גדעון – חברון

ערב טוב לכולם!

לאחר כמעט שנתיים בהן יש בישראל ממשלה שתפקידה העיקרי לייצר פרובוקציות, נראה שלאף אחד שם לא נמאס. הפעם הגיע תורו של שר החינוך, גדעון סער, שהחליט שתלמידי ישראל צריכים לבקר בעיר אבותינו כדי ללמוד על ההיסטוריה של העם היהודי וכדי לעצבן כמה אנשי שמאל שהוא ידע שיקפוץ להם הפיוז ברגע שהם יראו את הידיעה הזו.

מי שיחשוב שניה על הרעיון של גדעון הגאון יגלה שהוא קצת בעייתי. אני לא מכיר הרבה הורים שיסכימו לשלוח את הילדים שלהם לחברון, גם עם ליווי של גדוד מג”ב. מלבד העובדה הקטנה הזאת, צריך לבחור מי ידריך את הילדים. אם זה יהיה המורה שלהם להיסטוריה, שיוכל לספר להם על משמעות המקום ליהדות ומצד שני על העבר הקרוב והבעייתי שלו, אפשר לשלוח את הילדים קצת יותר בשקט. אם המדריך יהיה אחד מבני המקום שיסביר על החשיבות של המקומות הקדושים שלנו ועל כך שחברון מאז ולתמיד, אנחנו קצת בבעיה. מצד שני, אולי זו המטרה של כל ההכרזה הזאת. גדעון סער לא ידוע בחיבתו לזכויות מיעוטים (“אזרחות? זה לא המקצוע המעצבן הזה? אי אפשר להוריד קצת שעות?”), ואולי הוא מכוון שגם ילדי ישראל יבינו את דרך החשיבה שלו.

לעומת הרעיון הטפשי הזה, היו גם כמה רעיונות טובים בכנסת בזמן האחרון. הראשון מבינהם היה לפסול את החוק למניעת מימון של אמנים שלא שירתו בצבא. מסתבר שיש כמה חברי כנסת עם טיפה שכל, והם גילו שמספר המשתמטים האמיתי, אלה שלא מגיעים בכלל לבקו”ם, נמוך מאוד. כל השאר שוחררו על פי חוק מהצבא.

בנוסף, היו כנראה כמה חברי כנסת שגם הבינו שאם אותו אמן היה מתגייס, צה”ל היה מבזבז עשרות אלפי שקלים על החזקת פקיד שהיה מגיע לבסיס פעם באף פעם ומקבל את כל התנאים של חייל. ברגע שאותו אחד היה מחוץ למערכת ועבד, הוא גם שילם מס הכנסה וככה המדינה קיבלה ממנו כסף במקום לשלם לו על כלום. אמנם הוא לא תרם לביטחון ולבתי הקפה בעזריאלי, אבל הוא גם לא בזבז לכם את הכסף על שטויות.

ועוד משהו קטן בנושא האמנים והצבא: פעם בחודש-חודשיים מפורסמת בעיתון ידיעה על עוד זמר ששירת בצבא, אבל עכשיו הוא החליט שלא מתאים לו לשלם מס הכנסה. ההשתמטות הזאת חמורה הרבה יותר, אבל מאמיני הדת הצה”לית בארץ עדיין מעדיפים למנוע מימון רק מאלה שלא הכינו קפה במשך שנתיים או שלוש.

בנושא אחר לגמרי, היום נרשמתי למבחן המיותר וחסר ההיגיון ביותר שנוצר אי פעם, הפסיכומטרי. עדיין לא מצאתי שום סיבה לענות ככה את נערי ישראל שגם ככה לא יכולים להתחיל ללמוד באוניברסיטה מיד אחרי הלימודים (כי צה”ל מגיע ומחליט שהגיע הזמן לירות בדמויות קרטון). המבחן יקר והקורסים שמכינים אליו עולים כמו עשרה מבחנים כאלה.

לאחר בדיקה מדוקדקת של מרכיבי המבחן (המרכיב העיקרי: כאב ראש), גיליתי שהקושי העיקרי שלי הוא בחלק של העברית הגבוהה-יתר-על-המידה (אין שום סיבה שמישהו ישתמש במילה אצטיגנין). מהסיבה הזאת אני אלמד לחלק הזה לבד בתקווה שחודש וחצי יספיקו לי לעבור על כל הנושאים הרלוונטים.

בצבא בינתיים הכל כרגיל. מחר שוב יש לי הדרכות לקצינים שגם ככה לא יבינו מילה ממה שאני אומר (ואחר כך אני אצטרך לריב איתם) והשבוע הולך להיות מציק באופן כללי. לפחות בסופו יש צ’ופר קטן.

נתראה בשבוע הבא (כנראה).

יום טוב.

שלכם,

nadavs