מודה באשמה

ערב טוב לכולם!

בפוסט הקודם הבטחתי כמה סיפורי צבא מעניינים, והגיע היום הגדול. בשבוע האחרון הייתי בחופש (מלבד יום שלישי), והאירועים המעניינים קרו בשבוע לפני, סוף אוקטובר.

ביום שני שעבר עליתי לשמור. מכיוון שאני שמרתי רק חצי שבוע אבל אני יחסית ותיק, היתה לי אפשרות באיזו עמדה אני רוצה לשמור משתיים עד שש. הבחירה שלי התבררה כמוצלחת ביותר. השמירות עברו מהר בגלל יישום שני הכללים לשמירה מנצחת: פרטנר טוב ומזג אוויר טוב. ביום לא הזעתי בכלל ובלילה הייתי צריך מעיל, כך שמהבחינה הזאת הסתדרתי. גם מבחינת הפרטנר הסתדרתי, ככה שהשמירה עברה בצורה חלקה וטובה.

ביום רביעי בערב, אחרי ארוחת הערב, הגיע המפקד שלי והודיע לי להגיע לגף למחרת באחת בצהריים, כנראה למשפט. באותו יום בשמירה התברר שביצעתי פשע איום ונורא (שלא משנה מה הוא) ובערב הודיעו לי להגיע לגף. יום למחרת, קצת הפוך מהשמירה, הגעתי לגף וגיליתי שאכן יש לי משפט בשעה שתיים. את ההסעה גם ככה פספסתי, אז התיישבתי מול המחשב ובהיתי בו קצת. בשתיים התברר שהמשפט נדחה לשלוש ובשלוש הגיעה נציגת הרס”ר והמשפט התחיל.

קצת לפני המשפט התברר שמי שאמור להישאר שבת פונה לבית חולים בגלל שהרופאה זיהתה לו אדמומיות בעין (היה באותו יום יובש מגעיל. כל מי שישן פחות משבע שעות באותו יום היה עם עיניים אדומות) כך שהייתי צריך להישאר ליום שישי בכל מקרה. הוא חזר מאוחר יותר בערב.

לאחר הגעת מש”קית המשמעת (אחד התפקידים החשובים בצה”ל) היא הסבירה לי מה צריך להיות. לדבר רק ב”כן המפקד, לא המפקד” (כן, בטח), להגיד אם אני מודה באשמה, מודה בעובדות או כופר באשמה ואם אני מקבל ריתוק או מחבוש אני רשאי לבקש לדחות את העונש. שמתי כומתה על הראש ונכנסתי למשרד של מפקד הגף.

בשניה הראשונה כמעט התחלתי לצחוק לו בפנים. המראה שלו יושב מאחורי השולחן שלו עם כומתה על הראש היה משהו שאי אפשר לא לצחוק ממנו. הוא שאל אותי אם הפרטים שלי (שם, מספר אישי, דרגה) נכונים ואמרתי לו “כן” (כי להגיד “כן המפקד” היה גורם לי לצחוק באמת). לאחר מכן שאל אותי אם אני מוכן להישפט בפניו (בוודאי שכן, אחרת הייתי מקבל עונש הרבה יותר חמור) ואז הסביר לי שאני נאשם בהתרשלות בתפקיד בגלל סיבות כאלה ואחרות.

הודיתי באשמה, כי לא היה לי כוח להתווכח וגם היו הוכחות. הוא החליט למצוא אותי אשם (וואלה, באמת?) ולתת לי עונש של יום ריתוק אחד ושבעה ימי מחבוש על תנאי. כאן נכנסה לתמונה מש”קית המשמעת שאמרה לו שאי אפשר גם וגם. מכיוון שגם ככה נשארתי בבסיס באותו לילה, הוא החליט של שבעה ימי מחבוש על תנאי לחצי שנה. עכשיו אני צריך להיזהר מאוד עד סוף אפריל. מצד שני, אם אני צריך קצת חופש מהגף, אני יודע בדיוק מה לעשות (יהיה קצת “דפוק”, אבל לא נורא).

ביום שישי יצאתי הביתה לחופש של שבוע שהופרע רק ביום שלישי, כי הייתי צריך לחזור רגע לבסיס ולהציל את המולדת. מחר אני חוזר לבסיס לשבוע שבו אני אנסה לא להיכנס לכלא וכנראה אצפה בפרק האחרון של ועדת המדרוג.

נתראה בשבוע הבא (כנראה).

יום טוב.

שלכם,

nadavs