עוד יום פאי

לילה טוב לכולם!

היום, ברחבי העולם המערבי, חוגגים יום חשוב מאין כמוהו, הארבעה עשר במרץ. מדובר כמובן על יום הפאי הבינלאומי. זהו יום שבו אנשים מדקלמים את הספרות העשרוניות של פאי והולכים במעגלים. אני מודע לכך שזה לא מראה על שפיות, אבל מצד שני יש אנשים שמאמינים שאם הם יכניסו פתק לקיר בן כמה אלפי שנים מישהו באמת יקרא את זה. תחליטו אתם מי יותר מוזר.

ביום חמישי החליט קצב לפתוח את הפה ולשאת נאום שיפיל אותנו מהכיסאות. מה שקרה בפועל הוא שקצב פתח את הפה ולא סגר אותו במשך שלוש שעות. אנשים נפלו מהכיסאות מרוב עייפות. למען האמת, לא שמעת יותר מדי מהנאום (כי מסתבר שגם חמש דקות היו מעט מדי), אבל הוא נשמע נואש כמו בנאום הארוך הקודם שלו.

והנה, אני אחלוק איתכם סוד קטן: מה שאני באמת רוצה שיקרה זה שקצב יצא זכאי. אבל לא סתם יצא זכאי, אלא יוכח שלפחות מתלוננת אחת שיקרה. הגיע הזמן למגר את שלטון ההטרדות המיניות שהתפתח כאן בארצינו. כל אחת יכולה להרוס קריירות על ידי תלונה קטנה במשטרה. הוכחת שקר של לפחות אחת מהן תראה שיש הרבה שתופסות טרמפ על אנשים בעלי מעמד.

ואם כבר בעניין שקרים, ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו, סרבן הרוטציה, חידש את המשא ומתן עם קדימה. הסיבה ברורה לגמרי: הוא בדרך להקמת ממשלה שתחסל אותו סופית. האופציות שלו די מוגבלות: רוטציה לשלוש שנים עם ציפי לבני או ממשלה של שניה וחצי עם שר החינוך כצ’לה (אלוהים אדירים) ושר החוץ ליברמן (סוף סוף שר חוץ שמבין ערבית). אני שמח שהוא פונה סוף סוף לאפיק שיביא ליותר יציבות במקום הקטן הזה: ממשלת ליכוד-קדימה-עבודה. בלי הדיקטטורה של ליברמן, בלי הסחטנות של ש”ס, בלי כצ’לה ובלי לפחד כלל.

ונעבור לארגון הכי ביורוקרטי בארץ – צה”ל. השבוע האחרון עבר עלי בשמירות. לשמחתי, בגלל שאני זוכה לשאת שני פסים כחולים על זרועי, ניצלתי מאימת השתיים שש (שמירה משתיים עד שש. גם בלילה) וקיבלתי את השמירה בין שש לעשר, שהיא כמובן הרבה יותר נורמלית. באחת השמירות גם צילמו את הסרט שיחליף בקרוב את תדריך השמירה בבסיס, ובו אני מצולם כשאני יורד מהמגדל. מאז אותו יום אני הודף שיחות מהוליווד.

כשחזרתי ביום שני לבסיס (אחרי שביום ראשון סירבתי לקצונה) שאל אותי חברי לחדר, שהחליף אותי בשמירת סוף שבוע (מגיע לו) איך אני מרגיש עם זה שהוא נשאר שבת במקומי. רציתי לענות שאני מרגיש מצויין כי אני יזמתי את הרעיון והוא הצליח, אבל הסתפקתי בלענות “אממ…”. אל תדאגו לו יותר מדי, זה אחד שאין לו מוח לזהות בקשה הגיונית (כמו לא להעיר אותי לפני שבע וחצי) לפני שהיא הופכת לעונש, כמו להישאר שבת.

מחר מטווח, אחרי שבמטווח הקודם שהיה מתוכנן ירד גשם. אולי הפעם אני באמת אצטרך לחתום על נשק.

וכמובן, עוד ארבעה ימים חגיגות התשע עשרה יהיו בעיצומן. אני אנסה לצאת הביתה לכבוד האירוע ואשתדל להיראות נורא מופתע כשחברי לגף יעשו לי “מסיבת הפתעה” שתכלול במבה, קולה, ופלים ואפרופו.

אז נתראה ביום רביעי, אני מקווה (אי אפשר הרי לחגוג יום הולדת בלי פוסט יום הולדת בתאריך הכי יפה בשנה, נכון?).

יום טוב.

שלכם,

nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה