שבץ נא

ערב טוב לכולם!

שבוע מרתק עבר על כוחותינו בארץ הכלום. השבוע הזה היווה ללא ספק את אחת הפסגות של שירותי הצבאי. הצלחתי לבזבז בו כסף בצורה שלא תיאמן (כסף שלכם, לא שלי) ובתמורה לכך לא נתתי שום דבר. אפילו לא הייתי בתורנות. כל מה שעשיתי היה לשבת במועדון, לבהות בתקרה ולשחק שבץ נא.

מתחילת השבוע לא היו כמעט מפקדים בגף, כך שבאופן טבעי חלה התדרדרות מיידית במשמעת וכולנו הפכנו לעברייני טלויזיה שמדליקים אותה בשעות היום. לאחר שגילינו שהם גם לא יגיעו באותו יום, עברנו לשלבים המתקדמים יותר. הבאנו לוח שבץ נא, קראנו את החוקים והוכחתי לכולם ש”חומט” זו מילה (זה סוג של לטאה, למי שתהה).

ביום למחרת כבר השתדרגנו למשחקי קלפים (טאקי המוני) ושוטטות חסרת מעש בגף. לא היה שום דבר לעשות. גם המפקדים שכן היו בגף יצאו מהמשרד ושתו קפה במשך שמונה שעות. קצת לפני ארבע בצהריים ביקשתי לצאת, כי הייתי עם אוטו. הגעתי הביתה לפני חמש באותו יום בזמן שחברי לגף המשיכו לבהות בתקרה ובשמיים.

רק ביום חמישי קרה משהו מעניין – היה לנו סיור גופות בבסיס. לכבוד סיום התקופה, רס”ר הבסיס הקודם ערך לנו סיור שבו ראינו גופות של כמעט כל חיה אפשרית. בנוסף, הוא לקח אותנו לכל מיני בורות (שהיו בהם שלדים) והסביר לנו בהתלהבות על חיילים שנכנסו אליהם, חיות שנפלו אליהם ובאופן כללי על כל הקורבנות שהבורות האלה גבו.

לאחר מכן עברנו לארוחת צהריים משותפת של כל הטייסת (שניצל “חמם והגש”, כמו שתיאר אותו אחד הנגדים) ומשם התיישבנו למשך כמעט שעתיים בטקס ההרדמה החצי שנתי הידוע בשמו “טקס סיום תקופה”. באופן לא מפתיע, המצגת היתה דומה למצגת של יולי כך שבפעם החמישית נאלצתי לשמוע נאומים מרתקים על כל (אי) העשייה שהיתה לנו.

בסופו של דבר עלה מפקד הטייסת לסכם ואני הרגשתי איך העיניים שלי הופכות לכבדות יותר ויותר. אחריו עלה מפקד הבסיס לדבר ואני כבר התקשיתי להחזיק את הראש. אני לא יודע מה מלמדים בבה”ד 1, אבל אין שום סיבה לדבר במשך עשרים דקות אם אפשר לסכם דברים בחמש או לסכם דברים בשתי דקות אם לא צריך לסכם אותם בכלל (המפקד שלי, קצין, עשה סיכום אחרי ספורט גף). מה רע ב”כל הכבוד, היתה תקופה טובה, המשיכו כך גם בתקופה הקרובה”?

השבוע הולך להיות סיכום התקופה הבסיסי, כך שהפעם אני אוכל לישון במידת הצורך (האולם גדול יותר, ואני די בטוח שהצורך יבוא). לאו דווקא בגלל שמפקד הבסיס מדבר יותר מדי, אלא בגלל שהטקס עצמו ארוך נורא. כנראה שגם הפעם המצגת תתחיל עם תמונות של איומים איראניים ותכלול בין חמש השקופיות הראשונות את המילה “עזה”. יש דברים שלא משתנים.

ובנושא אחר לגמרי: היום במקרה גיליתי את הפוסט הזה, שמסביר בבירור את דעתי על מערכת החינוך המדהימה שלנו. לעצלנים מבינכם, הפוסט מדבר על אבחונים למינהם והקלות במבחנים ועל העדפה מתקנת בקבלה לאוניברסיטאות לכל מיני מגזרים ואומר שהם לא הוגנים ומיותרים. סוף סוף מישהו אומר את זה בקול רם (אמנם זה לא הגיע לתפוצה ארצית, אבל גם יותר ממאה תגובות לא של הכותב זה משהו). האפליות האלה הורסות את מערכת החינוך. מי שיש לו שגיאות כתיב כרוניות יצטרך ללמוד לחיות עם 80 ולהתאמץ יותר כדי להגיע לאקדמיה ללשון. אין שום סיבה לתת לו הארכת זמן. כשהוא יצא החוצה לעבוד, אף אחד לא יבקש ממנו אבחונים. אם הוא לא יצליח לבצע את העבודה בזמן, הוא יצטרך למצוא אחת אחרת. אתם יודעים למה אין אבחונים למקומות עבודה? כי ברגע שאנשים תלויים בעבודה למחייתם, הם לא ימציאו תירוצים ולא יקנו אותם (כי אף אחד לא יקבל אותם) כדי שיקלו עליהם. אם קשה להם, הם יתאמצו קצת יותר, אבל בסוף הם יצליחו לעמוד במה שנותנים להם. הכל תלוי בתמריצים.

יום טוב.

שלכם,

nadavs