ערב טוב לכולם!
השבוע שוב ראינו מה קורה כשהתשתיות בישראל פוגשות בפלא הטבע הנדיר שנקרא גשם. הן פשוט מפסיקות לתפקד. בתל אביב, העיר השניה בגודלה בישראל, מכוניות התחילו לצוף. במודיעין הוצף קניון. כשנסעתי לפני כמה ימים לקופת חולים עברתי באחד המושבים וגיליתי שבאחת התעלות המים הגיעו לגובה של הכביש. וכמו כל שנה, גם ב-2011 גילינו שהתשתית של חברת החשמל פשוט לא יכולה להתמודד עם גשם ואנחנו נאלצים לשבת בחושך ולהאזין למוקד הטלפוני שלהם שמספר על תקלות.
בנוסף, הגשם בישראל הוא אירוע חדשותי (ואפילו הפך לנושא החם כאן בישראבלוג). כשהשמש זורחת וכל מי שיוצא החוצה הופך לטוסט לא איכפת לאף אחד, אבל ברגע שמתחילים לרדת מים מהשמים כולם נורא מתרגשים. ככל הנראה מדובר ברפלקס הידוע כ”רפלקס רננה רז” שגורם לנו לחפש את הפרסומת המעצבנת של רשות המים בטלויזיה כדי לבדוק כמה אחוזים מהגשם ירדו כבר (לכל המעוניינים, בחודש נובמבר עברנו את ה-100%, ככה שיש לנו שקט לפחות לשבוע וחצי).
בנוסף לגשם, גם מספר הרופאים בישראל יורד מדי יום. מסתבר שנמאס להם מהשטויות של בית הדין לענייני עבודה והם פשוט הפסיקו להופיע לעבודה. די עצוב שמי שצריך לשמור על חופש העיסוק, שהוא זכות יסוד אמיתית (לא כמו הזכות לדיור), הוא המועסקים עצמם ולא השלטון שמתעלם ממנו בצורה גסה.
מאבק הרופאים הוא דוגמה מצויינת למה שקורה כשהמדינה מספקת שירות שהוא לא מוצר ציבורי – הביקוש עולה, המחירים לא הגיוניים, כולם מתלוננים שרק “אלה שיש להם” יכולים להרשות לעצמם שירות הוגן, מבקשים שיגדילו את הכיסוי של השירות ובוכים שמעלים להם מיסים. ללא ספק, מדובר בהצלחה מסחררת. מהצד השני הרופאים מתלוננים שאין מי שימלא אחר הדרישות שלהם (כי אין שוק אמיתי של ביקוש והיצע) ופשוט מפסיקים לעבוד.
אם מערכת הבריאות תהפוך למערכת פרטית כמעט לחלוטין (המדינה תכסה מקרי חירום, כי אף אחד לא רוצה שיקרה מצב שמישהו באמצע התקף לב עף מחדר המיון כי אין לו כסף), יפתרו הרבה מהבעיות האלה. רפואה היא מוצר כמו אוכל, ואנשים שיש להם כסף תמיד יוכלו לממן לעצמם שירות יותר טוב. האפשרות השניה היא שלכולם יהיה שירות גרוע, ולשם אנחנו לא רוצים להגיע.
גם צבא המהדרין לישראל הופיע השבוע בכותרות. כמדי נובמבר, פורסמו נתוני הגיוס לצה”ל ומדד אורך הזקפה הלאומית לפי ערים (סליחה, שיעור המתגייסים לקרבי). מסתבר, בפעם השמונים מיליון, שרק חמישים אחוזים ממחזור הגיוס מתגייסים. אם נוריד מהכותרת ההיסטרית הזאת את הערבים, החרדים שמקבלים פטור גיוס וכל שאר האנשים שצה”ל שחרר מסיבות כאלה ואחרות, נגלה שמספר המשתמטים האמיתי הוא בקושי תלת ספרתי, והמשטרה הצבאית תצטרך להתעסק איתם בזמן הקרוב. כל הכותרות האלה הן משהו פשוט שנקרא “ניפוח”.
