ערב טוב לכולם!
שבועיים נהדרים עברו על כוחותינו. זה התחיל בטיול שלא יצאתי אליו, המשיך עם הגשת אוכל ביום שישי ואחד הימים החמים שהיו פה כבר הרבה זמן והסתיים ביום ספורט של הבסיס ששרף לי את שתי הברכיים. לפחות ביום חמישי היה לי טרמפ עד תל אביב שפטר אותי מההסעה הנוראית של הבסיס וחסך לי שעה.
הכל התחיל בטיול בשבוע שעבר, הטיול שלא יצאתי אליו. ביום רביעי שעבר אני וכל חברי הלכנו לחדר האוכל של הנגדים כדי לאכול ארוחת בוקר לא רעה בכלל. כשיש טיול, פתאום הטבחים יודעים להכין אוכל שגם אפשר לאכול ממנו. בתשע נפרדי מחברי והתחלתי לטייל בבסיס בחוסר מעש. המפקדים שלי משום מה היו בטוחים שאני הולך לשבת בגף שמונה שעות ולבהות בתקרה, אבל אחרי שהורדתי אותם מהרעיון פשוט הדבקתי דף שהיתה כתובה עליו הדרך להשיג אותי והלכתי לטייל לי בבסיס.
ביום חמישי בערב, אחרי שכולם חזרו הביתה, התקשר אלי אחד מאנשי הקבע בגף ובישר לי בשורה מרה: אני צריך להיכנס למטבח, שוב. לכל היום. וביום שישי זה אומר להגיש אוכל בארוחת הערב ולצאת משם בשעה לא הגיונית. ביררתי איך קרה המחדל, וזו התשובה שקיבלתי:
אחראי התורנויות של הבסיס נתן שבת מטבח (של בנות, למזלי) לטייסת שלי, אבל היה לנו טיול. אחראית התורנויות של הטייסת שלי ביקשה ממנו להחליף והוא הסכים. הבעיה היא שהם לא עשו את ההחלפה במייל (ובצה”ל המודרני, אם זה לא במייל – זה לא קיים) ולכן ההחלפה לא תפסה. כך נוצר מצב שיש לטייסת שבת מטבח ואין אף אחת שמשובצת לתורנות. מה עשו? לקחו את שני האנשים מהטייסת שנשארו בבסיס לאייש (אני ועוד אחת), שניים עם פטור (אני סמל ולה יש פטור ממטבח).
מה יקרה בעקבות זה? פחות או יותר שום דבר. אחראית התורנויות של הטייסת היא אשת קבע, והצבא מגן עליה לפי המשפט “סדיר טועה – סדיר משלם. איש קבע טועה – סדיר משלם”. אף אחד גם לא ידע להגיד לי מתי להגיע למטבח, אז פשוט ניחשתי (פעם קודמת שהייתי ביום שישי במטבח היתה ביוני שנה שעברה). פספסתי בחמישים דקות, אבל מסתבר שלאף אחד לא היה איכפת.
אחרי הגשת האוכל נהנתי משבת רגועה שידעתי שמיד אחריה אני נוסע הביתה, וכמה שיותר מוקדם. ואכן, ביום ראשון יצאתי עוד לפני ארוחת הצהריים.
יום שני היה סיוט. הטמפרטורות הגיעו לרמה בלתי נסבלת ונמדד עומס חום 5 (שאומר שכל מה שאפשר לעשות זה לשבת במזגן ולנשום). לפחות בימים לאחר מכן הטמפרטורה חזרה לאיזור השפיות. יום שני באמת נראה כמו היום הכי ארוך בשנה.
ביום חמישי ארגנו לנו בבסיס יום ספורט. מכיוון שלכל תחרות בחרו רק את הטובים ביותר, ההשתתפות שלי היתה מינימלית (ישבתי בצל). אפילו עם ההשתתפות המינימלית הזאת הצלחתי לחזור הביתה עם צוואר אדום וברכיים אדומות עוד יותר מהשמש האכזרית שהיתה באותו יום. לפחות היה אוכל טוב באותו יום (ארטיקים, מלונים, אבטיחים וארוחת צהריים נורמלית).
כך נגמר השבוע. בשבוע הבא אני בקורס שמחייב אותי לקום בחמש בבוקר כל יום, כי הזיזו אותו מנתניה למקום אחר. אני הולך להכיר טוב מאוד את השירים שיש לי בנגן.
נתראה מתישהו שבוע הבא.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה