ערב טוב לכולם.
כן, אני יודע שהיום לא יום שבת והפוסט אמור להגיע רק מחר, אבל קרו שני דברים שבגללם הפוסט נכתב היום. אחד זה התאריך היפה והשני זה הצטברות של יותר מדי דברים שאמורים להדליק מליארד נורות אדומות, אבל בגלל שאנחנו בישראל זה נראה לכולם טבעי.
נתחיל עם הריטלין שואו שמארגנת לנו דנה וייס. אחרי שהיא הפחידה אותנו מהתקפי לב, וירוסים, אנטיביוטיקה ודברים שאנחנו משתמשים בהם כדי לחיות, היא חוזרת בתוכנית חדשה שאומרת שלכל אחד יש הפרעות קשב, לכל אחד יש בעיות ריכוז וכמובן שמדובר בעניין התפתחותי, “אחח… הדור של היום” ועוד כל מיני שטויות ששומעים פעמיים ביום. בלי לראות את התוכנית אני יכול להגיד לכם שמדובר בשטויות.
קחו לדוגמה דוקטור לפיזיקה גרעינית. אם הוא יהיה בשיעור של פרופסור שמלמד נושא שקשור לפיזיקה גרעינית באופן מעניין, הדוקטור ישב מרוכז במשך כל השיעור. אם יביאו לו מורה בת 60 לספרות שתסביר לו מה זה אונומאטופיה, רוב הסיכויים שתוך שלוש דקות הוא כבר ישחק עם העט שלו, ואחרי חמש דקות הוא ידמיין איך זה יהיה לשחזר את המתקפה על הירושימה ונגסקי, הפעם על המורה הזאת.
קחו לדוגמה תלמיד ממוצע בבית הספר. בבית, כשהוא משחק במחשב או באחת מקונסולות המשחקים לטלויזיה, הוא מסוגל לשחק שעות על גבי שעות, וגם אם התקרה תיפול מסביבו הוא לא ישים לב. בבית הספר, כשיש מולו מורה שמסבירה לו על דברים לא מעניינים (בשבילו) כמו אינטגרלים, הוא יתנהג בצורה כזו שהמורה תדרוש ממנו לקחת ריטלין.
הרוב המוחלט של הפרעות הקשב (יש אחוז מאוד קטן של אנשים שבאמת לא מסוגלים לשבת) הוא תוצאה של גירוי לא נכון, או במילה אחרת – שעמום. בית הספר, תתפלאו, משעמם את התלמידים שלו. איך זה שיש שיעורים שבהם כל התלמידים, גם המופרעים ביותר, מקשיבים למורה ומוציאים לפחות שמונים בכל מבחן ובשיעורים אחרים המורה מדבר עם שני תלמידים וגם הם רוצים לעוף משם כמה שיותר מהר? אני מניח שהבנתם.
יש המון טענות על כך שהאנשים השתנו, וזה באמת נכון. לאנשים יש תשומת לב מאוד קצרה לכל דבר והם משתעממים בקלות. מערכת החינוך הישראלית המדהימה, במקום להתקדם ביחד עם התלמידים, בחרה להישאר מאחור ולכפות עליהם את שנת 1820 עם תרופת הפלא ריטלין.
אבל למרות הכל, מערכת החינוך ובראשה גדעון סער מצאו פתרון נהדר לבעיית הקשב, וזה על ידי הבאת אנשים שקשורים למטרה האמיתית של משרד החינוך – הפיכת התלמידים לחיילים קרביים. משרד החינוך החליט שבשנת הלימודים הקרובה יגיעו קצינים לבתי הספר ויעודדו את בחורינו המצויינים להגיע ליחידות שבהן אפשר לסבול מהתעללויות, להתהפך עם טנקים ולמות מפליטות כדור.
מוחות של ילדים בני 17 ו-18 הם מצע מעולה לגידול שנאה לשכנינו ומוטיבציה להילחם, והצבא, בשיתוף משרד החינוך, זורע את הזרעים ושוטף את המוח היטב, כדי שהזרעים ינבטו בבקו”ם, ילבלבו בקורס ויפרחו בסדיר. הרי ישראלי אמיתי לא משתמט, הוא רק תומך בשיטת משטר שהיתה מאוד פופולרית בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת.
