כפיה דתית למתקדמים

ערב טוב לכולם!


השבוע, כמצופה, עברתי את הקורס שתכננתי בעצמי. למרות כמה שינויים לא צפויים ואלתורים של כמה קצינים, הקורס דווקא יצא די בסדר. אני לא אגיד שיצאתי משם גאון או מפקד המאה (מטרת הקורס היא הכשרה פיקודית), אבל הוא נתן לי הבנה מצויינת של הדרך שבה קצינים מצליחים להחביא הכל תחת סיסמאות. פורום כלשהו שערכנו בקורס עם הקצינים שאחראים עלינו בזמן ביצוע התפקיד שלנו הראה כמה הם רואים בתפקיד קרש קפיצה לתפקיד הבא והיוקרתי יותר או כמה אין להם השפעה בתפקיד הנוכחי כדי לעמוד בבקשות שלנו.


דיברנו בפורום הזה הרבה על מוטיבציה. אנשים שמגיעים לתפקיד שלי לא מגיעים עם מוטיבציה בשמיים, והמוטיבציה להתקדם מבחינה מקצועית נמצאת אצל רובם מתחת ללבה של הר הגעש האיסלנדי המפורסם. דיברנו על סיכות לתפקיד (כמו שהיו פעם), הקלה מסויימת בתורנויות (רלוונטי בעיקר לגפים אחרים, אבל אם יורידו לי את מספר השמירות אני אשמח מאוד) ועוד כל מיני הנחות כאלה ואחרות שיכולות למשוך אנשים לתפקיד. ומה התשובה שקיבלנו? שאת המוטיבציה להתקדם אנחנו צריכים להביא מתוכינו, מהרצון שלנו להתקדם ולדעת ושאין כמו מקלחת חמה אחרי יום מתיש בתפקיד (דווקא במשפט הזה יש מן האמת).


שוב, התשובות שלהם מראות שאין להם יכולת או רצון להתעסק בבקשות האלה, או שהם בטוחים שאנחנו טיפשים בצורה קיצונית. אני אישית די בטוח שהקידום שלי לאן שאני עכשיו (כמו שאמרתי, אני קודם הוסכמתי לתפקיד ורק השבוע עברתי קורס) היה יותר בגלל מחסור באנשים מאשר יכולותיי המופלאות. עכשיו, כשיש מספיק אנשים שימלאו את התפקיד, הקידום יהיה הרבה יותר איטי ולכן דורש הרבה יותר גורמים שימשכו אנשים להתקדם.


מלבד הקורס, השבוע הגיעה גם הקצאת התורנויות החדשה (כיף גדול). בחמשת השבועות הקרובים יש לי אולי-שמירה ושבת שינה בסוף החודש. כיף גדול יהיה פה.


ביום חמישי אצלינו בבסיס היה יום גיבוש נגדים. אספו מכל איש קבע סכום מסויים והדגימו להם בצורה נהדרת מהי כפיה דתית. לקחו את כולם לנתיבות, לסיור קמיעות וקברים עתיקים. צריך לשלוח את המתכנן של הכפיה הזאת לכלא. גם לקחת כסף, גם לעשות שטיפת מוח דתית וגם להכריח אנשים להשתתף? עוד סיבה נהדרת לא להישאר בקבע (לכמה כבר הגעתי?).


ולסיום, גם השבוע הוכיחו הפוליטיקאים המצויינים שלנו שהם חושבים שמדינת ישראל היא בייביסיטר אחד גדול. כל אחד בתורו מנסה להציע חוק שיגביל את שכר הבכירים בחברות הציבוריות (להזכירכם – חברות ציבוריות נסחרות בבורסה, ללא שום קשר לממשלה). לפי השקפתם, אם מנקה זוטר לא מקבל עשרים אלף שקל בחודש, אין שום סיבה שהמנכ”ל יקבל יותר ממיליון. הם רק שוכחים דבר אחד – מנקים יש בשפע, אבל אין הרבה מנכ”לים טובים. נכון, כל אחד היה שמח להיות מנכ”ל גם אם המשכורת היתה מאה אלף שקלים בחודש, אבל לא בטוח שתישאר ככה חברה לנהל.


כל עוד החברה לא שייכת לממשלה ואף אחד לא משלם בשבילה מיסים, שיעזבו אותה בשקט. אם המנכ”ל מקבל עשרה מיליון שקלים בחודש, כנראה שמגיע לו. אם לא מגיע לו, מועצת המנהלים ובעלי המניות כבר ידאגו לטפל בו. שלי יחימוביץ’ ומאיר שטרית לא צריכים לקבוע לו את המשכורת.


נתראה שבוע הבא.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.