כמעט נגמר

ערב טוב לכולם!


זה היה לא קל. כל עם ישראל ידע על העוול וביקש שזה יסתיים, אבל לאף אחד זה לא הזיז. כבר חמש שנים שהוא שם, באופן מצטבר. חמש שנים קשות, בהן היה קשה לראות את הסוף. אבל ביום שלישי האחרון זה סוף סוף קרה. אחרי חמש שנים שבנימין נתניהו ראש ממשלה, הוא סוף סוף קיבל החלטה.


מכיוון שמדובר באחד המניפולטורים הטובים ביותר שמדינת ישראל הוציאה מתוכה אי פעם מיד חשדו בכוונותיו (אני אישית האמנתי שיש עסקה רק כשהחמאס דיווח עליה), אבל הכל יישכח לרגע אחד ביום שלישי הקרוב, כשירד גלעד שליט מהמטוס. מדינה שלמה תעצור את נשימתה ותגיד “מה זה? הוא נורא רזה”. מיד לאחר מכן יעברו כלי התקשורת למצב מלחמה כוללת וידווחו ממספר מוקדים במדינה בינהם בסיס תל נוף (שנקרא בכל כלי התקשורת “בסיס חיל האוויר במרכז הארץ” כאילו מדובר בסוד מדינה), מצפה הילה וירח הדבש של יונית לוי. באולפן ינהל את כל העסק דני קושמרו שיחשוב בינתיים “יונית הזאת ידעה בדיוק מתי להתחתן”. לצידו כנראה ישב רוני דניאל שיסביר שצה”ל הוא הצבא המוסרי בעולם, בני גנץ הוא הרמטכ”ל הטוב ביותר אי פעם ואהוד ברק הוא התשובה שלו לשאלה “עם מי היית מוכן להתחתן בנוסף לאשתך?”. הקשר שלו למציאות, כרגיל, יהיה רופף.


כלי התקשורת מצויים בשבוע האחרון בעיצומה של החזרה הגנרלית. מצפה הילה הפך לנווה אילן עם התנחלותם של כל כלי התקשורת באיזור. משום מה הם משוכנעים שצפיה בנועם שליט מכסח את מה שהיה פעם דשא תעניין אותנו מאוד. צוותי מומחים מרחבי הארץ (כמה מומחים בנושא שבי יש בארץ?) כבר המליצו אינספור המלצות שלא ימומשו (לא להתנפל, לא לחנוק, לצאת ממצפה הילה לפני הפקקים) וכל מהדורת חדשות התנפחה בחמישים אחוז והפכה לשעה וחצי של דיווחים בלתי פוסקים על מצב הצבע של בית משפחת שליט.


מכיוון שמצוות פדיון שבויים היא מהגדולות במצוות, מפלגת ש”ס לא פסחה על האפשרות לרווח פוליטי מהעסקה. משולם נהרי, שר לענייני שום דבר, הציע שאם כבר משחררים אסירים בטחוניים והחמאס בנדיבותו האינסופית אפשר לישראל לבחור 550 אסירים באופן חופשי, אפשר גם לשחרר כמה אסירים בטחוניים יהודים. מדובר בהצעה גאונית שלא ברור איך לא חשבו עליה קודם, אבל חייבים לשמור על עיקרון השוויון. את האסירים היהודים צריך לגרש בדיוק כמו הפלסטינים. מכיוון שבישראל או בגדה המערבית הם עלולים לחזור לפעילות חבלנית, יש לגרש אותם לעזה. אני בטוח שהחמאס ישמח לקבל כמה מחבלים עם תעודת זהות כחולה.


כל הויכוחים בעד ונגד עסקת שליט קצת השכיחו נושא אחר, חשוב לא פחות למדינת ישראל. מדובר בדמוקרטיה הישראלית שלאט לאט הולכת ומתפרקת, והפעם בסיוע בית המשפט. נילי ארד, נשיאת בית הדין לעבודה, הוכיחה השבוע שדמוקרטיה בשבילה היא מילה יפה וארוכה שמשמעותה האפשרות לבחור עריץ פעם בכמה שנים. הרודנית ארד שוב אסרה על המתמחים להתפטר והכריחה אותם לחזור לעבוד בכפיה. המעשה הזה הוא פגיעה חמורה בחופש העיסוק, וזה לא משנה אם ההתפטרות באה כמחאה (עד כמה שידוע לי, הרבה עובדים מתפטרים במחאה על תנאי השכר שלהם) או בגלל שהרופא קיבל הצעת עבודה במקום שבו הוא יוכל גם לראות את הבית שלו יותר ממה שהוא ראה בצבא. לכל אחד מותר לבחור כל עבודה חוקית שהוא מעוניין בה ולעזוב אותה מתי שהוא רוצה, לפי תנאי ההעסקה שלו. עבודה בכפיה היא לא חלק מהסכם ההעסקה של הרופאים.


חג שמח לכולם!


יום טוב.


שלכם,


nadavs

5 מחשבות על “כמעט נגמר”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חזרה למעלה