עוד לפני שהתוכנית הגאונית נכנסה לתוקף, היום, כמדי שנה, פורסם מדד בתי הספר בעלי שיעור הבוגרים הגבוה והנמוך ביותר שהתגייסו לשירות קרבי. הדתיים, באופן לא מפתיע, כבשו את המקום הראשון. עוד שלב בדרך לתוכנית של שינוי ראשי התיבות של צה”ל לצבא השם לישראל. תל אביב, באופן שאינו מפתיע גם כן, לא הכניסה שום בית ספר לרשימת חמישים בתי הספר עם הבוגרים הקרביים. בית הספר שלי נכנס לרשימה, וכך גם בית הספר שלי מכיתות ז’ ו-ח’. ללא ספק, שטיפות המוח שעברנו בהחלט השתלמו.
מה שהגעיל יותר מקיומה של הרשימה הזאת הוא הכתבות הצדדיות, של “המנצחת הגדולה” כפר סבא ו”המפסידה הגדולה” תל אביב, שלא הצליחה להיכנס לרשימה ה”יוקרתית” (יוקרתית כמו שלשמן M-16 זה יוקרתי). התל אביבים לא צריכים להתנצל ולתרץ את שיעור הקרביים הנמוך, אלא דווקא לשמוח. הם הצליחו לחנך את הילדים שלהם לחיים שפויים, שלא כוללים הרג, שבהם לתרום למדינה לא אומר לשמור במחסום.
אני כמובן הורס לבית הספר שלי את הסטטיסטיקה, אבל זה רק מראה לפחות שלא כולם מקשיבים לשטיפות המוח המגעילות האלה. התפקיד שלי חשוב הרבה יותר מהרבה תפקידי לחימה, אבל אף אחד לא יודע אפילו מה הוא. העיקר שרוב השכבה מסתערת.
יום טוב ונטול שטיפות מוח.
שלכם,
nadavs
ואו,אי אפשר לסכם את כל מה שיש לי לומר על הפוסט שלך ב500 תווים.
אני אקצר-
אני נוטלת ריטלין באופן קבוע כבר מעל לשנה שלמה.
אין לי תסמונת כלשהי של הפרעות קשב וריכוז חריפה אבל בכל זאת אני מרגישה
שאני מסוגלת להוציא את המירב שלי כשאני לוקחת את הכדור.
אני מרגישה ערנית,נימרצת ומוכנה להקשיב.
לפני כן..במשך כמעט שנה וחצי הייתי מסוגלת לשבת בכיתה לבהות במורה
לראות אותו מדבר,לשמוע את המילים שלו אבל לא באמת להקשיב להפנים ובסופו של דבר ללמוד.
אני חושבת שאי אפשר לסכם ריטלין בסטטיסטיקות קרות וממוצעים של הישגיות ההשפעה וכו’.
כל מקרה הוא אינדבידואל.
מה שכן הקלות בה ניתן להשיג את המרשם לריטלין היא כמעט על גבול הבלתי נסבלת.
קלות הדעת שאנשי המקצוע מפגינים כשהם דוחפים לכל ילד שני ריטלין היא נוראית.
תודה,נהנתי.
-ארבליק-
ריטלין הוא תרופה, וככזה הוא יעזור לכולם. בדיוק כמו שאקמול עוזר למי שיש כאב ראש קל ולמי שיש כאב ראש קשה.
הפרעת קשב, בניגוד לכאב ראש, ניתן לפתור על ידי הצד שצריך להקשיב לו ולא בהכרח באמצעות תרופות (האמת שאפשר לפתור ככה גם כמה כאבי ראש).
nadavs
אתה יודע.. אני חושבת שאולי בהרבה מדינות אחרות לשמור במחסומים זוהי לא תרומה, גם בישראל שמירה במחסומים היא לא תרומה, היא הגנה. הגנה, לא מכולם ולא מהרוב המכריע ולא מהרוב הלא מכריע, היא פשוט הגנה.
נכון, זו הגנה, אבל מחביאים את זה מאחורי המושג הנהדר "תרומה למדינה" ולא בדיוק מדברים על זה בשיחות בבתי הספר, אלא מדגישים יותר את העבודה בשטח שלא הרבה עושים (את השמירות במחסומים מגלים בשירות הסדיר, כשכבר אי אפשר לצאת מזה).
nadavs
אני מבינה שאתה לא משרת בצבא, נכון?
אני מבין שאת לא קוראת את הבלוג.
אני משרת בצבא כבר 51 שבועות.
nadavs
אז שבוע הבא זה שנה?
