סליחות לתשע”א

צהריים טובים לכולם!


כמיטב המסורת, עשרה ימים אחרי שאנחנו אוכלים גפילטע פיש ככל שהקיבה מסוגלת להכיל אנחנו צמים בתקווה שלא יראו את הצמיגים שהוספנו במהלך 48 השעות של ראש השנה. המנהג השני והחשוב לא פחות הוא לבקש סליחה מכל מי שפגענו בו במהלך עשרת הימים בין ראש השנה ליום כיפור (הצום נועד לכפר על חטאים בין אדם לאלוהים, בניגוד למה שחושבים כל הצבועים). ברוח יום כיפור, הנה כמה אנשים שצריכים להתנצל בפנינו. כן, בפני כולם.


ראשונים, בניגוד לשנים קודמות, נמצאים שופטי בית הדין לעבודה. השנה הם הגזימו לחלוטין ופגעו בכל כך הרבה זכויות שאי אפשר להתחיל אפילו לתאר. הפגיעה בזכות השביתה של עובדי ציבור היא איכשהו נסבלת, כי הדרישות שלהם נופלות על כל הציבור. הפגיעה שלהם בזכות לחופש העיסוק של הרופאים על ידי מניעת התפטרות היא בלתי נסלחת. מסתבר שתואר דוקטור לרפואה בישראל הוא צו ריתוק לבית חולים. כשעובדי הרכבת הפרו את צו בית המשפט, נקטו בעיצומים למרות האיסור ופגעו באופן מכוון באנשים (כליאה ברכבת זו פגיעה, ושלא יבלבלו את המוח) סלחו להם כי הם “התכוונו לשנות את דרכם”. כשרופאים רצו להתפטר, עם או בלי קשר למחאה שלהם, ביקשו מבתי החולים למסור שמות כדי לפתוח בהליכים פליליים. זו בושה לבית הדין לעבודה, וגם אם הם ירדו על הברכיים ויתנצלו בפני הרופאים ובפני הציבור, אני חושש שיהיה קשה מאוד לסלוח.


אחריהם, עם כרטיס מועדון המתנצל המתמיד, נמצאים החרדים. גם השנה הם עשו במדינת ישראל כבשלהם, מתעלמים מהחובה האזרחית החשובה מכולן – לשלם מיסים (מס הכנסה, הכוונה). אני מודע לכך שמוסדות המדינה דחפו אותם לכך, אבל אפשר לצפות מאלו שחושבים את עצמם לנעלים מבחינה מוסרית שלמרות לימוד התורה שלהם יועילו בטובם לעזור לאחרים בנטל. כפיית שעון החורף נמשכה גם השנה, וכך אנו מוצאים את עצמנו בתחילת אוקטובר עם חושך בחוץ בשעה חמש וחצי.


מובילי המחאה החברתית צריכים להתכונן להתנצלות ארוכה ומתמשכת בפני תושבי ישראל. לא על העלאת המודעות ליוקר המחיה, שהיא דבר נהדר, אלא על התוצאות של העלאת המודעות הזאת. הם דאגו לכך שהמיסים של כולנו יעלו בשביל שכמה זוכים מאושרים יקבלו דירה זולה או הקלה קלה בהוצאות (שתהפוך אחרי כמה שנים להוצאה כבדה במיסים). ועדת טרכטנברג עוד איכשהו הצילה אותם, כי יישום כל הדרישות שלהם היה הופך אותנו ליוון, אבל בלי כל האיים היפים שיש להם.


אזרחי ישראל שהצביעו בבחירות האחרונות, לא משנה למי, צריכים להתנצל בפני שאר האזרחים על האידיוטים והפושעים שהם הכניסו לכנסת. אני אתחיל: אני מתנצל מאוד על הפתק שהכנסתי למעטפה. זה כנראה לא יקרה שוב.


