תעלומת בחירות

צהריים טובים לכולם!

הבחירות מתקיימות עוד פחות משבועיים, וכדי לשכנע את עם ישראל להצביע, הכינה כל מפלגה תשדיר קצר שאף אחד לא מסתכל עליו. אני, בגלל הבדיחות הנהדרות שאפשר למצוא שם (למרות שהפעם אין “שמים ז’ בקלפי”) והאפשרות לצחוק על אנשים שהסיכוי שלהם להיבחר נמוך יותר מהמשכורת שלי, צופה אדוק בבולשיט הזה. הנה לפניכם הניתוח המלא של כל תשדירי הבחירות המדהימים שהכינו לנו מיטב הפרסומאים והילדים בני ה-12 ששילמו להם להחזיק מצלמה.

אחריות (נפ) – אין יותר מדי מה להגיד על התשדירים, בעיקר בגלל שלמפלגה הזאת אין באמת מצע. הם רוצים לשנות איזה משהו, כמו הטעם של עוגות שמרים, אבל יקבלו בדיוק שלושה קולות.

בל”ד (ד) – את האמת, אין לי מושג. התעמולה שלהם בערבית, ובגלל מחדל של מערכת החינוך הישראלית אני לא יודע ערבית (וכמוני גם מליוני אזרחים אחרים).

הגמלאים (זך) – הבדיחה של הבחירות האחרונות מכה שנית, הפעם גדעון רייכר שמנסה להסביר למה אני צריך לשלם המון כסף כדי שיהיה לו נהג פרטי. הגמלאים היחידים שהם דאגו להם שייכים למפלגה, והמשרד המיותר שהם הקימו לא בדיוק עזר. התשדיר עצמו אפקטיבי כמו הנסיון של בל”ד לשכנע אותי להצביע להם.

דעם (ק) – תשדיר שפונה בעיקר לאוכלוסיה הערבית. הסיבה לכך מאוד פשוטה: רק הם יכולים להגיד אסמא אגבארייה זחאלקה בפחות מעשר דקות.

האיחוד הלאומי (ט) – הם בנו, זעקו, בכו, לחמו וצדקו. נו, אם הם כל כך צודקים, אין סיבה שלא להצביע להם. הבעיה היא שאפילו פצצות הזרחן בעזה לא זהרו כמו הכטום והפטקים שהם מנסים לדחוף לנו (זו לא שגיאת כתיב, צפו בתשדיר שלהם ותבינו).

הבית הלאומי (ב) – זה נורא נחמד לשמוע הסבר על דתיים נורמלים שמתגייסים, משלמים מיסים, מתנגדים לחלוקת ירושלים, רוצים שהליכוד יעלה לשלטון (הם קוראים לעצמם נורמלים?) ומתנגדים לחלוקת שטחים. כל מה שנשאר זה למצוא אנשים כאלה. גם שם הכתום שולט, וכדאי שהם יצחצחו את הנעליים הצבאיות שלהם לפני שיתפוס אותם איזה רס”ר.

הירוקים (רק) – מפלגת כלום ושום דבר שמציגה מופעי סטאנד אפ בכיכובן של חיות עם שיניים של בני אדם.

הישראלים (ים) – משהו שבאמת גרם לי לצחוק. בתשדיר שלהם עומד מישהו שמסביר לי ברצינות גמורה שלמפלגה שלהם אין אידיאולוגיה ומטרתה היחידה היא לשנות את שיטת הבחירות. ומה הם יעשו בשלוש השנים ו-364 הימים שאחרי זה? כנראה יבהו בתקרה.

הרשימה הערבית המאוחדת (עם) – עוד תשדיר שלא פונה לקהל היהודי, אבל כן פונה לכותבים של ארץ נהדרת. זה המקום היחיד בעולם שבו תוכלו לראות ערבי עושה חיקוי של רוסי. לראות ולצחוק.

התנועה הירוקה-מימד (ה) – האמת, הם חידשו לי המון. לא ידעתי שלהרוס את החינוך, הרווחה, איכות האוויר, איכות המים ובעצם כל מה שיש פה זה לא להיות יהודי. דווקא זה עבד פה נהדר בשישים השנים האחרונות. מלכיאור צריך להירגע קצת ולהבין שגם המפלגה שלו מיותרת.

חד”ש (ו) – המפלגה היחידה, מלבד הגדולות, שפונה גם ליהודים וגם לערבים. חבל שהם שמים את דב חנין בתשדירים שלהם, הוא מבריח את כולם עם הפרצוף המפחיד שלו.

יהדות התורה (ג) – שימו לב לדבר הבא: יש המון עניים בישראל, אז יהדות התורה מפעילה עמותות חסד, מבשלת ארוחות לילדים ועושה עוד מעשים מסוג זה. אז למה להצביע לה? אממ… כי… אלוהים אמר.

ישראל חזקה (חי) – אפרים סנה באמת בטוח שאם האוטו שלו יעלה באש הוא יקבל יותר קולות. הוא רוצה למגר את הפשע? קודם כל שיפסיק לדבר כל כך הרבה עם הידיים בשש וחצי בערב בערוץ 10.

כוח הכסף (קפ) – הבדיחה מהבחירות הקודמות ממשיכה גם הפעם, תוך כדי ציטוט משפטים מכל מיני מקורות מוזרים. מפלגה ממש, אבל ממש מיותרת.

כח להשפיע (פ) – התשדיר עצמו עשוי נהדר, אבל המשפט בסוף הורס – “כי צריך נכים בכנסת”. בוקר טוב לכם, כבר יש שם 120 כאלה.

לב (ינ) – המוזיקה הרוסית, השמות של ראשי המפלגה (אלכסנדר טנצר ועובדיה פתחוב, אלוהים ישמור) והעריכה החובבנית יפחידו את כל המצביעים, מלבד, כמובן, אלכסנדר טנצר ועובדיה פתחוב.

אור (אר) – אם מישהו באמת הבין מה לעזאזל הם רוצים, שיגיד לי.

רע”ש – זכויות הגבר במשפחה (פק) – יש סיבה לאותיות של המפלגה הזאת: פאק, מה זה הדבר הזה? הצילום נעשה כשמישהו מחזיק את המצלמה וזז כל הזמן, העריכה קופצנית ואף אחד לא קולט את המסר כי אי אפשר להתרכז בתשדיר הזה (וגם כי אין מסר).

ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק (יק) – לפי הבנתי, המסר של המפלגה אומר מצד אחד “בגלל שאנחנו מעשנים מריחואנה אנחנו צריכים לתמוך בניצולי השואה” ומצד שני “בגלל שאנחנו ניצולי שואה אנחנו צריכים לתמוך בלגליזציה של מריחואנה”. תקנו אותי אם אני טועה.

עלה ירוק (קנ) – אחרי שהם הוכיחו לפני שלוש שנים שיש להם גם שאיפות אחרות, הם באים עכשיו לעשן על הקבר של בן גוריון. התשדירים שלהם הזויים לגמרי אבל ערוכים היטב, והמסר העיקרי שלהם הוא “תצביעו עלה ירוק, יהיה מגניב” (זה באמת מה שהם אמרו).

צומת (ץ) – ההיסטוריה קמה לתחיה בדמות אנשים שצועקים עלינו שהם יחסלו את תופעת משפחות הפשע. לדעתי האנשים בתשדירים מצביעים בעצמם לעלה ירוק.

צבר (צי) – מפלגה מיותרת של רעיון אחד, אבל עם הסיכוי הגדול ביותר להגיע לכנסת. יש להם תשדירים מאוד משכנעים וקמפיין אינטרנט קטן שפונים לקהל הגדול ביותר שעוד לא החליט למי להצביע. שימו עין עליהם, הם יכולים להפתיע.

מרצ (מרצ) – מצד אחד הם עושים עבודת שירות נהדרת לליברמן (כמעט כל מצביע ימין יגיד “בלי הומואים, בלי שמאלנים, בלי ערבים? וואלה, אני מצביע לו”), מצד שני הם עושים עבודה לא רעה בהצגת הדעה שלהם עליו (פאשיסט)  ובהצגת אלטרנטיבה. מכוח האינרציה הם יקבלו בטח 5-7 מנדטים.