החלק החמור יותר, שאותו הכתבות מסתירות, הוא שלצה”ל אין באמת מה לעשות עם כל החמישים אחוז שמתגייסים. אתם מוזמנים לבקר בעזריאלי בין שתיים עשרה לאחת בצהריים ולראות את כל החיילים שמוסרים את נפשם למען שולחן צמוד לשווארמה (וזה בלי להזכיר את הקצינים והנגדים שלא יכולים להפסיק לרגע את ההגנה על המולדת גם כשהם אוכלים במקדונלד’ס).
למרות כל הבעיות האלה, ב”ידיעות אחרונות” של יום שישי הופיעה כתבה קטנה ופינתית שמכילה את הפתרון לעודף כוח האדם בצה”ל. מסתבר שיש תוכנית להכשיר את כל המטבחים בצה”ל למהדרין. לשם כך יוקצו עוד תקנים לרבנות הצבאית בשביל משגיחי כשרות שיעברו יום יום במטבח ויוודאו שכל הג’וקים מסתובבים שם עם חותמת בד”ץ.
ודבר אחרון לגבי צה”ל – אליקים לבנון, רב של אחת מישיבות ההסדר, הצהיר שאם ימשיכו להכריח את החיילים הדתיים להיחשף לשירת נשים, רבנים רבים יקראו לסירוב גיוס. כנראה שההדחקה המינית בישיבות כל כך חזקה שהיא עלולה לגרום לחיילים המסכנים לעלות על הבמה ולאנוס את הזמרות לעיני מאות חיילים אחרים.
ההצהרה הזאת (והכשרת המטבחים המוגזמת) היתה יכולה להימנע אם צה”ל היה צבא מקצועי שחייליו לא היו מרגישים שהם עושים טובה למישהו כשהם מתגייסים ואונסים את המערכת לכיוונם. אבל בישראל קיים צבא העם שנותן פטור לחצי מהעם ומעמיס על החצי השני את הגחמות של כמה אחוזים בודדים. כיף חיים.
הכנסת גם השתתפה בחגיגות השבוע עם חוקי השתקת אופוזיציה מהטובים שיש. מאז פתיחת מושב החורף הצליחו חברי הכנסת לעשות רק נזק. אני מציע לשלוח אותם לפגרה עד הבחירות, בשכר מלא. רק שישבו בבית. כל פעם שהם מגיעים לכנסת, קורים רק אסונות.
ולסיום – סיפור קצר על חוסר סבלנות. ביום ראשון בלילה ביקרתי כמה חברים. כשחזרתי הביתה הכביש היה נטוש לחלוטין. נסעתי בכביש הראשי שמוביל אלי הביתה והתקרבתי לרמזור, שהיה ירוק בשבילי. לצומת התקרב מישהו שרצה לפנות שמאלה. הוא פשוט הגיע לצומת ופנה, כשיש לו רמזור אדום בוודאות. לאחר כמה שניות הגיע הרמזור הירוק שלו ואילץ אותי לעצור. הנהגים בישראל מעולם לא נראו מטומטמים כל כך.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
עוד עניין של הגדרה: חופש העיסוק היא זכות אדם, שאותה המדינה הדמוקרטית מחוייבת לתת לאזרחיה ולתושביה. הזכות לדיור היא זכות אזרח, שהיא זכות שהמדינה בוחרת האם לתת, וגם היא לא מחוייבת כלפי כל מי שחי בה.
למרות שאני סוציאל-דמוקרט, עצוב לי שכל הטוענים לזכות לדיור מתייחסים אליה כזכות אדם, טועים ומטעים את הציבור כולו.
מדהים אותי כל פעם מחדש שאנשים מתייחסים לדיור כאל זכות בסיסית ומתעלמים לחלוטין מזוטות כמו אוכל.
nadavs
נו, כל עוד ההורים שלא גומרים את החודש שקונים לילדים שלהם מותגים באלפי שקלים (כמו שהראו היום בערוץ 10) לא דורשים שדולצ’ה וגבאנה או ורסצ’ה יוכרו כזכויות יסוד – מצבנו עוד בסדר.
