הפגנת השישים אחוז על מיליון

לילה טוב לכולם.

אחרי פוסט החזרה ללימודים שהיה הצלחה מסחררת – שיא חדש בתגובות, כמות כניסות לבלוג יותר מכפולה מסכום הכניסות בחודשים האחרונים ופידבקים חיוביים מכל כיוון, הגיע הזמן לתשובה שאני חייב לאחד המגיבים (וכנראה קצת הרס המוניטין שהצלחתי לצבור פה ב-24 שעות): למה אני בבית, כותב פוסטים ולא מפגין עכשיו.

התשובה לכך היא פשוטה: אני לא בעד מדינת רווחה. המשמעות של מדינת רווחה היא לקחת מכולם הרבה ולתת חזרה מעט לסקטורים מסויימים, וגם אם ישתנו סדרי העדיפויות, הרעיון הוא אותו רעיון. המיסים לא ירדו באגורה כתוצאה מהדרישות האלה (להיפך, הם רק יעלו) אבל יהיו כמה זוכים מאושרים שיקבלו כמה הטבות על חשבון כולם.

המחאה אמנם קוראת לצדק חברתי, מטרה ראויה מאין כמוה, אבל מבחינתי צדק חברתי הוא שכל אחד יקבל מה שמגיע לו. מי שעובד יקבל את המשכורת שלה הוא ראוי, מי שהקים עסק מצליח יקבל תגמול גבוה יותר ומי שלא עובד אבל יכול לעבוד יקבל כסף מהביטוח שהוא שילם לעצמו, לא ביטוח ששולם על ידי אחרים.

באופן משונה, האתר שמרכז את כל דרישות המחאה לא עובד, אבל מצאתי אתר אחר שמכיל מסמך זהה לאתר הדרישות. הנה כמה סיבות שבגללן לא יצאתי היום להפגין:

סעיף 1.2 – הגדלת השירותים החברתיים והאזרחיים באופן משמעותי, דבר שיביא לעליה בהכנסות ולצמצום בהוצאות בטווח הארוך. סיסמה נהדרת. עכשיו רק נשאר להבין איך הגדלת השירותים החברתיים מצמצמת הוצאות (בכל טווח שהוא). ההכנסות של חלק מהאוכלוסיה יעלו, אבל איתן גם ההוצאות, כי הם צריכים לשלם גם לאחרים על עליית ההכנסות.

1.10 – הגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. מטרה נעלה. איך זה יבוצע? אלוהים יודע. אם התשובה היא על ידי “יותר עבודות ציבוריות”, תתכוננו לעוד עליה במיסים שלכם.

1.11 – ביטול מתווה הורדת המס הישיר על עבודה. הנה לכם, מפגינים יקרים. רצו להוריד לכם את המס שאתם משלמים על השכר שאתם מקבלים, אבל אתם רוצים לשלם עוד ועוד. ממש פילנתרופיה בהתגלמותה.

1.13 – ביטול התקרה על גביית מס הבריאות ודמי ביטוח לאומי. נשמע כמו רעיון טוב שיגביר את הגביה, אבל בפועל יגרום לפתיחת חברות יחיד שלא משלמות ביטוח לאומי ומס ההכנסה שלהן נמוך יותר. זו לא תיאוריה, זו היסטוריה.

1.15 – יצירת מדרגת מס על הכנסה שנתית הגבוהה ממיליון שקלים בשיעור של 60%. הרשו לי להגיד, לאט ובעדינות, פחחחחחח. מספר האנשים שהמס הזה יחול עליהם קטן ממספר האצבעות ביד. אם הדבר הזה יתקבל, כל שלושת חסרי המזל שייתפסו ברשת ידרשו מיד הורדת שכר ל-999,999 שקלים בשנה.

