חתונה

ערב טוב לכולם!

לכל מי שהתכונן לברך, לא אני התחתנתי (את הצ’קים אתם יכולים להשאיר). ביום חמישי הייתי בחתונה של מישהי ששירתה איתי. כל המתמטיקאים יעשו עכשיו חישוב ויגלו שהיא בטח שירתה איתי חודשיים והשתחררה, אבל למען האמת היא השתחררה שבועיים אחרי והיא צעירה ממני בשלושה חודשים. מכיוון שגם החתן המאושר היה מהבסיס, חצי מהבסיס הגיע לאירוע, כולל כמה קצינים שיכולתי להסתדר גם בלי להיתקל בהם.

מכיוון שלא הייתי בחתונה בערך שמונה או תשע שנים, לא זכרתי כמה האירוע הזה ארוך. על ההזמנה נכתב שהחופה בשמונה, ולכן דאגתי להגיע בדיוק בחמישה לשמונה. לשמחתי לפני הכניסה נתקלתי באחד מחברי, כך שיכולתי לברר כמה לשים במעטפה (כל השבוע האחרון היינו עסוקים בתיאום מחירים, והוחלט שהראשון שמגיע יחליט וכל השאר יתנו אותו דבר). לפני הכניסה נעצרתי בתחקיר הבטחוני, שם שאלו אותי לשמי ונתנו לי פתק שהודיע שאני שייך לשולחן מספר 15. משם המשכתי לברך את הזוג המאושר ולאחר מכן מצאתי את שתי חברותי לגף שכבר הגיעו לשם והיו עסוקות בבחינת הסושי.

בשעה שמונה ועשרים או שמונה וחצי, אחרי שהגיעו עוד כמה חברים, עלה הרב לחופה והזמין, במבטא ספרדי שלא התאים (המתחתנים הם רוסים), את כולם להתקרב כי האירוע מתחיל.

מהנקודה הזאת הרב התחיל למלמל הרבה, כך שלא הבנתי יותר מדי מה הוא רוצה. לעומת זאת, גיליתי שחתונה היא עניין שלוקח המון זמן. שני בני הזוג, כל אחד בנפרד, צריכים לעלות לחופה, דבר שלוקח בערך חצי שעה לכל אחד (מהירות ממוצעת של עשרים מטר בשעה). לאחר מכן מתחיל הטקס שבע ברכות בשבע שעות, בו הרב מדבר בשפה שהוא המציא ומדקדק בכללי הטקס כפי שנכתבו בימי קדם (שים לה את הטבעת על האצבע, עכשיו תראי את האצבע למצלמה). לקראת הסוף החתן מתחייב לקיים את הכתובה (שאף אחד לא מבין, אחרת לא היו חתונות), מקבל את הטבעת שלו (ומראה למצלמה) ולבסוף שובר את הכוס ומפעיל את הזיקוקים בתוך האוהל המוקף ניילון.

אחרי הטקס עברנו לאולם המרכזי. כל אחד התיישב בשולחן שהוקצה לו וקיווה שיגיע האוכל, אבל קודם לכן הזוג המאושר היה צריך לרקוד. אחרי דקה וחצי האולם הפך למועדון וכל הקהל הצטרף אליהם. אחרי זמן שארך בין נצח לנצח וחצי, הגיעו המנות הראשונות שכללו סלמון במילוי מלח ולצידו פטריות עם מלח.

אחרי שכולם בקושי שבעו, הגיע הזמן לריקוד הכלה עם אביה (שנמשך לא יותר מדקה וחצי) ולאחר מכן חזר הנוהל הקודם עד המנה העיקרית. אחרי המנה העיקרית כבר לא הפסיקו את המוזיקה בשביל הקינוח, והיא נמשכה, ככל הנראה, עד שכל בני המשפחה משני הצדדים התעייפו. להערכתי, מדובר בערך בשעה ארבע לפנות בוקר.

החתונה לא עברה בלי פתיחת בורסת ההימורים של חברי לגף עם עוד שני הימורים: מי הבא בתור להתחתן ומתי נקבל הזמנה לברית. ההימורים כרגע בעיצומם. הכי חשוב – שיהיה במזל טוב ובהצלחה לזוג המאושר.

ולנושא קצת פחות משמח – עופר עיני שמנסה שוב לקדם את מעמדו הפוליטי לפני הבחירות על ידי פריטה על נימי הרגש של כולנו. אחרי הכל, אין דבר יותר מרגש מלראות את האיש שעומד בראש הארגון שאחראי לתופעת עובדי הקבלן מנסה למגר אותה. אם ההסתדרות לא היתה תומכת בכל החוקים הדרקוניים של קביעות, פיצויי פיטורים והטבות סוציאליות מפה ועד הודעה חדשה (וכמובן מיסים מטורפים כדי לממן את כל זה), תופעת עובדי הקבלן היתה יורדת למינימום. כל הסכמה שתושג כדי לסיים את השביתה רק תעלה לציבור יותר ותביא לאפס תועלת. אם מחשיבים את הנזק האדיר שנגרם למשק מהשביתה המיותרת הזאת, אפשר להכריז על עיני כאחד האנשים המסוכנים ביותר בישראל.

מחר, כפי שהזכירו לי חצי מהאורחים בחתונה (איך הם ידעו על זה בכלל?), אני הולך למילואים. אפילו המדריכה הסדירה שעוד משרתת לא יודעת על מה ההדרכות, מתי ואיך. אני כנראה אשתמש בשיטה הישנה והטובה של להגיע מתישהו בבוקר וללכת בשניה הראשונה שמאפשרים לי. זה עבד לי נהדר בתור חייל סדיר.

ולסיום, תושבי ואדי ערה החליטו השבוע שמצלמות המהירות החדשות שהותקנו בכביש 65 לא לרוחם והחליטו לרסס אותן בספריי שחור, כך שהתמונות שיגיעו למשטרה יכללו בעיקר חושך. אני אישית מצפה מהשר כץ לעשות את אותו הדבר לכל המצלמות ולהודיע שאם הקנסות לא יגיעו רק למשרד התחבורה, המצלמות האלה לא ידווחו אפילו על עבירה אחת.

יום טוב.

שלכם,

nadavs