יקר ומיותר

לילה טוב לכולם!

כן, אני בבית בליל יום ראשון. השבוע תמצאו אותי בבית כל לילה בגלל ההמצאה הנהדרת שנקראת “ימי חופש”. הצלחתי לצבור כל כך הרבה ימי חופש ונשארו כל כך מעט ימים עד סוף השנה, כך שבאופן תיאורטי אני יכול לבלות עכשיו חודש שלם בבית. התיאוריה לא כל כך מתיישבת עם המציאות (אני רוצה לשמור כמה ימים לשנה הבאה), אבל ללא ספק החופש השבוע הוא חופש חשוב.

אבל לא על צבא ההיגיון ייכתב בפוסט הזה (בשביל מעלליו תיאלצו להמתין לשבת), אלא על צבא השם. הפוליטיקאים החרדים הריחו כבר לפני שנתיים, בבחירות, שיש להם ראש ממשלה שייכנע לכל דבר והחליטו שזמן התקציב הוא זמן נהדר לסחוט עוד קצת. אז הפעם הם הלכו על מלגות לאברכים. כמובן, כל סטודנט יכול לקבל אותן, הרי הכל אנחנו מדינה שוויונית. אם מישהו מכיר סטודנט עם שלושה ילדים ללא הכנסה הוא מוזמן להתקשר אלי אישית.

אין שום דבר פסול בכך שאנשים בוחרים להקדיש את חייהם ללימוד ספרים שנכתבו לפני מאות ואלפי שנים. יש המון אנשים שהקדישו את חייהם למחקר הספרות במאה השלישית לפני הספירה. מלבדם, גם אנשים שקמים בבוקר, עולים על טרקטור וחורשים את השדה מאחורי הבית ואחרים מקדישים את חייהם לישיבה מול מחשב במשרד מצאת החמה עד צאת הנשמה. ההבדל הוא שהשלושה האחרונים עושים את מה שהם עושים על חשבונם. אף אחד לא חייב לשלם להם על מה שהם עושים. אפשר להחליט שלא קונים יותר עגבניות מאותו חקלאי ולא קונים שום תוכנה שפיתח איש ההייטק ולא ללכת לכלא. ברגע שמישהו מחליט להפסיק לשלם לאברכים הוא עלול להסתבך עם אחד הגופים המפחידים במדינה, מס הכנסה.

ברגע שהממשלה תפסיק להוציא את הכסף שמשלמים ההורים שלי (ובקרוב גם אני) על אנשים שלא נותנים מעצמם שום דבר חזרה (וגם אם הנתינה הזאת היא רק תשלום מיסים), נגלה כולנו שלא קרה כלום. בדיוק כמו בארצות הברית, מי שירצה ללמוד בכולל או בישיבה יצטרך למצוא לעצמו מימון, בדיוק כמו שעושה כל אחד שרוצה ללמוד באוניברסיטה. לא נשמע כמו משימה מסובכת מדי בשביל אנשים עם קו חם לאלוהים.

בניגוד לחרדים, אנשי ימין קיצוני הצליחו בשבוע שעבר לגרום לבזבוז אדיר בלי להעביר שום חוק. הם פשוט החליטו להפגין באום אל פאחם. בשביל לאבטח חבורה של עשרים פסיכים (שבינהם היה גם חבר כנסת. ממש עושה חשק להתחיל לשלם מיסים) הביאו המון שוטרים, בגלל שמועות שתושבי אום אל פאחם לא מתלהבים מהחבורה שבאה אליהם לעיר. ההפגנה לא היתה מרשימה במיוחד, אבל הפגנת היכולות של המסתערבים היתה מרשימה בהחלט. אם תושבי אום אל פאחם היו מתעלמים מחבורת הליצנים האירוע היה נשכח כעוד אירוע שולי וביזארי של כמה מוזרים. אם קבוצת הפסיכים הצבעונית לא היתה חייבת לקחת את חופש הביטוי לצדדים קיצוניים וליצור אירוע יקר ומיותר, למדינת ישראל היו עוד כמה מליוני שקלים. הם לא היו הולכים לעניים ולתרופות, אבל הם כן היו עוזרים בתפיסת פושעים מוכחים, לא כאלה שצריכים להתחמם קודם באום אל פאחם.

נתראה בשבת עם כמה סיפורי צבא מעניינים.

יום טוב.

שלכם,

nadavs