיון הרכב. לשמחתי, הצבא הולך לשלם כמעט על הכל. המילואים ישלמו את דמי הביטוח הלאומי ואת רשיון הרכב ועל הטכניון ישלם הפיקדון הצבאי. את מס ההכנסה, לשמחתי, תשלם ההכנסה.

עכשיו רק נשאר לי לנסות לבטל את דו”ח החניה מעיריית נתניה, ואפשר לחזור לתקוף באיראן כמתוכנן.

יום טוב.

שלכם,

nadavs