1.16 – הורדת מע”מ ל-13% והפיכתו לדיפרנציאלי. מצויין. כל הורדת מיסים היא טובה. אבל מצד שני, צריך לוותר על משהו (כמו, לדוגמה, הגדלת השירותים החברתיים והאזרחיים). מע”מ דיפרנציאלי גם פותח דלת לכל מיני מפלגות סקטוריאליות שירצו הנחות לסקטור המועדף עליהן.

1.20 – פיקוח מחירים על מוצרי יסוד. זה מה שקורה שאין תחרות – הממשלה מפקחת על מחירים. אמנם זה עובד לא רע בהתחלה, אבל אז מגלים שיש מחסור במוצר המפוקח (כי היצרן לא מרוויח כלום) ובמקומו מופיעות בסופר אלטרנטיבות ללא פיקוח במחיר קצת יותר ריאלי. זו הסיבה שמדי כמה שנים המאפיות הגדולות פותחות בשביתה בטענה שמחירי החיטה עלו ומחיר הלחם גורם להם להפסדים.

“דיור הוא זכות בסיסית של אזרחי המדינה” – באמת? אז למה אין פקיד ממשלתי שמחלק מפתחות לדירה לכל תינוק ביציאה מחדר הלידה? ורגע, גם אוכל הוא בעצם זכות בסיסית של אזרחי המדינה. אז למה שנשלם עליו? ומה עם מים? וחשמל? ובגדים?

2.1 – דיור בר-השגה וסבסוד משכנתאות. רעיון מעולה. אני אקח משכנתא כדי לממן לעצמי בית, ואז אני אשתתף במשכנתא עם עוד כמה אנשים שהוחלט שהם “זכאים”. בנוסף, אני גם אשתתף בקניית דירה של אנשים אחרים, כי לקנות רק לעצמי זה באמת מאוד אנוכי מצידי.

2.2 – הורדת מחירי השכירות. יעד מצויין. אחרי שסיימתי לשלם לאחרים משכנתא ולקנות להם בית, יש עוד כמה שלא זכאים לבעלות על דירה, אבל אני צריך לעזור להם עם הדירה שהם שכרו. קביעת מחירון ממשלתי לשכירות ומיסוי גבוה על גביה חורגת? רעיון מעולה. באותה נשימה, אני מבקש מהממשלה שתכין גם מחירון ממשלתי לבגדים ותמסה באופן רצחני כל חריגה ממנו. חולצה במאתיים שקל? איפה נשמע דבר כזה?

“החינוך הוא זכות בסיסית של אזרח במדינת ישראל. יתרה מכך, מהווה החינוך תחום קריטי בו ניתן לצמצמם פערים חברתיים, פערים כלכליים, פערים מגדריים, פערים מרחביים גיאוגרפיים” – לדעתי גם טלויזיה רב-ערוצית היא זכות בסיסית, והיא מהווה תחום קריטי בו ניתן לצמצמם פערים מסוגים שונים עם שמות מפוצצים. החינוך לא מצמצם פערים משום סוג, הוא פשוט תחום שאנשים לא מבינים בו ולכן אפשר לנפנף בו בסטטיסטיקות מרשימות.

3.2 – הקטנת מספר התלמידים בכיתה. יכול לעזור, אבל לא קריטי. בכיתה ח’ הייתי בכיתה עם 28 תלמידים, הקטנה ביותר בשכבה. המורים שנאו להיכנס לכיתה שלנו וקיבלנו נזיפות על בסיס יומי. אפשר ללמד גם כיתה של 50, בתנאי שהם יושבים בשקט.

3.4 – ביטול תשלומי הורים – דרך ביטוח לאומי. אז פה הם החביאו את העוקץ. מורידים מיסים ומעלים את דמי הביטוח הלאומי. מחוכם ביותר.

3.6 – הפעלת יום לימודים ארוך עד 16:00. אז בית הספר הוא באמת בייביסיטר יקר.

4.2 – הפחתת ההשתתפות העצמית במערכת הבריאות. אז במקום לשלם לרופא כשחולים, משלמים לו כל חודש. כל עוד הרופא מקבל שכר, משלמים לו.

