נוהל מעצר חשוד

ערב טוב לכולם!

צפיה בטלוויזיה השבוע היתה יכולה להטעות מישהו ולגרום לו לחשוב שבישראל מתקיימת דמוקרטיה. הנה, נשיא לשעבר מואשם באונס ונכנס לכלא. אפילו אסד, השה התמים שטוען שמנהיג שהורג את בני עמו הוא משוגע, חשב לשניה שבישראל יש דמוקרטיה. אבל מכיוון שמדובר בישראל, שבה יש שווים יותר ושווים פחות, מי שהיה נשיא ועכשיו קיבל מספר אסיר עם שבע ספרות (באמת היו מעל מיליון אסירים?) קיבל גם אישור לפגוש את בני משפחתו.

למרות הפריווילגיה הזאת, קצב שילב השבוע את שתי התכונות המסוכנות ביותר לאדם: אגו וטמטום. הוא סירב לכך שבני משפחתו יראו אותו במדי אסיר. כנראה הוא חשב שיתנו לו לפגוש אותם לבוש בבגדים שאותם לבש בלשכתו (חליפה עם גופיה מתחת. וזהו). מסתבר שבשירות בתי הסוהר לא התרשמו יותר מדי ממעמדו הרם לשעבר ואמרו לו כתום או כלום. הוא בחר בכלום.

השבוע פורסם התחקיר שנערך בצבא הכסת”ח לישראל על תקרית הירי שבה נהרג דן מרצבך. לפי העדויות, הגיע מרצבך למחסום לפנות בוקר (ובימי שעון החורף העליזים מדובר על חושך מוחלט) בנסיעה פרועה ועבר את החייל. החיילים במחסום סימנו לו לעצור, לפי כל הוראות נוהל מעצר חשוד. לפי הוראות פתיחה באש שאני קיבלתי, בבסיס שהיחידים שמגיעים אליו בשעות האלה הם קצינים ונגדים שאוהבים לרוץ מוקדם, אם מישהו היה מתפרץ לתוך הבסיס בצורה פרועה צריך לירות בו (אחרי נוהל מעצר חשוד). אני רק יכול לתאר לי שבסביבה עויינת כמו יהודה ושומרון מקרה כזה היה גורם להרבה חיילים לירות.

את החייל העבירו לתפקיד מנהלתי ואת מפקדו העבירו לתפקיד לא פיקודי. נראה שצה”ל מיהר להאשים את החייל בעיקר בגלל האוכלוסיה שגרה באזור ומשרתת בקולניות רבה בצבא. הרי ברור לכולם שאם היושב ברכב לא היה יהודי, החייל היה מוזמן ביום העצמאות לבית הנשיא.

בשבועות האחרונים מתחילים להתברר נזקיה של המחאה החברתית שנעלמה מחיינו עם פרוץ הלימודים האקדמיים. מבחינת חקיקה לא השתנה שום דבר מלבד העלאת מיסים (אחרי הכל, יש כאלה שמשלמים רק 40%. חכו לעליית המחירים שתבוא עכשיו), אבל מבחינת שוק העבודה חלה תפנית לרעה. ערוצי הטלוויזיה מקבלים פחות מפרסמים ורווחיהם נפגעים. מכאן מתחוללת תגובת שרשרת שמובילה לפיטורים ולדחיה של ארץ נהדרת (אבל גם של האח הגדול, אז בנושא הזה יש תיקו). אף אחד עוד לא קיבל דיור מוזל על חשבון כולם ומצב שאר המערכות שהמפגינים דרשו לקבל בזול ובאיכות טובה ממשיך לרדת (אפילו דחו לי תור לרופא בשבוע). העם דורש צדק חברתי, העם קיבל נזק כלכלי.

לפני כמה ימים הופיעה בווינט, תחת קטגרויית רכב, בדיחה: המדינה תבנה רכבת קלה בגוש דן עד שנת 2025. מדובר ללא ספק באחת הבדיחות הטובות שנשמעו כאן בזמן האחרון. כאשר מערבבים פוליטיקה ועסקים, קורים דברים לא טובים. לדוגמה, חברת סיטיפס, שמפעילה את הרכבת הקלה בירושלים, חוותה כמות תקלות ברמה של הערוץ הראשון ביום הראשון לגביית התשלום על הנסיעה. חלק מהכרטיסים נרשמו בתחנה אבל לא אצל הפקח, חלק אצל הפקח ולא בתחנה ולאף אחד לא היה ברור למה צריך לשלם על נסיעה יותר איטית מהליכה ברגל. ומי עומד בראש דירקטוריון החברה? פולטיקאי לשעבר, בייגה שוחט. ללא ספק הצלחה מסחררת.

אם מדינת ישראל רוצה שתהיה רכבת שגם תצליח לזוז בגוש דן, היא צריכה לפנות לחברות בינלאומיות עם התמחות ברכבת תחתית. פקידי משרד התחבורה צריכים להגיד “יש תחנות כאן, כאן וכאן, בהצלחה”. לאחר מכן יוגשו התנגדויות לוועדת ערעור ומשם החברה תבנה את התחנות, את המסילות ואת כל מה שקשור לרכבת. לבסוף, החברה שתפעיל את הרכבת תגבה כמה כסף שהיא רוצה על הנסיעה. יגבו יותר מדי? אף אחד לא ייסע. יגבו מעט מדי? הפרוייקט יפסיד. מהר מאוד הם יגיעו למחיר הנכון וסוף סוף תל אביב תוכל להשתחרר מהפקקים האינסופיים שהיא תקועה בהם. אם מדינת ישראל תנסה לבנות רכבת קלה (שתיתקע בפקקים לא פחות, עם או בלי עדיפות ברמזורים) רוב הסיכויים שהנינים שלי יסעו ברכבת התחתית על הירח לפני שהם יסעו ברכבת הקלה בתל אביב.

ולסיום, אני רוצה לברך שוב את פרופסור דן שכטמן על זכייתו בפרס נובל. צפיתי היום בטקס, ומדובר באחד השידורים הטלוויזיונים המשעממים ביותר שאי פעם נתקלתי בהם. לפני כל פרס הוקרא נאום של כמה דקות בשוודית ולאחר כל פרס נוגן קטע של כמה דקות על ידי התזמורת שהיתה במקום (למען האמת, הופתעתי שלא ראיתי את לימור לבנת קופצת על מלך שוודיה בזמן חלוקת הפרס בכימיה). בשבע בערב נגמר הקטע המתיש והזוכים המאושרים עברו לבניין עיריית שטוקהולם כדי לאכול משהו אחרי שייבשו אותם כל היום. בנשף נשא פרופסור שכטמן נאום שהראה חוכמה בעוד כמה נושאים. כדאי לכם לקרוא. שוב – כל הכבוד!

יום טוב.

שלכם,

nadavs