שירות גרוע

ערב טוב לכולם.

השבוע הזה ללא ספק ייכנס להיסטוריה האישית שלי כאחד השבועות המעצבנים ביותר. גם ברמה האישית וגם ברמת החדשות שאני צריך לראות כשאני פותח את הדפדפן שלי. מכיוון שעמוד הבית שלי הוא אתר עם חדשות (נסו לנחש איזה) ולא גוגל (כי אני לא סובל אותם), כל פעם שאני מפעיל את אינטרנט אקספלורר (כן, אקספלורר. מה תעשו לי?) אני צריך לקוות שהחדשות שיופיעו שם יהיו על הרוגים בקהיר ולא על כנסת ישראל או תושבי השטחים. ברגע שאחד מהאחרונים מופיע שם, הפיוזים קופצים לי.

זה התחיל כמובן עם הפריצה לבסיס צה”ל ותקיפת חיילים וקצינים. לפי הוראות פתיחה באש שניתנו לי, בבסיס חיל האוויר במקום לא מסוכן, במקרה שלחשוד מולי יש אמצעי, כוונה ויכולת לפגוע בי, מותר לי לפתוח באש. זריקת בקבוקי תבערה ואבנים בהחלט עונה על כל הקטגוריות. אבל כמו שכבר גילינו, ה”קומץ” הזה (שמונה מאות אנשים, ככל הנראה הקומץ הגדול בעולם) מחזיק את צה”ל והממשלה בביצים ואף אחד לא עושה להם שום דבר.

אחרי שחבורת המחבלים פרצה לבסיס, החיילים היו צריכים לסיים להשתין במכנסיים ולעצור את כולם, בדיוק כמו שהיו עושים אם המחבלים היו מתפללים למכה חמש פעמים ביום. משם המשטרה כבר היתה משחררת אותם (כי הביצים היו מתחילות לכאוב לשוטרים). המבצע המוצלח של המחבלים קיבל גינויים מקיר לקיר, ככה שעכשיו יהיה לנו ברור שהטרור הזה ימשיך. אחרי הכל, כל הגינויים האלה מלווים בקריצות כל כך ארוכות שגובלות בעצימת עיניים.

הפתרון למצב הזה הוא בעיני, עדיין, ההצעה של מאיר שלו: צה”ל יכריז שבאחד בפברואר (או כל תאריך קרוב אחר) לא ישרת שום חייל מעבר לקו הירוק. מי שירצה לשרוף מסגדים יבקש הגנה מהמשטרה הפלסטינית, לא מצה”ל. באותה הזדמנות, מדינת ישראל תכריז שמאותו תאריך כל השירותים הממשלתיים לא ינתנו יותר לסביוני אלוקים ומעלה אדושם. מי שרוצה חשמל יפעיל גנרטור, מי שרוצה מים יחפור באר ומי שרוצה כביש יקנה אספלט בעזה. שמעתי שאפשר להשיג שם מחירים ממש טובים.

עוד נושא שממש הצליח להרתיח לי את הדם היה חוק החשמל הכשר. מסתבר ששר התשתיות, עוזי לנדאו, נתפס בביצים כל כך חזק שהוא התחיל לדבר שטויות. הכל התחיל בגלל שיש כמה שכונות שמתנתקות מהחשמל לפני כניסת השבת, כי בחברת החשמל עובדים יהודים בשבת. ההצעה הגאונית קובעת שלחברת החשמל יצטרפו משגיחי כשרות שיוודאו שכל התהליך אכן קורה, יוודאו שאין עובדים יהודים בשבת (יגייסו עוד עובדים לא יהודים, בלי לפטר אף אחד כמובן) ויוכלו לכבות את החשמל פחות או יותר מתי שהם ירצו בהינתן התירוץ ההלכתי המתאים. עלותו של התהליך מוערכת במאה מיליון שקלים (את ההערכות האלה צריך תמיד להכפיל לפחות פי שניים), והוא ישולם במלואו מחשבונות החשמל.

אחרי שקראתי את הכתבה הזאת רצתי מהר לבדוק אם הדרכון הגרמני שלי עדיין בתוקף. לא האמנתי שבמדינה שמנסה להעמיד פנים של קדמה מצליחים לקדם חוק שהיה מתאים לימים שלפני השימוש בחשמל. אם החוק הזה יעבור, אני אסתובב עם הדרכון הגרמני ואכחיש בתוקף שיש לי תעודת זהות כחולה. עם חוק כזה, אני לא אסכים שישפילו אותי ויקראו לי אזרח של מדינת ישראל.

גם בטכניון לא פסחו השבוע על המגמה הדתית והחליטו להקצות כמה שעות נפרדות לבנים בלבד בחדר הכושר. לשמחתי, לסטודנטים שם יש אינטליגנציה גבוהה יותר מהציבור הכללי והם הצליחו לגרום להנהלה להתקפל בנושא הזה. חבל לי שדבר כזה קורה, במיוחד כשמדובר באחת האופציות הבולטות שלי ללימודים גבוהים. אני ממש לא רוצה ללמוד באקדמיה שמנוהלת בצורה דתית.

