משחקים בגושים

ערב טוב לכולם!

העם אמר את דברו, וכהרגלו בקודש הוא דיבר שטויות. עד עשר בלילה ביום שלישי היו אלו הפרשנים שדיברו את עצמם לדעת, משעה עשר בלילה עד עשר ושלוש שניות היתה זו מינה צמח, ומהרגע הזה היו אלו שלי יחימוביץ’, לימור לבנת (או כמו שאבא שלי קורא לה, לבנת חבלה, צרת החינוך), סילבן שלום (אלוהים אדירים, הבן אדם הזה עדיין קיים?) ועוד כל מיני מחממי כיסאות.

ביום שלישי, שניה לפני שיצאתי לכיוון הבסיס, עברתי דרך הקלפי המקומית ושמתי את הפתק של מפלגת העבודה בתוך המעטפה מתוך תקווה שאולי יהיו להם יותר מעשרה מנדטים. יום שלישי בבסיס היה יום נהדר, בו רוב המפקדים לא היו נוכחים, ככה שיכולתי לגרור את מי שצריך לקלפי ולגרום לו להצביע, לא משנה מה.

בשעה שמונה בערב שכבנו כולנו במיטות בחדר וצפינו בטלויזיה. יונית לוי התחילה לדבר על אחוזי הצבעה גבוהים מ-2006 אבל נמוכים באופן כללי, אמנון אברמוביץ’ התחיל לדבר על קואליציות אפשריות ובערוץ 10 כמעט חטפו תביעה כשהם ניסו להרכיב קואליציות עם המדגם של יום שישי שלהם שנראה כאילו הוא המדגם של הבחירות. כולם היו מוכנים לשעה עשר בלילה, שעת חשיפת האסון.

בתשע, כשעה לפני שחיטת הדמוקרטיה, עזרו לנו בארץ נהדרת להירגע קצת עם השיר “תנחומי, ניצחת” ובחדשות ערוץ 2 עם שידורים ישירים ממטות המפלגות. ואז, בשעה עשר בלילה, בעודי מתפתל במיטה ומקווה לא לראות את הפרצוף של ביבי מרוח על עמודה בגובה מגדלי עזריאלי, הגיעו התוצאות.

קדימה 29, ליכוד 27, ישראל ביתנו 15, אמרו שלוש העמודות הראשונות. התגובה הראשונה שלי היתה לצעוק “יש!” ולנשום לרווחה, יש אנשים שפויים בישראל. התגובה השניה היתה להתחיל לעשות מתמטיקה ולראות שאכלנו אותה: 29 + 13 + 4 זה 46, לא מספיק כדי להרכיב ממשלה נורמלית. לעומת זאת, מי שרוצה ממשלה כתומה-שחורה שמצד ימין שלה יש רק תהום זכה בגדול.

ביום רביעי הגיעו תוצאות האמת הכמעט סופיות (והיום התוצאות הסופיות שלא שינו דבר) והראו שאנחנו עמוק בבוץ: קדימה ירדה מנדט אחד, מרצ גם. ש”ס עלתה, האיחוד הלאומי גם כן. המסקנה המתבקשת מכל זה היא ממשלת ימין קיצוני וחרדים (למרות שלימור לבנת אמרה שזו לא ממשלת ימין קיצוני. האישה הזאת היתה שרת החינוך, להזכירכם). המסקנה העוד יותר מתבקשת היא בחירות עוד השנה.

למה בחירות? שימו לב לממשלות האפשריות: ממשלת רוטציה של ליכוד-עבודה-קדימה שבה אין מפלגות סקטוריאליות מיותרות. הסיכוי: ביחס הפוך לאגו של ציפי לבני וביבי (במילים אחרות: אפסי). האופציה השניה היא ממשלת שמאל ממש ממש צרה עם המפלגות הערביות כגוש חוסם. הסיכוי: אפס.

הסיכוי הכי גדול נשאר לממשלת ימין עם ביבי כראש ממשלה. הסיכוי: לשמחתי, נמוך. המפלגות שעלולות להיכנס בממשלה כזאת (ש”ס, האיחוד הלאומי, יהדות התורה ושאר המפלגות ה”לאומיות”, או יותר נכון לאומניות) לא יכולות להסכים על איזו שתיה להביא לישיבה (יהדות התורה רוצים סודה כי זה לבן, ש”ס רוצים קולה כי זה שחור, והאיחוד הלאומי רוצים מים קדושים מהירדן), שלא לדבר על להסכים בנושאים אחרים. להתקדם מדינית מכל בחינה יהיה בלתי אפשרי בממשלה כזאת. אם היא אכן תקום, תוך שנה וחצי יהיו כאן בחירות חוזרות והשמאל יקח בגדול. או שהמפלגות יבגדו בבוחרים, או שהמדיניות הימנית תיכשל בעולם שאוהב יותר את השמאל הישראלי. בכל מקרה, הימין הפסיד בגדול בבחירות האלה ויפסיד בענק בבחירות הבאות.

בינתיים לבני ונתניהו משחקים בגושים (המלצה שלי: שתי שקיות של שוקו שוק יגרמו לכם לשלשל ויפטרו אתכם מגושים) וכל המערכת הפוליטית כבר מסריחה מהם. תכריזו על בחירות חדשות עם אחוז חסימה גבוה יותר, לכו לשירותים ותיפטרו מהגושים האלה. אל תשכחו להוריד את המים.

כנראה שבשנה הקרובה נצטרך כולנו לסתום את האף ולשחק לפי כללי הימין. אחרי החרם הכלכלי שיהיה עלינו בעקבות המדיניות הזאת (או הפגנות של מצביעי ימין נבגדים), נוכל סוף סוף להשתחרר מהעול הזה ולהגיע לממשלה קצת יותר נורמלית בבחירות אוקטובר 2009.

ולסיום, הנה התוצאות שאני ניחשתי לעומת התוצאות האמיתיות:

מרצ – אכלו אותה בגדול. אני אמרתי 5-7, לצערי הרב הם נפלו ל-3. לא טוב בכלל.

ש”ס – עוד פספוס שלי, אבל לטובה. אני אמרתי 12 לפחות, הם יצאו עם 11 (שהם 11 יותר מדי).

ישראל ביתנו – פגעו בטווח התחתון שהצעתי (15 מנדטים) ולא המריאו עם קולות החיילים. עדיין, אלו 15 מנדטים יותר מדי.

הליכוד – ניחשתי 30 פלוס מינוס 3, קיבלנו את המינוס. סיימו עם 27.

קדימה – ניחשתי 27 פלוס מינוס 4 ופספסתי רק באחד. סיימו במקום הראשון עם 28.

העבודה – הפספוס הגדול והעצוב שלי. אמרתי 19 פלוס מינוס 5, והם סיימו עם מינוס 6. עצוב, עצוב מאוד.

בהצלחה לפרס בבחירת הזוכה בבחירות.

יום טוב.

שלכם,

nadavs