עזבו את הכסף שלי בשקט

צהריים טובים לכולם.

יותר מדי דברים מעצבנים קורים בזמן האחרון. דברים שבמקומות אחרים לא היו עוברים עליהם בשתיקה, אבל פה בארץ מסתפקים ב”דיון ציבורי נוקב” וממשיכים הלאה כאילו כלום לא קרה. ממשלת ישראל, שאחראית להרבה נושאים כאן בארץ, לא עושה את עבודתה. נראה כאילו יושבים בירושלים מעל לשלושים שרים רק כדי לחמם כיסאות.

חקירת הרבנים האחרונה, מיותרת ככל שתהיה, הוכיחה את האימפוטנציה של הממשלה הזאת. כשמזמנים מישהו לחקירה, ולא משנה איפה הוא עובד ואיזה כובע הוא חובש, הוא צריך להתייצב. אין דבר כזה להגיד “לא רוצה”. עכשיו, אחרי שקרה המקרה, כל מה שקיבלנו הן כותרות בעיתון ודיונים בטלויזיה. דב ליאור מקבל משכורת כרב ראשי של קריית ארבע. בתור עבריין (אי התייצבות לחקירה זו עבירה, כתיבת שטויות בספר זו עדיין לא עבירה, אבל נראה שאנחנו הולכים לכיוון), ועוד עבריין שעושה צחוק מהבוס שלו, צריכה מדינת ישראל להגיד לו “יש לך שבועיים לפנות את המשרד”. אנשים לומדים רק דרך הכיס.

יש גם אנשים שלא לומדים דרך הכיס. הם פשוט לא לומדים, נקודה. לדוגמה, כל חסידי הקברים שהיו חייבים לבקר בלילה בקבר יוסף לזכר מותו או יום הולדתו (האירוע לא חשוב להם, ההתפרעות היא חשובה). הצבא, מסיבה לא ברורה, עושה מאמצים אדירים להגן עליהם גם בשטחי הרשות הפלסטינית. מה שצריך להגיד להם זה “בהצלחה”. שילכו, יתפללו, ידברו לקירות ויחגגו שם כמה שהם רוצים. את האבטחה שלהם הם יקבלו מהשוטרים שאחראים על המקום, לא משוטרי משמר הגבול שגם ככה צריכים להתעסק עם עוד חוכמולוגים מסוגם במקומות אחרים. רק שלא יבואו אחר כך בטענות. נהלי הפתיחה באש שם נראים לי די דומים לאלה הישראלים (מלבד העובדה שהם צועקים קודם כל בערבית, אצלינו זה השלב השלישי).

יש עוד סוג של מעריצי קברים שנקראים “אתרא קדישא”, שלצערי עושים הרבה יותר נזק. כל פעם שהם מזהים אטום סידן בחפירה כלשהו, הם מיד מכריזים עליו כקבר של צדיקים יהודים שמגינים עלינו מכל רע, ואסור לגעת בהם. הם הזיזו קווי רכבת וכבישים וכמעט הזיזו בית חולים. נחשו מי נכנע להם כל פעם מחדש ומי משלם על כל העיכובים והבלאגן שהם עושים.

שלושת הדברים האלה מקבלים הרבה כותרות ורעש, אבל הדברים הקטנים והנוראיים באמת מתחבאים בעמודים הפנימיים של העיתון. הצעות של חברי כנסת שהתברכו ביכולת להציע הצעות פופוליסטיות מופיעות כמעט כל יום בטלויזיה ובעיתונים, אבל אף אחד לא שם לב אליהם. מדובר בכל מיני מענקים שונים ומשונים לכל מיני קבוצות אוכלוסיה, בעיקר חיילים קרביים. מסתבר שמי שאכל זוועות מטוגנות ולא לוף, יצא הביתה כל שבוע-שבועיים ולא כל חודש ועדיין דאג לכך שמירי רגב ומרינה סולודקין יוכלו לבלבל במוח (בקיצור – תומכי לחימה) לא זכאי לכלום. אני אישית מעדיף שאף אחד לא יקבל שום דבר (ובטח שלא העדפה על פני אחרים בקבלה למוסדות לימוד, לא משנה כמה חומה או סגולה הכומתה שלו), כי זה תמיד בא על חשבון משהו אחר, כמו אוכל. בשבילי.

המענקים, ההעדפות, ההגנה על מעריצי הקברים והמשכורות לעבריינים עולים כסף. הכסף של ההורים שלי, ובקרוב גם הכסף שלי. אין לי שום בעיה כמובן עם משמר הגבול, צה”ל או המשטרה, כי אחרי הכל המדינה צריכה להגן על אזרחיה, אבל רק כשהם תחת חסותה. משטרת ישראל לא תעשה שום דבר אם יתפסו אותי נוהג מהר בחו”ל וצה”ל לא יעזור לי אם אני אבקר בקובה והאמריקאים יחליטו לירות עליה טילים.

הבעיה שלי היא הכסף שמתבזבז על שטויות, ואני לא רוצה שהכסף שלי יגיע לשם (והוא גם ככה מגיע עם מיסי הדלק והמע”מ שאני משלם). אני לא רוצה לשלם למובטלים, לא רוצה לשלם לאברכים, לא רוצה לשלם לרבנים, לא רוצה לשלם לחקלאים כושלים ולא רוצה לשלם לפולישוקים. אני בשמחה אשלם עבור כבישים חדשים, רכבת שממש נוסעת, ביטחון, מים בברז ותאורה בכביש. בשביל כל הדברים האלה אני מוכן לשלם מיסים, אבל בגלל כל הדברים הנוספים, שלא נראה שיש מישהו שבאמת רוצה לשלם עליהם, המיסים בארץ מטורפים.

היום בגלובס פורסם מכתב של הייטקיסט שמתלונן על כך שהמיסים בארץ הם מהגבוהים בעולם. אני לא מכיר בדיוק את מערכות המיסוי בחו”ל, אבל אני גרתי בחו”ל ואני די משוכנע שיותר קל שם. אני שומע את ההורים שלי מדברים על הברוטו והנטו שלהם, ונעשה לי לא טוב (וזה רק מס הכנסה, בלי ארנונה, מע”מ על כל הקניות, מיסי דלק ועוד מיסים שונים ומשונים). אני יכול להבין למה אנשים רוצים לעבור מפה, וככל שאני קורא ושומע יותר ויותר על הדברים שאני לא רוצה לשלם עליהם ועם שחרורי המתקרב, ההחלטה הזאת נראית ריאלית מתמיד. ארצות הברית, שחוגגת היום 235 שנים להיווסדה, היא הכלכלה הגדולה ביותר בעולם כי משתלם לחיות ולעבוד בה. אם ישראל תמשיך ללכת בכיוון הנוכחי, היא עוד תבקש טובות כלכליות מיוון.

יום טוב.

שלכם,

nadavs