ולסיום החוקים של השבוע (אני מפחד לחשוב מה יהיה בשבוע הבא), מצטרף החוק של הרחם הלאומי, אנסטסיה מיכאלי, שאוסר השמעת רעשים מבתי תפילה. אני לא חושב שיש מילים חזקות מספיק לתאר כמה החוק הזה נוגד את המציאות וההיגיון. אחרי הכל, מי שקונה בית ליד מסגד יודע שיש שם מסגד. הוא לא קם בוקר אחד ומגלה שצץ לו מסגד מול הבית. החוק הקיים כיום נותן עדיפות למי שהגיע ראשון. אם יחליטו להקים מסגד חדש התושבים בסביבה יוכלו להגיש התנגדות. אבל אם מישהו עובר לגור ליד מסגד, אין לו שום אפשרות לדרוש את השתקת המואזין (חוץ מלבקש יפה).

אם החוק הזה יעבור, צריך לעשות ניסוי: ללכת עם מגהפונים לבתי כנסת וכנסיות ולקרוא למתפללים להגיע, עדיפות לבתי הכנסת והכנסיות שבהם מתפללים חברי הכנסת של ישראל ביתנו. מעניין אם מישהו ייקנס על העניין הזה.

ועכשיו לנושאים אחרים, אישיים יותר. לפני שלושה שבועות התקיים בארצות הברית יום שישי השחור, ובמסגרתו הזמנתי מחשב נייד של דל בהנחה משמעותית מאוד. המחשב היה אמור לצאת מהמפעל ביום שלישי האחרון, אבל כשהסתכלתי באתר של דל גיליתי שההזמנה שלי בוטלה. התקשרתי לשירות הלקוחות שלהם כדי לברר מה קרה, ואחרי ייבוש משמעותי על הקו (יש להם מוזיקת מעליות נוראית) ענה לי הודי חביב עם מבטא נוראי. לאחר כמה הסברים הוא העביר אותי למחלקה אחרת (שלא הבנתי את שמה) ושם ענה לי הודי אחר, שהעביר אותי למחלקה אחרת.

במשך שעה שלמה (אני לא צוחק, משבע עד שמונה בערב) דיברתי עם כל תת-היבשת ההודית ולמדתי בעל פה את כל מנגינות ההמתנה של דל. לבסוף הגיעה הישועה – הסתבר שכרטיס האשראי שלי נדחה. אמרתי להודית שאני רוצה להזמין את אותו מחשב עם כרטיס אשראי שונה והיא הפנתה אותי למחלקת מכירות. במחלקת מכירות ענה לי הודי חביב אחר שהודיע לי חגיגית שהמחשב עולה חמש מאות דולר יותר ממה שהוא עלה כשהזמנתי אותו, ואם הוא עושה לי הנחה ממש משמעותית, הוא יכול להוריד את המחיר ל-499.99 דולר מעל המחיר שהייתי אמור לשלם. אמרתי לו תודה וסגרתי את הטלפון בעצבים.

הבנתי שמחברת דל אני לא אשיג שום דבר, אז התקשרתי יום לאחר מכן לחברת ישראכרד שלא טרחו להודיע לי שנדחתה עסקה גדולה עם אחד הכרטיסים שלי. הם הבטיחו שהם יחזרו אלי תוך 24 שעות. אני כנראה אצטרך להתקשר אליהם שוב מחר, כי עברו כבר כמעט 60 שעות מאז.

וכדי לעצבן אותי ממש, בערב של היום בו גיליתי שלא יהיה לי מחשב נייד בזמן הקרוב התחילו לכאוב לי השיניים (יום שלישי – פעמיים כי טוב). יום לאחר מכן, אצל רופאת השיניים, הסתבר ששן החלב שלי (כן, שן חלב) מתחילה לעשות בעיות וצריך להוציא אותה. היא מיד הזריקה לי חומר הרדמה למקום ובאמצעות כל הכלים ששימשו לחפירת מנהרות הכרמל הוציאה את השן הסוררת. השלב הבא בתהליך הוא הכנסת שתל, שהוא בעצם בורג שאיתו אצטרך להסתובב במשך כמה חודשים. לבסוף, ירכיבו לי כתר במקום השן החסרה ואז רק רופאי שיניים יוכלו לדעת שאי פעם היתה חסרה לי שן. בינתיים אני משתדל למנוע מהקורנפלקס להיכנס לחור, בהצלחה לא גדולה.

לסיום, ביום שלישי מתחיל חג חנוכה. אני מקווה שהשיר הידוע, “באנו חושך לגרש”, באמת יהפוך לאפקטיבי ויגרש את החושך שמאיים להשתלט על מדינת ישראל. כבר לא מדובר בהדרדרות, אלא בנפילה חופשית. חייבים לעצור את זה.

יום טוב.

שלכם,

nadavs