אגב, איך זה שלא שומעים ממך מילה על זה שערוץ 10 רוצים שהממשלה תציל אותם מפשיטת רגל? לא הגיע הזמן שמי שלא יכול לשלם את החובות שלו – שיסגור ת’בסטה? אני לא צריך לשלם על כל טמבל שלא יודע להתנהל כלכלית.
יש! סוף סוף הצלחתי לשכנע מישהו שאנחנו לא צריכים לשלם על כל טמבל שלא יודע להתנהל כלכלית!
כן, אם ערוץ 10 לא יכול לעמוד בהתחייבויות שלו, מקומו לא איתנו. באותו זמן שהוא נסגר, מומלץ לפתוח את התחום ולאפשר לכל אחד לפתוח ערוץ טלויזיה בלי זכיונות ושאר אישורים מופרכים.
היית שומע על העניין ככל הנראה לקראת סוף השנה, כשהעסק הזה ייפתר. יש המון נושאים שאני רוצה לכתוב עליהם, אבל בסופו של דבר כשאני מתיישב מול המחשב אני זוכר רק את חלקם.
nadavs
ידידי היקר, סוציאל-דמוקרטיה אין פירושה "הבה נשלם את חובם של כל המטומטמים". אם זה היה המצב, הסוציאל-דמוקרטים היו הראשונים להגן על הטייקונים והתספורות שלהם.
סוציאל-דמוקרטיה פירושה הגדלת ההכנסות ממסים על מנת להגדיל את ההוצאות הממשלתיות על דברים שהיא צריכה לממן, ושייעשו בצורה טובה: שירותים סוציאליים, משטרה, צבא, רפואה ציבורית (כי כמו שאמרת – לא כולם יכולים לשלם על שר"פ) וכדומה. וזה גם תמיכה (אני בעד חלקית, לא מלאה) במשפחות שלא מסוגלות לממן את עצמן, וגם בזה אני לא בעד כל משפחה: אני לא בעד מימון משפחות שמביאות ילדים יותר ממה שהן יכולות לממן ולא בעד מימון משפחות שמבזבזות כסף על שטויות במקום לקבוע לעצמן סדר עדיפויות הגיוני. אני בעד תמיכה, למשל, באם חד הורית עם ילד אחד שמוצאת את עצמה כעובדת קבלן בניקיון ושמביאה הביתה סכום מגוחך.
ושאלה לסיום: כסוציאל-דמוקרט, אני מתנגד לכל עמותות ההקש בדלת הללו שמבקשים ממני לתרום למטרה זו או אחרת, מאחר שאני משלם מסים על מנת שהממשלה תבצע את המטרות הללו. מה אתה, כליברל, חושב על עמותות הסעד הללו?
אין שום דבר רע בעמותות. אני לא מוכן לשלם להן כרגע, כשהמטרה שלהן חופפת למטרה שלשמה אני משלם מיסים. אם הממשלה תפסיק לממן את השירותים האלה (ותוריד מיסים) אני אהיה מוכן לתרום.
חוץ מזה, הצלחת חלק מהעמותות רק מראה שלמרות הרצון הטוב והמיסים המטורפים, הממשלה עדיין לא מצליחה לספק את השירותים האלה כמו שצריך.
ומשהו לחשוב עליו – האם החד הורית עם ילד אחד שמוצאת את עצמה כעובדת קבלן בנקיון ומביאה הביתה סכום מגוחך מתקשה להתקיים בגלל אותם מיסים שהממשלה לוקחת כל כך בחדווה ומשחררת אחר כך בקמצנות. תוריד את המיסים האלה (במיוחד את המע"מ, שהוא מוקש רציני) ותראה איך מצבה משתפר פלאים.
nadavs
קודם כל, הממשלות של שני העשורים האחרונים ואפילו יותר מורכבות מאוסף שלומיאלים, ולכן יותר משהמצב מראה את כשלונה של המדיניות הסוציאל-דמוקרטית (שאין באמת בארץ. בארץ, כמו שכבר הסברתי, יש בירוקרטיה) הוא מראה את כשלון הממשלות הללו.
