ערב טוב לכולם!
השבוע האחרון עבר בסימן כלום ושום דבר. אם היו מחברים מכשיר אא”ג למוח שלי, רוב הסיכויים שביותר מ-90% מהזמן היה מופיע קו שטוח לחלוטין. החום ביום ראשון, תרבות יום א’ שחצי גף יצא אליה ותורנויות שהעלימו את חצי הגף השני הותירו אותי משעומם לחלוטין. לשמחתי בלילה של יום ראשון הטמפרטורה ירדה בחצי מעלה והפסקתי להזיע. מצד שני, הגרון שלי התחיל להראות נוכחות והעיר אותי ביום שני בשש בבוקר עם צריבה שגובלת בהתעללות. בשאר הימים הוא היה נדיב יותר והעיר אותי בשלוש בבוקר.
ביום שני חזרו חברי לגף וביחד עשינו כלום קולקטיבי. כדי להפיג את השעמום אני ועוד מישהי הלכנו לגף קרוב אלינו כדי לנסות לצלם משהו, ובסוף נשארנו שם שעה וחצי אחרי שגילינו שיש להם חומר למצגת שאנחנו בונים כבר במשך שבועיים, עם כמה ניחושים בדרך. התיאום בצבא הוא אחת מההנאות הגדולות בו. אחרי הכל, אם הצבא היה מתואם, לא היה צורך בכל כך הרבה בזבוז זמן וכוח אדם. המבנה הנוכחי תורם הרבה עבודה להרבה חיילים מיותרים.
ביום רביעי היה לנו ערב גף שהוכתר כהצלחה גדולה. בערב הזה הצלחנו להשיג תיעוד של שניים מהמפקדים שלנו אוכלים במבה בלי ידיים. יש גם תמונות סטילס וגם וידאו. עכשיו צריך לראות אם אפשר להכניס את זה לסרט סיום התקופה של כל הבסיס. חוץ מזה, גילינו גם עוד כמה עובדות משעשעות על אנשי הגף (ידעתם שיש אנשים שגירדו עקיצות יתושים כל כך חזק שהם היו צריכים ניתוח?) ועל מה חושבים המפקדים עלינו. ללא ספק ערב מוצלח.
אחד הדברים שמאוד עזרו לשבוע הזה להיות שבוע נטול כל משמעות היה העדרו של המפקד הישיר שלי. אחד מהגאונים אי שם שלח אותו לאבט”ש, אבל שכח להודיע לו. הוא קיבל את ההודעה על האבט”ש ביום שהוא יצא לאבט”ש הזה. ללא ספק, תענוג גדול. בגלל שהמפקד שלי בילה באבט”ש, אני ביליתי במזגן המקולקל במשרד. אחת מההנאות הקטנות של החיים.
ביום חמישי תכננתי לצאת מוקדם מהרגיל על ידי עזרה לחברי הטוב מהגף. הבטחתי לקחת בשבילו את הציוד אחרי שהוא מסיים לשמור, כדי שהוא יוכל להספיק את ההסעה. בסופו של דבר, לקחתי בשבילו את הדברים אבל הוא לא הספיק את ההסעה. הוא פשוט מצא אחת הרבה יותר טובה, עם איש מילואים. לשמחתי, היה בה מקום גם בשבילי. כשהתברר שאותו מילואימניק מגיע קרוב אלי הביתה, הרגשתי שזה בהחלט יום טוב.
בעוד אנחנו נוסעים עם המילואימניק במהירות שחורגת מהמהירות המותרת (כמו כל שאר התנועה), הגיע מאחורינו אוטובוס שנצמד לרכב והבהב בפנסים, כדי שניתן לו לעקוף. שהסתכלנו קדימה ואחורה, גילינו לפחות עוד חמישה אוטובוסים בנתיב השמאלי, כולם נוסעים מעל מאה קמ”ש. כשחזרתי הביתה גיליתי שאותו דבר קרה גם בצפון, אבל שם הנהג גם עשה ניסוי בפיזיקה ובדק מה קורה כשהאוטובוס נכנס במשאית. התשובה התבררה כלוויות מיותרות.
הנהגים האלה הם פשוט אסון שממתין להתרחש. לנהג אוטובוס אין מה לחפש בנתיב השמאלי למעט מקרים חריגים, ובטח שלא לסמן למכוניות שיתנו לו לעקוף. לא יודע איך מוודאים שדברים כאלה לא יקרו, אבל חייבים לעצור את ההשתוללות הזאת לפני שיקרה עוד מקרה, חמור יותר.
ולסיום, מחר אני חוזר לבסיס רק כדי לחזור הביתה ביום שני. אלו אמנם רק 28 שעות, אבל יש לי המון שום דבר להספיק בזמן הזה. מיום שני מתחילה חופשת שבועות שתימשך עד יום ראשון הבא, ישירות לשבוע שבו אני סוגר שבת ולבסוף חוזר הביתה באחד ביוני (או יוצא לחצי אבט”ש, וחוזר בשלושה ביוני).
נתראה ביום שני.
יום טוב.
שלכם,
nadavs