כיסוי תחת מנהלתי

ערב טוב לכולם!

היום, ברגעים אלה ממש (וגם ברגעים מאוחרים יותר, כשאנחנו נלך לישון) חוגגים האמריקאים 233 שנות עצמאות מהבריטים. כשחושבים על זה, ארצות הברית די דומה לישראל. היא קיבלה עצמאות מהבריטים, היא גזענית, דתית, מלאה טמטום וחושבת שיש לה עוצמה בלתי מוגבלת. אצלם, למרבה המזל, זה מגיע רק לשלב של הדיבורים (טוב, חוץ מהגזענות. הם מומחים ביישום חוקים גזעניים). אצלינו, כמובן, המצב שונה. בארץ הקודש, עם הצבא בעל משטרת האופנה המוצלחת ביותר ויכולת החשיבה המוצלחת פחות, בטוחים, לדוגמה, שיש בידינו עוצמה בלתי מוגבלת שמתבטאת בכל מיני אמירות חכמות כמו “להפציץ את איראן ועכשיו!” ומעשים כמו מבצע “עופרת יצוקה”. לפחות יש את הדבר הזה שמוריד אותנו מהעץ. הוא נקרא “מציאות”.

השבוע התחיל עם מעבר ליד משטרת האופנה בנתניה (כמה אפשר לשגע אנשים?), נסיעה ברכבת שבאופן מפתיע הצלחתי לנשום בה והגעה לבסיס תוך כדי התחמקות ממשטרת האופנה הפנימית (שנקראת רס”ר). למען האמת, מאותו רגע לא עשיתי יותר מדי (כרגיל), למעט כמה מקרים חריגים.

השבוע התקיימה שיחת חתך בראשות מפקדת טייסת מנהלה בבסיס שתפקידה היה לברר עד כמה אנחנו לא מרוצים מהתפקוד של הטייסת. הנציג שלנו, הנודניק הראשי מהחדר שלי, התבקש על ידי להגיד שבעבודות רס”ר, עובד הרס”ר לא עושה כלום חוץ מלהגיד לתורנים מה להרים. הרס”ר, אדם עם דרגה גבוהה ואיי קיו מינימלי, הגיב בצורה הכי חכמה שהוא יכול: “מה, אתה רוצה לנקות את הבסיס שלוש שנים?”. אם הייתי שם ולרס”ר היתה יכולת קליטה כלשהי, הייתי אומר לו “מה, אתה רוצה לנקות את המועדון אצלינו בגף שלוש שנים? בוא נעשה תורנות של כל הבסיס לניקוי הגף שלי”. התשובות המפגרות האלה הורגות אותי לפעמים.

לפי מה שהבנתי, מטרת השיחה הזאת היתה כיסוי תחת ענק שבעצם מראה שכל הגופים המנהלתיים בבסיס עובדים כמו שצריך (והם לא). הרי את כל התלונות אפשר לבטל עם התירוץ “חסר תקציב” או “עובדים על זה” (כן, כבר חמש שנים). ככה כולם יוצאים נקיים, חוץ מתורני המטבח (שאשמים בכל תקלה במטבח, כמובן).

ביום חמישי היה אצלינו טקס סיום תקופה עם מפקד הבסיס. הרס”ר, שהסגן שלו סיים קורס רס”רים (אלוהים אדירים, יש דבר כזה), סיפר על טקס הסיום של הקורס בהתרגשות. “כן, גם היה טקס הענקת שרוך, והיום הוא יקבל את מפקד הבסיס ב’הקשב'”. אני כמעט התחלתי לצחוק לו בפנים, אבל אז נזכרתי שעם כל הטמטום, האדם הזה יכול למנוע ממני זכויות רבות (כיאה למשטר דמוקרטי), כמו חופש התנועה (התנועה הביתה בעיקר).

השבוע הקרוב יתאפיין בכך שאני כנראה שוב סוגר שבת (שמירות, אלא מה) במקום מישהו אחר. מזל שאני שומר, אחרת מטרות קרטון שעומדות 25 מטר ממני בלי לזוז היו נכנסות לבסיס. צה”ל, ככה זה כשחכמים.

יום טוב.

שלכם,

nadavs