שבץ נא

ערב טוב לכולם!


שבוע מרתק עבר על כוחותינו בארץ הכלום. השבוע הזה היווה ללא ספק את אחת הפסגות של שירותי הצבאי. הצלחתי לבזבז בו כסף בצורה שלא תיאמן (כסף שלכם, לא שלי) ובתמורה לכך לא נתתי שום דבר. אפילו לא הייתי בתורנות. כל מה שעשיתי היה לשבת במועדון, לבהות בתקרה ולשחק שבץ נא.


מתחילת השבוע לא היו כמעט מפקדים בגף, כך שבאופן טבעי חלה התדרדרות מיידית במשמעת וכולנו הפכנו לעברייני טלויזיה שמדליקים אותה בשעות היום. לאחר שגילינו שהם גם לא יגיעו באותו יום, עברנו לשלבים המתקדמים יותר. הבאנו לוח שבץ נא, קראנו את החוקים והוכחתי לכולם ש”חומט” זו מילה (זה סוג של לטאה, למי שתהה).


ביום למחרת כבר השתדרגנו למשחקי קלפים (טאקי המוני) ושוטטות חסרת מעש בגף. לא היה שום דבר לעשות. גם המפקדים שכן היו בגף יצאו מהמשרד ושתו קפה במשך שמונה שעות. קצת לפני ארבע בצהריים ביקשתי לצאת, כי הייתי עם אוטו. הגעתי הביתה לפני חמש באותו יום בזמן שחברי לגף המשיכו לבהות בתקרה ובשמיים.


רק ביום חמישי קרה משהו מעניין – היה לנו סיור גופות בבסיס. לכבוד סיום התקופה, רס”ר הבסיס הקודם ערך לנו סיור שבו ראינו גופות של כמעט כל חיה אפשרית. בנוסף, הוא לקח אותנו לכל מיני בורות (שהיו בהם שלדים) והסביר לנו בהתלהבות על חיילים שנכנסו אליהם, חיות שנפלו אליהם ובאופן כללי על כל הקורבנות שהבורות האלה גבו.


לאחר מכן עברנו לארוחת צהריים משותפת של כל הטייסת (שניצל “חמם והגש”, כמו שתיאר אותו אחד הנגדים) ומשם התיישבנו למשך כמעט שעתיים בטקס ההרדמה החצי שנתי הידוע בשמו “טקס סיום תקופה”. באופן לא מפתיע, המצגת היתה דומה למצגת של יולי כך שבפעם החמישית נאלצתי לשמוע נאומים מרתקים על כל (אי) העשייה שהיתה לנו.


בסופו של דבר עלה מפקד הטייסת לסכם ואני הרגשתי איך העיניים שלי הופכות לכבדות יותר ויותר. אחריו עלה מפקד הבסיס לדבר ואני כבר התקשיתי להחזיק את הראש. אני לא יודע מה מלמדים בבה”ד 1, אבל אין שום סיבה לדבר במשך עשרים דקות אם אפשר לסכם דברים בחמש או לסכם דברים בשתי דקות אם לא צריך לסכם אותם בכלל (המפקד שלי, קצין, עשה סיכום אחרי ספורט גף). מה רע ב”כל הכבוד, היתה תקופה טובה, המשיכו כך גם בתקופה הקרובה”?


השבוע הולך להיות סיכום התקופה הבסיסי, כך שהפעם אני אוכל לישון במידת הצורך (האולם גדול יותר, ואני די בטוח שהצורך יבוא). לאו דווקא בגלל שמפקד הבסיס מדבר יותר מדי, אלא בגלל שהטקס עצמו ארוך נורא. כנראה שגם הפעם המצגת תתחיל עם תמונות של איומים איראניים ותכלול בין חמש השקופיות הראשונות את המילה “עזה”. יש דברים שלא משתנים.


ובנושא אחר לגמרי: היום במקרה גיליתי את הפוסט הזה, שמסביר בבירור את דעתי על מערכת החינוך המדהימה שלנו. לעצלנים מבינכם, הפוסט מדבר על אבחונים למינהם והקלות במבחנים ועל העדפה מתקנת בקבלה לאוניברסיטאות לכל מיני מגזרים ואומר שהם לא הוגנים ומיותרים. סוף סוף מישהו אומר את זה בקול רם (אמנם זה לא הגיע לתפוצה ארצית, אבל גם יותר ממאה תגובות לא של הכותב זה משהו). האפליות האלה הורסות את מערכת החינוך. מי שיש לו שגיאות כתיב כרוניות יצטרך ללמוד לחיות עם 80 ולהתאמץ יותר כדי להגיע לאקדמיה ללשון. אין שום סיבה לתת לו הארכת זמן. כשהוא יצא החוצה לעבוד, אף אחד לא יבקש ממנו אבחונים. אם הוא לא יצליח לבצע את העבודה בזמן, הוא יצטרך למצוא אחת אחרת. אתם יודעים למה אין אבחונים למקומות עבודה? כי ברגע שאנשים תלויים בעבודה למחייתם, הם לא ימציאו תירוצים ולא יקנו אותם (כי אף אחד לא יקבל אותם) כדי שיקלו עליהם. אם קשה להם, הם יתאמצו קצת יותר, אבל בסוף הם יצליחו לעמוד במה שנותנים להם. הכל תלוי בתמריצים.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

