ערב טוב לכולם!
זה היה קשה. זה היה מעייף. זה היה ארוך. זה הביא אותי לסף ייאוש. זה הביא אותי למצבים קיצוניים. זה כמעט גרם לי לתלונה. זו היתה תורנות מטבח של שלושה ימים וקצת. ברצף.
הכל התחיל עם שתיית השחרור של מישהו מהגף שלי שהיתה אתמול, כשהייתי צריך להיות במטבח. מכיוון שמהמטבח אפשר לצאת רק עם מחליף, עם פטריות ענק בידיים או בארון, קבעתי מראש עם מישהו שאני אחליף אותו קצת ביום שני והוא יחליף אותי ביום חמישי, בשביל שתיית השחרור. הגעתי ביום שני לבסיס, החלפתי ממדי א’ למדי מטבח והלכתי לכיוון הזוועה.
לשמחתי, בשעה שהגעתי עד שעת ההחלפה חזרה אין יותר מדי מה לעשות במטבח, אז לא עשיתי יותר מדי חוץ מלעמוד בחלון הפינוי של הכלים, להדגים את יכולות ניהול המדיח המדהימות שפיתחתי במהלך התורנויות שלי ולהיזכר במוחם של הסועדים.
בשתיים עשרה חזר מי שהחלפתי, אבל מסתבר שהייתי צריך לחזור לשם גם באחת ורבע, כי הייתי צריך להחליף במטבח מישהו אחר בשביל תדריך שמירה. באחת ורבע חזרתי להדגים את יכולותיי המופלאות בתחום פינוי הכלים ועד שהוחלפתי חזרה (בעשרים לארבע, לעזאזל) הספקתי לנקות את כל הכלים, את המדיח ואת הרצפה מסביבו.
ביום שלישי היתה לנו החלפת פיקוד בבסיס ולאחריה אירוע של כמה שעות שדרש הכנת כמות אדירה של אוכל. באותו יום המטבח היה מלא תורנים, אבל היה חסר תורן מטבח רגיל. אני והתורן השני (זה שהחלפתי יום קודם) עבדנו על המדיח וראינו את צוות המטבח משתגע. הם שטפו כלים בעצמם ועשו את העבודה במקומינו, כי אנחנו היינו עסוקים. זה היה מחזה נהדר.
הבעיה התחילה בשעה שבע וחצי, כשהכל היה נקי והיינו צריכים להשתחרר מהמטבח. הטבח שנשאר איתנו לא ידע אם אפשר לשחרר אותנו, אז נשארנו איתו שם עד תשע. בתשע חזרו כל תורני התגבור להחלפת הפיקוד (שהייתי אמור להשתתף בה) עם טונות של ציוד. הטבח שנשאר איתנו אמר לנו לנקות כמה דברים אחרונים. ניקינו, חיפשנו אותו, לא מצאנו ויצאנו. באיחור של שעתיים.
יום לאחר מכן הגיע הנגד שאחראי על התורנים וצעק עלינו. למה יצאנו, למה לא שאלנו. הוא סיים את דבריו ב”העברתי את הפרטים שלכם ויש לכם תלונה”. אחד הטבחים הסדירים לקח מאיתנו את הפרטים והרגיע אותנו שלא יקרה עם זה כלום. לפחות בזה הוא צדק.
יום לאחר מכן, יום רביעי, היינו צריכים לאכול ארוחת בוקר מהירה ולהתחיל לשטוף את כל התבניות שנשארו מהיום הקודם. אני סונג’רתי למשימה ושטפתי בערך חמישים תבניות ושמונה סירים. אחרי לילה שלם הלכלוך כבר הפך לחלק מהתבניות והיה כמעט בלתי אפשרי להסיר אותו. באותו יום, אחרי שהכינו אוכל עם התבניות האלה, סונג’רתי לשטוף אותן עוד פעם. המדים שלי כבר לא הצליחו לספוג עוד מים והיו לי שאריות אוכל בגרביים. זה היה יום ממש קשה.
