צהריים טובים לכולם!
פסח, החג בו פוסח ההיגיון על יהודים בכל העולם, עוד מעט מגיע. מטבחים הוכשרו, כלים הוגעלו ואפילו כל החלונות כבר נוקו (רק כדי להתלכלך, כמו כל שנה, מהאובך הנוראי שבחוץ). כולם כבר מחכים למשחק השנתי של “באיזה עמוד אתם?” ו”מתי כבר האוכל?”, ורק מחכים להשתחרר מהעול של ארוחה מאוחרת נורא אחרי יום שלם ללא אוכל.
בנוסף לחג הפנאטיות, לפסח יש שם נוסף – חג החירות. בפסח השנה אני כבר חופשי מעול אחד, קרוב במיוחד להיפטר מאחד אחר וקרוב מאי פעם להיפטר מהעבדות הגדולה ביותר במדינת ישראל.
העול הראשון הוא הפסיכומטרי. אני מודע לכך שלא הקדשתי למבחן הזה יותר מדי זמן ומאמץ, ואחרים לא ישנים ימים ולילות בנסיון לזכור את הנוסחה לשטח טרפז. אבל בכל זאת, המבחן כן גבה ממני לפחות חמש שעות מזמני בכל סוף שבוע ושעות נוספות רבות באמצע השבוע. וכל זאת בלי להחשיב את מספר הפעמים ששאלו אותי כמה קיבלתי בפסיכומטרי (בלי לשאול בכלל אם ניגשתי). התחושה אתמול, אחרי שסימנתי את שאלה מספר 29 בפרק השמיני, היתה נהדרת.
העול השני, שהוא קשה במיוחד, הוא התחבורה הציבורית בישראל. אני לא גר בעיר גדולה (או בעיר בכלל), וכדי להגיע למקום כלשהו אני צריך לנהוג או לקחת אוטובוס שמגיע פעם בשעה וחצי, וגם זה רק חמישה וחצי ימים בשבוע. גם כשאני מגיע לעיר הקרובה (נתניה, מקום מקסים) אני צריך לקחת משם רכבת, כלי תחבורה שידוע לשמצה באמינותו וזמינותו הנמוכות ובדומה לאוטובוסים, יש לו נטיה לעבוד חמישה וחצי ימים בשבוע (כשאין חגים).
את הפתרון אתם בוודאי זוכרים מהפוסט שפורסם כאן לפני חודש בדיוק – פוסט יום ההולדת. בפוסט הזה הוזכרה בשתי שורות המתנה שאני מקבל מההורים שלי – חצי אוטו. החצי הזה צריך להגיע ממש בקרוב, ובכך אני אפטר מהצורך בתחבורה ציבורית. לא עוד לחכות לרכבת שמאחרת, לא עוד להתייבש שעה וחצי בתחנות מרכזיות, לא עוד להתחנן לטרמפים ולהידחף לאוטובוסים בבסיס. מעכשיו אני אסע לאן שבא לי, מתי שבא לי. אמנם מדובר בעול אחר (למחירים בישראל יש נטיה בעיקר לעלות), אבל זה מחיר שאני מוכן לשלם עבור חופש התנועה הזה.
העבדות הגדולה ביותר בישראל היא, למי שלא הצליח לנחש ב-32 החודשים האחרונים, השירות בצה”ל. בזמן האחרון כל מה שאני רוצה זה פשוט לצאת משם. הצביעות, העבודות המיותרות, הטמטום ששולט במערכת וחוסר התגמול הנוראי פשוט גורמים לי לרצות לצאת משם כמה שיותר מהר. אמנם עם אוטו המצב יהיה קצת יותר נוח (אני אוכל להיות שם כמה שפחות), אבל התאריך שאני מחכה לו יותר מכל השנה עדיין נשאר ה-11 באוגוסט.
שיהיה לכולכם חג חירות שמח.
יום טוב ובתיאבון.
שלכם,
nadavs
נדמה לי שאתה אחד היחידים בתולדות הפסיכומטרי שלא עשה קורס מקדים.
בהצלחה ומזל טוב על חצי האוטו.
סע בפטילות
אני לא אחד היחידים, מסתובבים בחוץ מספיק סיפורים על אנשים שניגשו בלי קורס.
תודה רבה 🙂
nadavs
גלה לי: למה דווקא ה11 באוגוסט?