בהחלט.
nadavs
איך זה לכל הרוחות בשנת 2009כולם נגועים בסטריאוטיפים וגם אתה? כמובן שד"ר לפיזיקה חייב להיות גבר, והוא בכיתת הפרופסור הגבר, ושניהם כל כך מרתקים זה את זה, שאפילו תסמונת ADHD נמלטת על נפשה.ומי בא ומקלקל את החגיגה? ענייני ספרות ששייכים כמובן לנשים בלבד… הרי הן לא יכולות להיות ד"ר ופרופ’ לפיזיקה. הן כמובן קשורות לספרות. זן האישה הסתומה והמשעממת שהיא חייבת להיות דודה בת 60(טוב שלא בנעלי בריאות ובשיער מאפיר)-מעניין שלא ציינת את גילם של המדענים. מן הסתם שניהם בשנות ה20 לחייהם. אותה קשישה משעממת לא תוכל לעולם להצטופף בחברתם הכלכך סקסית של המדענים המסוקסים .נו, באמת!!
המספרים והמינים נבחרו לפי הרוב שקיים כיום (טוב, חוץ מהגיל של המורה לספרות שנבחר קצת בהקצנה). אפשר להחליף מספרים, מינים ומקצועות, אבל התוצאה תהיה אותו דבר.
עד כמה שידוע לי, אין ADHD לאחוזים כל כך גדולים מילדי ישראל. לפחות לא מספיק כדי להכריז על כולנו כמופרעי קשב שצריכים ריטלין.
nadavs
היום כל המדינה על ריטלין, זה ידוע. אני בעניין הזה כבר מתחיל להרגיש במיעוט: שאני צריך לקבל יחס מיוחד ותרופות על זה שאין לי קושי להתרכז.
ומה ניתן כבר לומר על צה"ל? גוף לא יעיל שיציג אפילו הכנת קפה למפקד שלך או להיות מש"ק בריסטולים בבית ספר תחת שם הכיסוי "מורה חייל" זה "תרומה למדינה". אין חדש תחת השמש.
אני חייב לומר שלמרות שהתוכנית "שבוע סוף" היא חיקוי חיוור של "ארץ נהדרת", אהבתי את העקיצה לפיה יש קשר הדוק בין העלייה במספר הנערים הרוצים להתגייס לגולני ובין העלייה במספר הנערים האנלפאביתים.
עוד מעט, קצת אחרי שלטון החרדים, יגיע שלטון הריטלין ובו כולנו נהיה עבריינים בגלל שאנחנו יכולים להתרכז במשהו גם בלי לבלוע כימיקלים.
יש קשר הדוק בין מספר המתגייסים למספר האנאלפבתים. בצבא הרי לא צריך לכתוב עם עט שום דבר חוץ משם, תאריך ומספר אישי והוורד כבר יודע לתקן הכל. אחרי זה מתפלאים שצריך לעמוד בשתי טורים ולהוציא שני מימיות מהקיטבג.
nadavs
אני חותם על כל מילה שלך מהחלק על הצבא. הכתבה של ידיעות מחפירה. אבל אני לא יודע עד כמה העיתון אשם, זה פשוט מחורבן שהוא משתף פעולה עם שטיפת המוח הזו.
יש מספיק בעלי עניין בכל מקום כדי לדחוף את הכתבה הזאת לעיתון. חוץ מזה, גם שנה שעברה זה היה שם…
nadavs
האמת שעניין האבחונים והרטלין נורא ממזכיר לי את עניין הגימלים בצבא.
היום כדי לקבל תוספת זמן בבגרויות והקלות בשיעורים או לבזבז להורים את הכסף על מורים פרטיים, הרבה ילדים עוברים אבחון ומשתמשים בריטלין. התוצאה היא שהרבה מאלה שבאמת זקוקים להקלות והארכות זמן, כמוני, זוכים ליחס מזלזל ממורים ומתייחסים אליהם כמובן מאליו כי "היום כולם ככה".
אותו דבר בצבא עם הגימילים, הרבה מרמים כדי להיות בבית וזה גורם לרופאים הצבאיים לזלזל במי שבאמת חולה ולא להאמין לו, ואז דווקא הוא לא מקבל גימלים.
אני זוכרת איך במתמטיקה בחט"ב קיבלתי כל הזמן בסביבות ה60 כי לא הייתי מסוגלת לפתור שום דבר חוץ מאלגברה. היו לי אבחונים טריים שהראו בוודאות על ליקויי למידה והמחנך שלי שהיה גם המנהל פשוט התעלם מהם בטענה שאני "לא מתאמצת מספיק".