רכבת ישראל חייבת התנצלות ארוכה וממושכת בפני כל הנוסעים שהם חטפו, כלאו, חנקו והטרידו במהלך השביתה והעיצומים הלא חוקיים שלהם. בנוסף, כדאי להם להתנצל באופן כללי פעם בעשר דקות במערכת הכריזה. כל מי שנוסע או נסע ברכבת יודע למה.


לסיום, יש שניים בישראל שפטורים השנה מהצורך להתנצל. להיפך – הם דווקא יכולים להתגאות במה שהם עשו. הראשון הוא כמובן פרופסור דן שכטמן, שזכה בפרס נובל בכימיה. אמנם אין לי (ול-99.9% מהאוכלוסיה) מושג במה מדובר (גם אחרי ההסברים המלומדים של כל אתרי החדשות והעיתונים), אבל מדובר בהישג מדהים. כל הכבוד!


השני שפטור הוא דמות שמוכרת לכולם – חיים יבין. הסדרה החדשה שלו, “צבא העם” (ימי שלישי בערוץ 2, אפשר לראות גם בווינט) מציגה במדויק את מצב הצבא בחברה הישראלית בלי ליקוקים מיותרים והתחנפות כמו שנראה שהולך להיות הסרט של עופר שלח בערוץ 10 ביום ראשון.


את הצום שלי אני אשבור היום באיזור השעה שש בערב (או קצת לפני אם אני ארצה לנשנש משהו). עד שאלוהים יועיל בטובו לגלות את עצמו ולהגיד במפורש שהוא יטיל סנקציות על מי שלא צם בי’ בתשרי, אני אמשיך לצום רק אחרי הוראה חתומה מרופא.


שיהיה צום קל לצבועים, צום קשה למאמינים ובתיאבון לכל השאר.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 8 לסליחות לתשע”א
  • גולדי10
    07/10/2011 ב22:38

    אה נדב נדב… כמעט:
    1) אפשר להתפטר באופן אישי, ללא כל קשר להתפטרות הגדולה שמטרתה היחידה היא שיפור תנאי ההעסקה. כמו מה-שמו משיבא שכבר לא יראה את בית החולים מבפנים.

    2) כל הטענות של "אחרים אשמים בבעיות שאני מפחד לפתור" מצליחות לעצבן אותי, במיוחד כשהם עושים קולות של "יש לי שכל": תשלם ליועץ מס או רואה חשבון, והם יחסכו לך את הפרוטקשן לשר המיסים!

    ככל הזכור לי מהפעם האחרונה בה נסעתי ברכבת:
    לכל קרון יש ידית חרום. תמשוך בה על-אף מדבקת האזהרה.
    אפשר להעיף את החלונות בבעיטה למרות שכתוב עליהם "מחוסמת".

    3) אתה בטח חושב שאין שום קשר בין המחאה לבין זה שכל פריט בסופר עולה כ20 ש"ח ללא כל קשר לתוכנו ואריזתו, ושכל בית מגורים עולה שש ספרות ללא קשר להערכת שמאי.

    4) חיים יבין הוא תישקורתן מזה שנים רבות מאוד. די נשבר לי ממנו.

    אני אוהב כתום.

    הגב
    • nadavs
      08/10/2011 ב0:52

      1) מי שרוצה להתפטר בגלל מחאה או מסיבה אישית לא צריך להפוך לעבריין. יש הבדל בין להכריח עובדים שובתים לחזור לעבוד לבין להכריח מתפטרים לחזור לעבוד.

      2) אני משלם לרואה חשבון, ועדיין התשלום שיורד כל חודש למס הכנסה וביטוח לאומי נראה לי גדול מדי.

      3) בטח שיש קשר בין המחאה ליוקר המחיה, אבל ההצעות לפתרון רק יחריפו את הבעיה, לא יפתרו אותה.

      4) תגיד מה שאתה רוצה על חיים יבין, לדעתי הסדרה שלו עדיין מצויינת.

