ספטמבר המופלא

ערב טוב לכולם!

ספטמבר, החודש הנורא ביותר בלוח השנה, נמצא בעיצומו. החודש הזה הוא אסון לתלמידים (חזרה ללימודים), אסון לפולנים (תחילת מלחמת העולם השניה), אסון לאמריקאים (ה-11 בספטמבר), אסון לישראל (הפלסטינים רוצים מדינה וישראל עדיין לא מוכנה לזה) ומסתבר שהוא גם החודש הגרוע ביותר בבורסה, עם ירידות של מעל אחוז בממוצע (עם חישוב שמתחיל לפני שנת 1900). בנוסף, יש את המוקש הקולינרי שנקרא “גפילטע פיש” שמתעקש להגיע פעם בחצי שנה (מצד שני, בניגוד להופעתו השניה של הגפילטע פיש, הפעם אין אריחים לאכילה).

דווקא אצלי בבית אנחנו נוהגים לחגוג כל שנה בספטמבר את היום ה-11, ולא בגלל נפילת המגדלים. אנחנו חוגגים יום הולדת. אמנם לפני עשר שנים יום ההולדת הזה היה פחות חגיגי, אבל מאז אותו יום נורא אני זוכר אותו. נורא, אני יודע.

עשרה ימים עברו מאז פוסט בית הספר (השלישי בנושא חינוך שהגיע לכותרות!), ותלמידי ישראל מתקשים להתאושש. הפוסט זכה ל-161 תגובות נכון להיום (כי לא היה לי כוח להגיב לכולם), והסטטיסטיקות מראות שהוא עדיין רץ בפייסבוק. שום לינק שניסיתי לפרסם בפייסבוק לא הצליח בצורה פנומנלית כמו הפוסט הזה.

בנוסף לפרסום ולהד הגדול שקיבל הפוסט (סוף שבוע שלם בעמוד הראשי של נענע), הוא קיבל גם כמה תגובות משעשעות. אחת מהן היתה זאת. התגובה הזאת היא כתב אישום חמור ביותר נגדי. מאור, שלוקה בתסמונת הידועה “אין לי מושג על מה אני מדבר”, האשים אותי בזלזול במקצועות הריאליים וחמור מכך, הוא מאשים אותי בלימוד “מקצועות חפרניים”.

כל מי שמכיר אותי או קורא כאן מספיק זמן (או לחילופין לא היה עצלן וקרא את הארכיון מאוגוסט 2008 אחורה) יודע עד כמה לא סבלתי את המקצועות ההומניים ואהבתי את הריאליים. הביקורת שלי היתה על כך שגם בהם לא נדרשת טיפת חשיבה. גם בגרות בחמש יחידות מתמטיקה, שהיא אמנם לא טריוויאלית, לא דורשת הרבה מעבר לשינון של נוסחאות. אמנם הנוסחאות יותר מסובכות, אבל אין שום חשיבה מעבר להבנת סוג השאלה. הרעיון דומה בפיזיקה וכימיה.

ולכל התלמידים המדוכאים – אל תיכנסו לדיכאון. דבר ראשון אני ממליץ לכם לקרוא את “אבא עשיר, אבא עני” ואחר כך גם לעשות משהו עם זה. הבנתם כבר שתעודת בגרות או תואר אקדמי לא בהכרח יביאו אתכם לאן שאתם רוצים, עכשיו נשאר לכם רק לפעול בנושא.

בנושא אחר, ממשלת ישראל וממשלת טורקיה משחקות לאחרונה במשחק המזרח תיכוני האהוב “למי יש יותר כבוד”. ממשלת טורקיה דורשת התנצלות על פעולת ההשתלטות על המרמרה, וממשלת ישראל חוששת שהתנצלות כזאת עלולה לפגוע לה באגו והזקפה הלאומית. לפי הדו”ח של האו”ם בנושא שתי המדינות צריכות להתנצל אחת לשניה, אבל שתיהן מחכות לראות מי ימצמץ ראשון. בזמן הזה הן דופקות את עצמן, את הכלכלה שלהן ואת האנשים שלהן. אבל כל זה שטויות, העיקר שהזקפה הלאומית של שתי המדינות עדיין חזקה ועומדת.

ולסיום, היום עבר חודש בדיוק מהשחרור שלי. התחושה היא נהדרת. אני לא צריך לקום מוקדם, אני לא צריך להקשיב לכמה אידיוטים בגלל שהם ותיקים ממני, אני לא צריך להחליף אף אחד בשום דבר ואני לא צריך לראות את ההתעללות המתמשכת בבני 18 שהכריחו אותם להתגייס כדי לשטוף כלים, לאסוף כוסות פלסטיק, לבדוק מכוניות ולבצע שאר עבודות כמעט בחינם.

יום טוב.

שלכם,

nadavs