במסודר

ערב טוב לכולם!

אחרי שמונה וחצי שבועות, או במילים אחרות כמעט חודשיים, נגמר הקורס. עכשיו אני מוסמך לא לעשות כלום כל אחר הצהריים ולישון באוהל. אין דבר טוב מזה. כמובן ששלושת השבועות האלה לא באו סתם, והסרס”ר (סגן רס”ר) והמפקדים עשו אותם הרבה יותר מצחיקים.

נתחיל עם הסרס”ר של הבסיס, שכיאה לרס”ר לעתיד יש לו שכל של קלמנטינה. הוא לקח אותנו למקום שניקינו פעם קודמת והשארנו בו הרבה זבל. מכיוון שהצבא מאוד יעיל, אנחנו נבחרנו לנקות שם את כל הזבל שבועיים אחר כך. היו שם בטריות שתוקפן פג בשנת 1998, רגליים של שולחנות (“ברזלים”), סמלים של הבסיס ועשרות אלפי קרשים. שניים טיפסו על המשאית שהוקצתה לנו, ואחד מהם נקרא על ידי הסרס”ר “בעל הבית” (אני הייתי “נשמה”). השיא הגיע כשהיינו צריכים להכניס את ה”ברזלים” למחסן. הוא אמר לנו, ואני מצטט במדוייק, “סדרו את הברזלים האלה בפנים. אבל אל תסדרו סתם. אתם יודעים, סדרו במסודר”.

המילה “במסודר” התגלתה במהירות כמילת מפתח של הגאון והוא השתמש בה לכל דבר. לסדר את העצים על המשאית במסודר, להזיז את הקרטונים במסודר, לשבת בהפסקה במסודר. לזכותו ייאמר שהוא התנהג אלינו כחבר ולא העביד אותנו קשה מדי. מצד שני, ייתכן שזה בגלל הקפה הטוב שהיה לו בבוקר.

המפקדים גם הצטיינו השבוע, בייחוד בשבוע האחרון, שהיה עם אווירת סוף קורס. החלק הטוב ביותר היה המסדרים בבוקר. ביום ראשון החלטנו פשוט להתכנס כולנו בחדר אחד ולהכריז על המפקדת שנשארה איתנו בשבת שהיא מספר אחת. לאחר מכן הלכנו להתחבא בשירותים והיא הלכה לחדר שלי. בחלון אחד בחדר שלי היו תלויים גרביים שלי עם מזלגות פלסטיק. את השיטה גיליתי שבוע קודם, כשכיבסתי גרביים. המפקדת חשבה שזו בדיחה. זה היה הדבר היחיד שלא היה בדיחה.

יום אחרי זה שמנו ביצים בחדרים במקומנו והתחבאנו בשירותים. הסיבה לביצים היא שהמפקדים נתנו לנו לשמור על ביצה מכיוון ששכחנו איזה מכשיר בכיתה. באותו יום בבוקר לקחנו ביצים מחדר האוכל, כתבנו עליהן את השמות שלנו ושמנו אותן בחדרים כדי לקבל את המפקדים במקומנו.

ביום שלישי היה המסדר הכי טוב, והוא הוכן יום מראש. בכל חדר נתלו ציטוטים של המפקדים ובכל תא בשירותים היה מישהו עם עיתון שעליו מודבק ציטוט. בחדר שלי מישהו עשה את עצמו ישן עם מגזין בלייזר על הפרצוף. מפקד הקורס נכנס ואמר “או, בלייזר אני אוהב. ככה צריך לראות בחורות. החדר הקודם איכזב אותי”. הבנות עשו איזה משהו טיפשי, כרגיל.

שבוע לפני זה היה לנו תרגול מסכם עם הקפצה לפניו. המפקדים נכנסו לחדרים עם מגהפון וצעקו דברים כמו “לקום, יש לכם עשרים דקות!” ו-“חסר לנקבה שתצא עם מעיל!”. אני כבר חשבתי שכיבוי המעצבנים האלה עושים לנו תרגיל, אבל כיבוי כבר עזבו מזמן. מכיוון שהיו לנו עשרים דקות ואנחנו קמים בעשר דקות, אנשים ניצלו את הזמן כדי לעשן (“זה נראה לכם הזמן לעשן?”) ולמלא מים בקולר (“יא חתיכת מפונק!”). אחרי הקפצת הג’ובניקים הזאת היה לנו משא ג’ובניקים של שלושה-ארבעה קילומטרים ברחבי הבסיס (מפקד המסלול התנשף מקדימה אחרי מפקד המגמה, היחיד שהיה שם בכושר).