המשך-
לגביי עניין הקרבי בבי"ס-
אתה צודק. חוויתי את זה על בשרי. בשנה השנייה שלי בבי"ס בו ניגשתי לרוב הבגרויות, הביאו איזו חיילת שתדבר איתנו פעמיים בשבוע על למה חשוב להתגייס לצבא. באחת הפעמים בשנה האחרונה והשלישית שלי שם, המחנכת שלי אומרת לי לבוא מחר כי יש טיול חשוב, וזאת אחרי שהיא וההנהלה יודעים טוב מאוד שאני לא אוהבת שום דבר שקשור לקמפיין המטומטם הזה של צה"ל. הגעתי והסתבר שנסענו למושב לא רחוק מהקיבוץ בו הבי"ס כדי לבקר בקבר ובאנדרטה לזכרו של מילואימניק שנהרג במלחמת לבנון השנייה. הבעיה שעיצבנה אותי אפילו יותר הייתה שבכלל לא התעסקנו בלזכור אותו או בלדעת מי הוא היה, היינו עסוקים בלדבר על למה חשוב להתגייס לצבא ובמיוחד לקרבי כדי שהשירות יהיה "משמעותי". כשאני ועוד חבר קרוב הבענו באומץ את דברינו כנגד כל הקשקושים שנאמרו מ"מ המנהלת והמדריך לשל"ח כל הזמן קטעו והפריעו לנו בהערות מפגרות ופופוליסטיות. בסוף הלכנו לפגוש את האבא השכול שניסה לשכנע את כולנו להתגייס לגולני. הוא בעצמו לא היה עסוק בלזכור מי הבן שלא היה.
המשך-
היו שני דברים שהציקו לי במיוחד בטמטום הזה:
א. ההנהלה ניסתה למכור לי בפגישה עם אבא שלי שהם מאמינים בקמפיין הזה ובגלל זה דוחפים אותי לעבור גדנ"ע ואת כל השטויות האלו, כשלי היה ברור שמשרד החינוך מכריח אותם להתחייב לשטות הזו.
ב. הבי"ס הזה נחשב לחינוך מיוחד ולומדים בו חבר’ה שנפלטו בשלח שלל בעיות מהמסגרת הרגילה. לרובנו יש פטור או פרופיל נמוך, הם מצפים שנעשה הוקוס פוקוס כמו בהארי פוטר כדי להתגייס לקרבי? כך שלא רק שכל העניין היה מטומטם בעיניי, כי התפקיד של בי"ס הוא לא לגייס אנשים לצבא, אלא שזה גם היה חסר התחשבות. הרגדיש לי וגם למי שהיו סביבי וניסו להשץעבד לשטות הזו ולחלק שלקחו הכח בהןמור וציחקקו והשתטו כל הפגישות עם החיילת ובסיורים האלו, שזורים לנו מלח על הפצעים והנה, מכריחים אותנו שוב להיות משהו שאנחנו לא יכולים להיות (ואני אישית גם לא רוצה להיות).
ואגב, למרות בעיית הקשב והריכוז שלי, מעולם לא נאלצתי להשתמש בריטלין. פשוט לקח לי יותר זמן ללמוד את החומר שאתה יכול לקלוט הרבה יותר מהר. הכיתה עבורי היא בזבוז זמן. אני יושבת בבית ולומדת אחרי הלימודים את מה שהיה בהם לבד ובקצב שלי, בלי כל הרעש מסביב והסחות הדעת.
מסכימה איתך בערך כל הפוסט עד המשפט האחרון שאתה אומר שהתפקיד שלך חשוב הרבה יותר מהרבה תפקידי לחימה…
זה אפילו מאכזב לשמוע כזה דבר, אני חושבת שכל תפקיד בצהל חשוב והכל בנוי אחד על השני-סוג של פרמידה כזו שבלי חלק אחד קשה להתקיים.
לכן כל אדם ואדם חשוב בצהל וכל אדם ואדם תורם את חלקו.ולדעתי גם באותה מידה…
(: שבוע טוב
כל תפקיד חשוב? לא מדויק. יש הרבה אנשים שהם מש"קי שקר כלשהו, קציני כלום ונגדי שום דבר. התפקיד שלהם באמת מיותר. לכן לא צריך את כולם בצה"ל, ואפשר להעביר הרבה לחברות אזרחיות (לדוגמה את מש"קי הטפסים במשרדי הרישום).
nadavs