שבוע עינויים

לילה טוב לכולם!

שבוע קשה הולך לעבור על כוחותינו. שבוע בו אומץ, נחישות וחשיבה הגיונית יתבטלו לחלוטין. שבוע בו גובר הסבל על כוח הרצון, המדיח על ההגיון. שבוע מטבחים.

את השבוע הבא אני וחברי לחדר (ולסבל) עומדים להעביר בתופת של איצ’ה, בין מכונות החיתוך של מורדי ובקונדיטוריה של ההוא שאני עדיין לא יודע איך קוראים לו (אבל הוא מכין עוגות חנק נהדרות). סדר היום שלי הולך להיראות כזה: בתשע להגיע למטבח, לחתום על ההצהרה שאומרת שקראתי את הוראות הבטיחות והתחת של הנגדים במטבח מכוסה במקרה ואני טועה, להתחיל לנקות כל מיני דברים לא הגיוניים, לשטוף כל מיני סירים עם שאריות של דברים שאני ממש לא רוצה לראות ולאכול ארוחת צהריים באחת עשרה.

אחרי הארוחה הזאת מתחיל החלק הכיף באמת – ארוחת הצהריים. ככל הנראה איצ’ה יגיד לי משהו כמו “אח שלי, בוא תעמוד פה ותפנה את הכלים” (במבטא רוסי ומגמגם). בזמן שאני מנקה כלים של אחרים (שלא מסיימים מהצלחת), מישהו אחר, שאם אין לו בעיות גב יהיו לו בעיות גב, יקח מגשים מלאים בכלים וישים במדיח (לא לפני שהוא יתעצבן על השלישי שלא מפנה בזמן). אחרי בערך שעתיים בפוזיציה הזאת אני אלך לשטוף קצת תבניות, משם אעבור לנקות את איזור הירקות ולריקון המדיח מכלים.

בין שלוש לארבע, כשאנשים יתחילו לעשות קולות של סגירת המדיח, אני אסתגר לי בקונדיטוריה ואתחיל לנקות את הררי המגשים שיש שם תוך כדי שאני טועם מכל הבא ליד (עוגות, בורקסים, לחמים וכל דבר אחר שהם יכינו שם). בשש אני אצא לאכול ארוחת ערב (אחרי שאכלתי חצי קונדיטוריה) ואחזור לקונדיטוריה לפינישים עד שבע. בשבע אני אצא מהממלכה שלי לעזור לאחרים עם הכלים של הערב. ואז, בשבע וחצי, אם ירצה מישל (או מיכאל, אני לא זוכר של מי המשמרת), אני אצא משם עם חלב/מעדנים/כל דבר אחר שאני אבקש.

ככה זה יהיה לי ביום שלישי. בסוף השבוע (חמישי עד ראשון בבוקר, סיוט) הלו”ז קצת שונה, והוא כולל מלצרות בארוחת הערב של יום שישי. כן, גם שם אני צריך להיות עבד. אם כבר עינוי, אז שיהיה עד הסוף.

אחלו לי בהצלחה, אני הולך למות.

נתראה (אני מקווה) עוד שבועיים.

יום טוב (היום). שבוע טוב? לא נראה לי.

שלכם,

nadavs