ערב טוב לכולם!
השבוע פיתחתי תיאוריה מאוד מעניינת שקשורה ללימודים. היא אומרת ככה: ברגע שמכניסים קבוצת אנשים לכיתה ומושיבים אותם מול מחברת ועט, הם חוזרים אוטומטית לכיתה ד’ ללא קשר לגיל האמיתי שלהם. הם מתחילים לדבר בזמן השיעור, מציקים אחד לשני, מחכים רק להפסקה ומתעצלים להכין שיעורי בית.
השבוע חוויתי את החזרה הזאת אחורה בקורס שעברתי בבסיס. זה היה פשוט מדהים לראות חבורה של כמעט עשרים נגדים חוזרת אחורה בזמן, לימים בהם הם גם לא הכינו שיעורים. הדבר היחיד שהם חיכו לו כל היום היתה ההפסקה, והם כל כך התלהבו ממנה כשנתנו לנו אותה עד שהם פשוט לא חזרו ממנה.
אחד המדריכים בקורס סיפר לי ולסדירה השניה שהיתה שם (מהגף שלי) שהוא מדריך כבר הרבה זמן, והתיאוריה שלי מתבררת כנכונה פעם אחר פעם. הוא סיפר שפעם הוא העביר כמה שיעורים לקצינים בדרגת רב סרן, וכל פעם שהוא הסתובב ללוח הם העבירו לו שקופיות עם העכבר. אצלינו המצב לא היה כל כך קשה, אבל היו יותר מדי הפרעות מאנשים שצריכים דווקא לשמש דוגמה. אבל למה כבר אפשר לצפות מאנשים שהחליטו להישאר במסגרת שמשאירה אותם צעירים לנצח.
מסתבר שגם אי אפשר לצפות לשום דבר ממשרד שכל תפקידו הוא לרוקן את כיסי האזרחים עד הפרוטה האחרונה. מדובר כמובן על משרד הרישוי הידוע גם כקזינו הישראלי החוקי. ולמה קזינו? פשוט מאוד. כשרוצים לעבור טסט, משלמים עבור הזכות לזכות או לא לזכות ברשיון נהיגה על פי החלטה שרירותית של טסטר. כשהולכים לעשות תיאוריה, משלמים עבור הזכות לעבור או לא לעבור לפי החלטה שרירותית של המחשב (לינק, אתם מוזמנים להיכנס). כן, מסתבר שבמשרד הרישוי של היום יכולים להגיד לך שפירושו של תמרור עצור הוא לתת לרכב משמאלך לעבור בבטחה. ממשלת ישראל, ככה זה כשחמדנים.
השבוע צריך להיות משעמם מבחינת התורנויות ומעניין מבחינות אחרות, אישיות. בסך הכל, שבוע נהדר.
נתראה שבוע הבא.
יום טוב.
שלכם,
nadavs
למה ציפית? אנחנו כזה עם אינפנטילי שבא למות.
אם מישהו מעז להגיד שישראל לא צודקת – העם לא יבחן את עצמו ויבדוק אם יש צדק בדבר אומר האמירה הזו, אלא תגיד שהאומר אנטישמי.
אם אובמה לא נותן לנו מספיק תשומת לב ומתעסק יותר בענייני הפנים שלו, אנחנו ישר מתחילים להתבכיין.
העם הזה מעולם לא התבגר.
אני לא בטוח שהחזרה לילדות הזאת קשורה לזה שאנחנו ישראלים. צריך לבחון את התיאוריה הזאת בעוד מקומות, כי יש לי תחושת בטן שאנחנו לא יחידי סגולה בנושא.
nadavs
לא אמרתי שאנחנו היחידים שמתנהגים כמו ילדים בכיתה ד’ כשמכניסים אותנו להרצאות.
אבל העם הישראלי באופן כללי הוא אינפנטילי עם טיעונים של ילד בגנון בסגנון "הוא לא קילל אותי כי אבא שלי יותר גבוה משלו" מאשר טיעונים רציונליים.