מלבד זה, יום רביעי היה יום רגיל לחלוטין. הבעיה היתה שהייתי עם שני תורנים שאפשר להשתגע מהם. אחד מהם היה בכיין קיצוני (נמאס לי, קשה לי, רטוב לי, אני לא שוטף בלי כפפות) והשני נכנס להלם קרב ופשוט בהה בחלל רוב זמן התורנות, עד שהגיע הנגד המאיים והתחיל להפעיל אותו (וגם אז העבודה התבצעה במהירות איטית להחריד). כשהנגדים הלכו, העצלן הסתפח לבכיין ואני הסתפחתי לקונדיטוריה, אכלתי את כל העוגות שהיו שם ושטפתי את התבניות שהעצלן התעקש לגרד עם סכין (במקום נוסחת הפלא – סבון, והרבה). סיימנו באותו יום בשעה נורמלית.
ביום חמישי התורנות שלי היתה מוגבלת בזמן – עד ארבע, דבר שגרם לכך שספרתי שניות תוך כדי שטיפת הכלים. בעשר וחצי הוחלפתי בשביל השתייה (שהיתה ארוכה ומלאה אוכל טוב) וחזרתי בשעה שתיים עשרה. החלטתי למנות את עצמי לממ”ח הדחה, מה שאומר שאני לא זז מהמדיח עד שהוא לא שטוף ומוכן ליום אחר כך. אנשים שראו אותי בחלון הפינוי שאלו אותי אם חתמתי קבע במטבח (ביום שני זה היה “מטבח, אה?”. בשלישי “עוד פעם מטבח?”. ברביעי “לא נמאס לך כבר?”). בשעה חמישה לארבע השעון שלי צלצל. בארבע ביקשתי לצאת, לחצתי ידיים לתורנים (העצלן והמחליף של הבכיין) ויצאתי משם מאושר.
כדי לפצות על כל זה ולהשכיח ממני את השבוע הקשה, אחרי יום כיפור אני יוצא לשמירות של שבוע באיזה חור וחוזר הביתה ביום שני. למען ביטחון ישראל, כן?
יום טוב.
שלכם,
nadavs
מתי בדיוק אתה תוכל להגיע לכמה מנגדיך שככל הנראה לא יצליחו להתקבל ללימודי השכלה גבוהה "ניפגש באזרחי"?
אוגוסט 2011.
עם הנגדים שאני עובד איתם אין לי בעיה. הבעיה היא עם הנגדים האחרים.
nadavs
נשמע דומה מאוד למה שעובר עליי אצלי בבית. רק שאצלי אין בכלל 50 תבניות. היום היו שתיים, מלאות ברוטב שמנת מלפני יומיים. זה היה מוי כייף.
רוטב שמנת מלפני יומיים? אין יותר קל מזה. פשוט שמים סבון, והרבה.
nadavs
ובכן, השום והגבינה והשמנת נקבקו ונתקעו בשוליים, כך שספוג רגיל ומלא סבון לא ממש עזרו, נאלצתי להשתמש בכל ממיני חומרים אחרים בסקוץ ירוק ומגעיל, ורק אחרי אלף שפשופים הכל ירד.
איך היית מתמודד עם סיר מלא בשאריות שרופות של תפו"א ופטריות, שהיו אמורים לשמש למרק אבל אמא שלי השאירה אותם עךל האש ועלתה לישון (חכם)? הבהרה- מדובר בתחתית שרופה, עם חתיכות דבוקות של אוכל וריח של ל"ג בעומר.
במקרה הזה אין ברירה אלא להתחיל לעבוד קשה. או לזרוק את הסיר.
nadavs
הו. אין לך מושג כמה פעמים היא עשתה דברים כאלה, השאירה אוכל להתבשל ועלתה לישון ואז הוא נשרף, ועד כמה כל הכלים עדיין בשימוש