שנית, אם אחרי שהורידו לך מסים אתה נותן את הכסף שנוסף לך לעמותות, מה עשית כאן? הכסף שלך פשוט עובר למסלול חדש, אבל אתה לא נהנה ממנו. במקרה הטוב את נהנה מקצת יותר ממנו, וגם זה לא הרבה.
בקשר לאישה: את המע"מ צריך להוריד, או לעשות מה שעושים בהרבה מדינות אחרות: להעלות את המע"מ הכללי מחד ולהוריד את המע"מ לחלוטין ממוצרי יסוד. באשר לשאר המסים שהיא משלמת, אל תשכח שאם הכנסה כמו שלה יכול להיות שאפילו לא לוקחים ממנה מס הכנסה, כי אין ממה.
ההבדל בין מיסים לתרומות הוא שבתרומות הכוח נמצא אצלי ולא אצל פוליטיקאי שאיכפת לו כל יום מקבוצת לחץ אחרת. אני מחליט למי מגיע כסף ומי יכול להסתדר בעצמו. בסופו של דבר, הליברליזם דוגל בחירות של הפרט וביכולת לבחור.
בנוסף, אנשים נוטים לשקר לעמותות פחות משהם נוטים לשקר למוסדות המדינה. אם אתה לא מכיר אף אחד שאי פעם שיקר (או ייפה את האמת) למדינה בשביל להוציא ממנה כמה שקלים או לחסוך כמה שקלים, אתה כנראה לא חי בישראל.
את המע"מ צריך להוריד ולהשאיר אותו שם למטה. אם אתה מעלה את המע"מ הכללי ומוריד אותו ממוצרי יסוד, אתה דופק אוכלוסיה אחת על חשבון אוכלוסיה אחרת. בנוסף, אתה פותח פתח לכל מיני עסקנים לבקש הטבות מע"מ למגזר שלהם (דבר ששוב יטיב עם אחרים על חשבון כל השאר).
nadavs
יש מדינות שבהן העסק של המע"מ עובד, אז לא צריך לזלזל. קובעים באופן החלטי מה זה מוצר שצריך להיות עליו מע"מ (מכוניות, למשל) ועל מה אין (אוכל, בגדים וכו’). לא צריך להיות לחץ משום כיוון.
חוץ מזה באמת לא נוטים לשקר לעמותות? כמה "תרמתי למשרד" ילד קטן שסינג’רו להתרים כחלק מפעילות בית ספר שומע ברחוב אחד?
שכחת שאתה גר בישראל, ופה משלמים לאנשים שישבו וילמדו ספרים שנכתבו לפני מאות שנים ואז מתלוננים שאין להם כסף. תמיד יבוא חוכמולוג ויגיד ש"רק לעשירים יש …" וידרוש להעלות את המע"מ על זה ובתמורה להוריד אותו על משהו אחר שקשור לבוחרים שלו. החלטיות תקפה לקדנציה אחת, ואנחנו יודעים כמה הקדנציות פה קצרות.
לדעתי עדיף מס אחיד וקבוע על הכל – משכורות ומוצרים. מי שמשתכר יותר וקונה יותר – משלם יותר. מדרגות המס כרגע יוצרות עיוותים, כמו ריבוי חברות יחיד שכל מטרתן להוריד את המס המטורף שיש פה על משכורות גבוהות.
בשקרים לעמותות התכוונתי לניצול עמותות. לדוגמה, אני חושב שמי שמגיע לבית תמחוי עושה את זה כי באמת אין לו מה לאכול ולא כי הוא רוצה ארוחה חינם.
nadavs
אנשים רוצים שנהיה ארה"ב,
אז בבקשה: היפכו לארה"ב.
אנחנו צריכים לקחת מארה"ב את הרעיונות הטובים (יש להם הרבה כאלה) ולשמור את הרעיונות היותר טובים שלנו. ככה נוכל להיות חברה מתקדמת והוגנת יותר.
nadavs