ערב טוב לכולם!
היום נגמר עוד שבוע של יומיות, אבל בהבדל משמעותי מהשבוע הקודם: הפעם הקורס לא התקיים בחולון, אלא במקום הרבה יותר קרוב, דבר שאיפשר לי לקום אחרי הזריחה. השילוב של סוף המונדיאל (חוץ מיום ראשון, שהיה ארוך במיוחד) עם ההשכמה המאוחרת עזרו מאוד לשיפור שעות השינה שלי, ולכן הייתי רק גמור מעייפות כל השבוע הזה (כי שבע שעות וחמישים דקות זה פחות משמונה שעות. נבדק במעבדה).
השבוע התחיל עם יום ראשון, היום בו דיברתי יותר מדי עם מפקד הבסיס. בצהריים היתה ארוחת צהריים למצטיינים ולמפקדי הטייסות. מפקד הטייסת שלי התברך בחוש הומור (וגם ביכולת המופלאה לדבר יותר מחצי שעה ברצף), כך שהישיבה לידו בארוחה, תוך כדי שמיעת ההערות שלו (“אתם חושבים שהם שמו לב שאין פה דיאט קולה? זה מחדל!”) וההערות של המצטיינת השניה מהטייסת היתה די משעשעת.
למרות הכל, האירוע היה די מביך בגלל העובדה שכל אחד היה צריך לדבר על עצמו. מכיוון שישבנו מול מפקד הבסיס, היינו בטוחים שנהיה באמצע סבב הדיבור, אבל בפועל ההתנהלות היתה קצת שונה. הראשונה שדיברה היתה זאת שישבה לידי, ולאחר מכן אני. אחרינו דיבר מפקד הטייסת שלנו, שהפך את חמש המילים שאמרנו לחמש דקות. אנחנו לא יודעים איך הוא עושה את זה, כנראה זה חלק מהתנאים לקבלת דרגת סגן אלוף.
מאוחר יותר היה הטקס של כל הבסיס, שהיה, כרגיל, משעמם בטירוף. רק החלק האחרון, שבו אני וכל שאר הסועדים בצהריים היינו צריכים לעלות לבמה, היה עם קצת עניין. ביום חמישי שלפני הטקס וביום הטקס עצמו, הרס”רים של הבסיס עברו איתנו על החלק שלנו כמה פעמים עם כל מיני קווים מסומנים על הבמה. בפועל כל אחד עשה משהו אחר, וכשירדתי מאותן מדרגות שבהן עליתי לבמה, הצלחתי לעצבן שלושה נגדים שסכום נקודות האיי קיו שלהם הוא שתיים. מיד עם סיום הטקס ברחתי משדה הראיה שלהם הישר להסעה.
שאר השבוע כלל את הקורס שהדגים, בפעם המיליון, שאסור להושיב קצינים בקורסים האלה, ובמיוחד לא קציני מטה. יש להם נטיה מעצבנת להגיב על כל דבר ולהפוך כל מצגת שאפשר להעביר ברבע שעה לדיון ארוך על דברים שצריכים לבוא מנסיון, ונסיון לא היה לאף אחד בקורס.
ומחר, מכיוון שהקורס קוצר ביום (שילוב של קמצנות וטמטום), אני הולך להעביר את יומי בהשלמת שעות שינה בבית. אין טעם שאני אסע הלוך וחזור במשך חמש שעות כדי להיות בבסיס חמש שעות, ולכן החלטתי להקריב יום חופש. אין מה לדאוג, יש עוד שפע של ימים לכל החגים המתקרבים.
ואם מישהו שם לב, המונה בתחתית הבלוג כבר ירד מתחת ל-400 ימים. היום אני חוגג 23 חודשים לגיוסי, וכבר מריח את השנתיים. כל כך קרוב, ובאותו זמן כל כך רחוק.
יום טוב.
שלכם,
nadavs