6 מחשבות על “שבץ נא”

  1. אני פשוט לא מאמינה למראה עיני…
    "מי שיש לו שגיאות כתיב כרוניות יצטרך ללמוד לחיות עם 80 ולהתאמץ יותר" (לא הבנתי מה כתבת על האקדמיה ללשון – אם הוא ירצה ללמוד לשון עברית או בלשנות באמת תהיה לו בעיה, אבל כל מקצוע אחר – זה לא קשור).
    ????????
    למה שהוא יצטרך ללמוד להסתפק ב-80? מה אם הידע שלו ברמה של 100? זה מגיע לו? מבחן בתיכון בודק ידע, ידע ועוד ידע. כדי לדעת להוציא את הידע במבחן צריך להבין אותו עד הסוף, אבל אין קשר בין יכולת ההבנה של מישהו לבין יכולות הכתיבה שלו. קודם כל, לפי מיטב זכרוני, לא מורידים נקודות על שגיאות כתיב. אבל אם היו מורידים על שגיאות כתיב, למישהו שהמבחן שלו הוא ברמה גבוהה מבחינת ידע – אתה יודע איזה מתסכל זה?! אדם שלומד למבחן ומכיר את החומר על בוריו ופתאום מקבל ציון נמוך, שבכלל לא קשור לרמת ההבנה שלו את החומר – זו חוויה שלא הייתי מאחלת לך לעבור אותה (אצלי זה זמן שלא מספיק, באופן חריג, אבל הכוונה היא אותה כוונה).

    1. אם במבחן כלשהו מורידים נקודות על שגיאות כתיב (כמו חיבור, עד כמה שידוע לי), כנראה שהמבחן בודק ידע ויכולת לכתוב כמו שצריך. דקדוק וכתיב נכון הם חלק בלתי נפרד מחיבור. את יכולה לדמיין לעצמך כתבה של שלושה עמודים בעיתון שכתובה בסגנון מדהים ולפניה כתוב בכוכבית קטנה "לכותב יש פטור משגיאות כתיב"?

      במבחנים שהם רק ידע (מקצועות ריאליים למינהם) אני בספק אם מורידים נקודות על שגיאות כתיב.
      nadavs

  2. נדב היקר, אין שום קשר בין שגיאות כתיב לבין הארכת זמן. מי שיש לו שגיאות כתיב "כרוניות", כפי שכתבת , הם דיסלקטים שלא אשמים במצבם. כמו שאדם קצר ראייה לא יכול "להתאמץ" ולראות 6-6, דיסלקט לא יכול  "להתאמץ" ולהצליח. גם אם ייקבל הארכת זמן, זה לא יעזור לו לכתוב ללא שגיאות כתיב.  שגיאות כאלו הן עניין טכני לחלוטין. אדם סופר -איטליגנטי ושנון יכול לכתוב נפלא, ופשוט יבוא עורך וייתקן רק את הא’ והע’. הארכת זמן ניתנת ללקויי למידה שונים, והאמן לי, שמי שבאמת יש לו בעיה של עיבוד מהיר במוח של השאלה וארגון התשובה, נעזר בהארכת הזמן הזו. הצד האפל של ההקלות הוא קניית  אבחונים על ידי אוכלוסיה עשירה בד"כ, כדי שהילדים יוכלו לקבל ביתר קלות את המאה שלהם ולעקוף את השאר במירוץ לפקולטות הנחשבות.

    1. הבעיה היא שהארכת הזמן הזו תופסת רק במסגרת מאוד מצומצמת – בית הספר. מעסיקים מעדיפים עובדים שמסיימים את המטלות שלהם בזמן, וטווח ההתחשבות לא גדול. הציונים בבגרויות לא משקפים רק ידע (אם הם משקפים ידע בכלל), אלא גם את היכולת לעבד מידע בזמן מוגבל. הארכות זמן משבשות את הרעיון ומשאירות את הבגרויות כמבחן שבודק זיכרון.

      nadavs

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חזרה למעלה