4.3 – יצירת מערך ביטוח סיעודי ראוי הכוללת בין היתר הרחבת האוכלוסיות הזכאיות לסיוע. לא מספיק שאנשים צריכים לטפל בהורים שלהם, הם עכשיו צריכים לטפל גם בעוד יותר הורים של אחרים. גם כאן הם מבקשים העלאה בביטוח הלאומי.

“… במדינת ישראל נכון להיום יותר מ-68% מהשכירים מרוויחים שכר של פחות מ-8,000 ש”ח. זהו שכר שלא מאפשר הוצאות מחיה וצרכים בסיסיים” – נכון מאוד, אבל הסיבה לכך היא המחירים הגבוהים שנובעים מחוסר תחרות והמיסים הרצחניים שלוקחים נתח יפה מהשכר הזה.

5.4 – העלאת שכר המינימום. שכר מינימום הוא דרך בטוחה ליצירת אבטלה ושיטה נהדרת לדפוק אנשים צעירים וחסרי ניסיון. נניח שיש לי חברה שמרוויחה (לפני משכורות) 8,000 ש”ח בחודש, ומתוך זה אני צריך לשלם שכר לעצמי ולעובד. עם השכר שלי אני יכול לשחק, אבל העובד חייב לקבל לפחות 4,100 שקלים. אין סיכוי שאני אשלם למישהו דבר כזה, כי לא יישאר לי שום דבר לקחת לעצמי. אם הייתי יכול לשלם 2,000 שקלים, יש סיכוי שמישהו היה מקבל עבודה.

6.2 – הוזלת תעריפי התחבורה הציבורית ב-50%. מצויין. עכשיו כשאני אזרח ואני צריך לשלם לתחבורה הציבורית, אני מאוד אשמח אם היא תהיה יותר זולה. הבעיה שאת ההוזלה הזאת אני אממן ובגדול דרך המיסים שאני אשלם, והמיסים תמיד עולים יותר מההנחה שהם נותנים.

6.8 – הגדלה משמעותית של קצבאות הזקנה והנכות. לכבוד מה? מי שרוצה קצבה, יואיל בטובו לחסוך לפנסיה ולשלם לביטוח. האמריקאים הבטיחו קצבה לכל פנסיונר ונכנסו לצרה כל כך גדולה שהם כמעט הפסיקו לשלם לחיילים שלהם.

אלו רק כמה סעיפים מתוך מסמך הדרישות, אבל הם מעבירים בצורה מצויינת את רוח הדרישות. אנשים רוצים לקבל יותר ויותר, אבל הם שוכחים שהעלות היא תמיד יותר גבוהה (צריך לשלם למי שאחראי שהדרישות האלה ייענו, ולכן על כל שקל שתשלמו למיסים וביטוח לאומי תקבלו פחות בחזרה). אני קפיטליסט, ואני מאמין שכל אדם זכאי למה שהוא הרוויח. בישראל של היום אין שוק חופשי ואין קפיטליזם, יש סוציאל-דמוקרטיה שמתחפשת לקפיטליזם. המון תחומים (בעיקר אלו שמתלוננים עליהם הרבה – מזון, דיור, חשמל) תקועים בביורוקרטיה והגנה ממשלתית וכך נמנעת תחרות והמחירים עולים. הקצבאות, שמספר הזכאים להן עולה מיום ליום, גם הן תורמות את חלקן עם מיסים גבוהים. כך נוצר מצב שמי שמשתכר 8,000 ש”ח יכול לסגור את החודש רק אם הוא גר באוהל.

זה אמנם לא פופולרי לצאת נגד המחאה, אבל אין ברירה. צריך למחות ולשנות את השיטה כאן, אבל מדינת רווחה היא לא פתרון. היא הבעיה הנוכחית.

יום טוב.

שלכם,

nadavs