כשסיימנו את זה, היה לנו תרגול מעשי מסכם ושמו אותי לפקד עליו. במקצוע עצמו, מי שמבצע את התפקיד שאני עשיתי נקרא ר”צ. יש סיבה טובה מאוד לשם הזה. הוא באמת רץ. יום אחרי זה הייתי כל כך תפוס שבקושי יכולתי ללכת. חוץ מזה, לא עשו לי חיים קלים שם. כל עשרים דקות ביקשתי הארכה בשביל משהו שנמשך חמש שעות (חשבו בעצמכם כמה פעמים זה). חוץ מזה, הייתי גם צריך לתת הקשב, ושברתי את שיא הבסיס בהקשב מהיר (נסו להגיד “לקבלת המפקדים הקורס ימתח להקשב. שתיים, שלוש הקשב! שתיים, שלוש, הקשב!” בארבע שניות). התרגול הוכתר בסוף כמוצלח וקיבלתי מחמאות בתחקיר שלאחריו.

ביום שלישי האחרון היתה לנו שבירת דיסטנס. כולם הגיעו עם בגדים רגילים והמפקדים הציגו את עצמם וירדו על כל מי שהיה צריך לרדת. הם התגלו כילדים קטנים ואימתו את מה שלא כולם רוצים לדעת: הצבא מנוהל על ידי ילדים קטנים. מאוד. או בקיצור, תדע כל אם עברייה כי הפקידה את בניה בידי הילדים הקטנים ביותר.

ביום רביעי היה טקס סיום (בגלל שהייתי ראשון לעלות על הבמה, חטפתי את המכות הכי רציניות מהמפקדים) וחלוקת צווי הצבה. לאחר שמפקד המסלול ראה לאן אני ועוד מישהו מוצבים הוא לקח אותנו הצידה, נתן לנו אגרוף ליד הכתף (הוא מרביץ חזק, המנוול הזה) והסביר לנו איך להגיע לשם. כל אחד קיבל את ההצבה שמתאימה לו (חוץ מאחד שהשתמש בויטמין P ואפילו המפקדים אמרו לו “לא מגיע לך!”. כולם היו בהלם אחרי שהם אמרו לאן הוא הולך) וכולם יגיעו מחר לתפקיד המתאים להם ביותר.

לאן אני הולך מחר? את זה אני לא יכול להגיד. למען האמת, אני לא יכול להגיד שום דבר על השירות הצבאי שלי מעכשיו, חוץ מזה שהוא מתבצע בארץ (וכמובן לרדת על הרס”ר). הבלוג כנראה יחזור למתכונתו הרגילה של שכנוע אנשים לא להצביע ש”ס.

ולסיום, הנה המשפטים שנתלו במסדר האחרון שלנו:

“עובדים קשה בקיבוץ, אה?” – אחת המפקדות יורדת על מישהי שעובדת לאט עם הפטיש (היא התנצלה אחר כך).

“אתה מנסה לטשטש אותי? שאלות?” – מפקד המסלול למישהו שישן איתי בחדר. הטשטוש עדיין בגדר תעלומה (ה”שאלות?” בסוף מופיע כי זה מה שהוא אמר פחות או יותר אחרי כל מילה).

“מה נראה לכם?” – אותה מפקדת מהמשפט הראשון. זו האמירה שהיתה לה בערך מתחילת הקורס.

“אני עומד לתת לכם זמן קצר לצאת החוצה. כדאי לכם לצאת בזמן הזה, אחרת סתם תחזרו פנימה ושוב תצאו החוצה. (אחרי שתי דקות) יש לכם 42.38 שניות. זוזו” – אחד המפקדים שמורח את הזמן במקום לתת לנו ללכת בנחת.

“את בדיסטנס איתי?!” – מפקד הקורס כועס על מישהי שעמדה מולו עם משקפיים.

“אתם רוצים שישכחו אתכם במקלחת?” – אחת המפקדות אחרי שהגשנו מצב”ה לא נכונה.

“אני רוצה שההקשב יעיף את הקונדום של ה-611!” – קונדום – כיסוי של משהו, 611 – משהו שעבדנו עליו. זה משפט של אחד מהמפקדים היותר נחמדים עם עודף מוטיבציה.

“בחשמל יש וולט, יש ואט, יש הרץ, אבל אני לא יודעת מה זה כל אחד” – המפקדת בשיעור שקשור בחשמל. בשבירת דיסטנס התברר שהיא באמת לא יודעת מה זה כל אחד, אבל היא תדע בקרוב.

יום טוב.

שלכם,

nadavs