      5) אני יודע שיש בלם חירום ויציאות חירום ברכבת (ואפילו השתמשו בהם במהלך העיצומים), אבל אין שום סיבה להשתמש בהם כשהרכבת תקינה ורק הנהג דפוק.

      nadavs

      הגב
      • גולדי10
        08/10/2011 ב17:49

        5) איך יכול להיות ש*הנהג* דפוק; אם מי שמודע לעיצומים, לתקלות ולשאר הבעיות ממשיך ליסוע ברכבת בכל מקרה? באמת אין אוטובוסים?

        2) נסה לשכור רו"ח אחר. שלב עו"ד מיסים במידת הצורך.

        3) מה הפיתרון שלך ליוקר המחיה, במקום להגיד "זה לא טוב"?

        1) מתפטר שלא חוזר לעבוד מושם במעצר + אופציה לכלא?

        הגב
        • nadavs
          08/10/2011 ב18:16

          1) זה האיום, כן.

          3) להוציא את הממשלה מהכלכלה. ככה התחרות תהיה חופשית באמת.

          5) העיצומים לא היו חוקיים. כשהרכבת עובדת, אנשים נוסעים ברכבת. אף אחד לא ציפה להיכלא בתוך רכבת באמצע שום מקום.

          nadavs

          הגב
          • גולדי10
            08/10/2011 ב20:43

            יעני כל אחד מתמחר בכמה שרק בא לו?!
            כלומר מבחינתך תפקיד הממשלה הוא אך ורק להעלות את שכר המינימום כל הזמן + אינפלציה של מיליון %ים בחודש; העיקר ש"עכשיו" הבעלים של העסק מרוויח עכשיו עוד כסף?

            הבעיות עם הרכבת הן ממש לא מהיום: רכבת ישראל ידועה בהיותה כפופה רק לחוקי הפיזיקה.

            בלתי הגיוני בעליל שמישהוא לא רוצה לעבוד יותר בכלל ולא משחררים אותו. אתה בטוח מפספס משהו, לרבות אם אתה מסתמך רק על התישקורת.

          • nadavs
            08/10/2011 ב21:53

            תפקיד הממשלה לא להעלות את שכר המינמום ולא לדאוג לאינפלציה. הממשלה צריכה לספק לאזרחים ביטחון, תשתיות מסויימות, מערכת משפט, שירותים ציבוריים ועזרה לאנשים שבאמת, אבל באמת, אין להם כלום ולגבות מיסים רק על כל אלה. מעבר לזה – לעזוב אותנו בשקט.

            הכוונה היא לא להתחיל מהלך כזה מהיום למחר, אלא להתפרס על שנים. אנשים התרגלו לחיות מהקצבות האלה ואי אפשר לגמול אותם בבת אחת.

            שים לב למה שקורה בשווקים ה"פרוצים" והלא מפוקחים – התחרות מונעת העלאת מחירים. ספרים לוקחים פחות או יותר את אותו סכום בכל מספרה שראיתי, והם בעלי מקצוע שיכולים לדרוש כמה שבא להם. אם ספר יבקש ממך מאה שקלים על תספורת פשוטה, אני די בטוח שתגיד בנימוס "לא".

            אני לא מכיר מתמחה ברפואה באופן אישי, אבל לפי מה שפורסם בתקשורת (בכל הערוצים והאתרים) לא נתנו לאף אחד להתפטר וביקשו מבתי החולים למסור את שמות המתמחים שלא הגיעו. הסיבה שציינתי את המקרה הזה כאן היא שכמו שאמרת, זה בלתי הגיוני בעליל.

            nadavs

  • The BIG little
    09/10/2011 ב3:04

    נדב דה קינג!
    ותודה על ההפנייה לווינט. פספסתי מהתכנית של חיים יבין.

    הגב
    • nadavs
      09/10/2011 ב11:18

      דה קינג? וואו. מה עשיתי שזכיתי לתואר?
      nadavs

      הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.