ינום וגם ישן שומר ישראל

ערב טוב לכולם!

לא יאומן, אבל כבר ארבעה שבועות לא כתבתי על המקום שאליו אני הולך מחר, הבסיס. מסתבר שהרבה יותר כיף להיכנס במפלגת התנועה הירוקה-מימד מאשר לכתוב על שמירות, אבל הגיע הזמן לעבור נושא (כי הבחירות הבאות ממילא יהיו עוד חודשיים, אז יש זמן). נתחיל בחלקים החשובים פחות, נעבור לפחות חשובים ונסיים בשוליים.

כשכתבתי על תורנויות המטבח כתבתי על שבוע שמירות שאני מקבל. ובכן, קיבלתי אותו. זה לא היה בדיוק שבוע שמירות, אלא יותר אבט”ש (לא לדאוג, לא ליד עזה או מקום מסוכן). בגלל הזמן הארוך שאני נמצא בצבא (היום שישה חודשים, אז חמישה וחצי) ובגלל שיש אנשים רעים בעולם, קיבלתי את השמירות הכי טובות, בין שתיים לשש (ולמי שלא הבין, גם בצהריים וגם לפנות בוקר. והן לא באמת טובות). קיבלתי גם בן זוג שכל תפקידו בעולם הוא להתלונן. לשמחתי, הוא והאנשים האחרים ששמרו איתי העבירו את הזמן נהדר.

הבעיה היחידה היתה שנתקלתי בסוג האהוב עלי של אנשים: אנשים בלי מוח. באותו חדר איתי ישנו גם אנשים ששמרו אחרי, מה שאומר שהם חזרו מהשמירה שלהם ארבע שעות אחרי שהלכתי לישון. ביקשתי מהם הכי יפה שאני יכול להיכנס לחדר בשקט בלי להדליק את האור. שלושה באמת כיבדו את הבקשה, אבל אחד מהם, שקשור לעובדי רס”ר (מה שמסביר את האיי קיו השלילי שלו) נכנס בצעקות והדליק את האור. לשמחתי אחרי שבוע העונש הזה נגמר והתורנות היחידה אחרי זה היתה עבודות רס”ר ביום חמישי.

עבודות רס”ר אצלינו בבסיס זה לא עבודות, זה יותר סיורים והרמת סיגריות. זה לא ממש עם הרס”ר, אלא עם אחראי הניקיון של הבסיס, שהוא עוד דוגמה לאדם בלי מוח. כשהוא עובר לבדוק את הניקיון ומוצא סיגריה הוא מתכופף עד הסיגריה, נוגע בה ואומר “תרים”. הוא גם סיפר שהוא עבר ליד השער של הבסיס וראה בקבוק קולה. כשחזרנו אחרי ההפסקה וסיפרנו לו שלא מצאנו את הבקבוק, הוא אמר שהוא שוב היה שם וראה אותו. למה הוא לא הרים? התשובה בהמשך.

השבוע שעבר היה אחד הקשים עד עכשיו, וזה עוד לפני יום חמישי, שבו עליתי לשמירה בבסיס. שוב קיבלתי את השעות הנהדרות שתיים עד שש (אין כמו לקום באחת וחצי בלילה), אבל רק כמה ימים. הפעם, בגלל שאף אחד לא הפריע לי, ישנתי בלי סוף (לא בשמירה, תירגעו). לא ינום ולא ישן שומר ישראל? מי שכתב את השיר הזה לא יודע על מה הוא מדבר.

ביום שני יצאתי הביתה לאפטר וחזרתי ביום הבחירות כדי לגרור אנשים להצביע (ולהתחיל לעשות חישובים מתמטיים בעשר בלילה). יום אחרי זה, רביעי, הייתי עתודה. זה אומר שאם מישהו באיזו תורנות לא יכול לעשות אותה (גימלים, נפקדות וכו’) אני צריך למלא את מקומו. כמובן שמישהו הוציא גימלים, וזה היה איפה שעשיתי את האבט”ש הזה (המקום נמצא בתחום האחריות של הבסיס שלי, ככה שאני הייתי האופציה הראשונה להחלפה, למרות שבקלות יכלו להביא מישהו מהבסיס שלו, כי היו חמש שעות מהמקרה עד השמירה הבאה שלו). לשמחתי השמירה שלו היתה בין עשר לשתיים ויום אחרי זה הביאו מישהו מהבסיס שלו כדי שאני אוכל לצאת הביתה.

האירוע הכי מרגש בכל הזמן הזה היה לפני שבועיים, ביום עבודות הרס”ר. בשעה שתיים עשרה וחצי מפקד הטייסת שלי ומפקד הגף שלי העניקו לי דרגת רב”ט. כמובן שהתהליך לקח זמן (לסיכה שמפקד הגף שלי לקח לא היה חוד, אז היא לא נכנסה טוב) והצריך אותי להישאר על הבמה כמה דקות מיותרות. כשרציתי להחליף את המדים חזרה למדי ב’ ולהמשיך את עבודות הרס”ר גיליתי שמפקד הטייסת הכניס את הסיכה גם בתוך הגופיה שמתחת למדים. האיש כבר לא מסתכל על החולצה כשהוא תופר דרגות.

ולסיום, נסיים בחידה צבאית (ששמעתי בשלוש בלילה, מדהים מה מגלים בשעות האלה) שגם מסבירה למה אחראי הניקיון לא מרים סיגריות:

למה נגד לא יכול להיות ג’ירפה?

כי הוא חמור.

נתראה ביום חמישי (יש! נגמרו החצאים!).

יום טוב.

שלכם,

nadavs