ש”ס (שס) – בטלויזיה הם אומרים שקצבת ילדים זו לא סחטנות, זו חמלה. המשפט הזה חצי נכון. זו אמנם חמלה (פוליטית), אבל זו גם סחטנות. אם 800 אלף ילדים צריכים רק 159 ש”ח כל אחד, יוצא שבסך הכל צריך להוסיף 127,200,000 שקלים לתקציב המדינה. חלקו את המספר הזה בארבעה מליון (הערכה של מספר משלמי המיסים) ותקבלו קצת מעל 30 שקלים. אני לא רוצה לשלם כל כך הרבה כסף לאנשים שהפכו את הלידות לעסק. הם מציגים גם הישגים של שר התקשורת כהישגים שלהם (ניוד המספרים הוא לא הישג בלעדי של ש”ס, ובטח שלא יכול להיזקף לטובת האידיאולוגיה שלה), משמיצים את ציפי לבני כי היא תחלק את ירושלים ולא קצבאות ילדים ואומרים “שומרים על הבית”. כן, הבית הפרטי שלהם בבני ברק. מפלגה שלא צריכה תעמולה (שימו לב לשלטי החוצות שלהם, כמו “מי לה’ אלי”, שלא אומרים כלום בעצם) ולא צריכה להיות חוקית, אבל תקבל 12 מנדטים לפחות, לצערי.

ישראל ביתנו (ל) – בלי נאמנות אין אזרחות. רק ליברמן מבין ערבית. לצערי התשדירים שלהם טובים ומשכנעים ואין יותר מדי מה לעשות נגד המוני האנשים שישימו את האות ה-12 בקלפי. הפאשיזם נשפך מכל עבר, אבל קשה לשכנע אנשים שהם טועים אחרי ההפגנות בערים הערביות בזמן המבצע בעזה. 15-18 מנדטים כמו כלום, 21 אחרי קולות החיילים.

הליכוד (מחל) – ביבי, האדם המתאים ביותר להיות ראש האופוזיציה, מציג את תוכניתו ליציאה מהמשבר הכלכלי (הורדת מיסים שלא אפקטיבית בזמן משבר), משמיץ את ההישגים של ציפי לבני (מהמפלגה שלו לשעבר), מראה שהיא הצביעה נגד נשים (אבל בעד הכלכלה) ומפגין יכולות נבואיות (ב-2005 הוא חזה שיגיעו טילים לאשדוד). כבר עדיף התשדיר מ-2006 שאומר שבגלל אולמרט יוכלו להפציץ את נתב”ג. 30 מנדטים עם אפשרות לסטייה של 3 מכל כיוון.

קדימה (כן) – הקמפיין בעד ציפי לבני משעמם כמו שיעור היסטוריה (כי הוא באמת שיעור היסטוריה), אבל הקמפיין נגד ביבי נהדר באפקטיביות שלו. ברגע שהם יתחילו לתקוף את ממשלת הדבורים (כתום שחור, כצבעי האיחוד הלאומי וש”ס) שהוא עתיד להקים, יש להם עוד איכשהו סיכוי. 27 פלוס מינוס 4.

עבודה (אמת) – במשך שלושה ימים הם הציגו את אותם תשדירים. כמו בקמפיין החוצות (“לא סחבק” ודומיו), גם כאן הם הלכו הפוך על הפוך וניסו לפנות לצופים האינטליגנטים. הראיונות עם תושבי הארץ בנוגע לאדם שעליו הם סומכים משעממים ולא עוזרים (היה מבצע לפני שבועיים, זה לא מפתיע שסומכים עליו). החלק הכי עצוב הוא שברק מדבר ורואים שהוא לא מסתכל למצלמה. אולי הוא מסתכל לאמת בלבן של העיניים, אבל לא למצביעים. 19 פלוס מינוס 5.

עוד שבוע וחצי ההכרעה. תצביעו נכון (לא ש”ס, לא ליברמן, לא ליכוד).

יום טוב.

שלכם,

nadavs