תעלול או ממתק (מקיין, לבני או ברק)

ערב טוב לכולם!

ליל כל הקדושים יחול הלילה, אבל את האמריקאים זה לא ממש מעניין. יש להם בחירות על הראש. הם צריכים להכריע בין ג’ורג’ בוש לברק אובאמה (מקיין הוא בוש בתחפושת, אז הוא לא באמת מתמודד). עוד ארבעה ימים הם יכריעו מי יוכל לשגר טילים גרעיניים לתוך העשור השני של המאה ה-21.

האמריקאים יודעים להנות מהבחירות שלהם. הם עושים פסטיבל גדול מכל דבר, כל נאום של מתמודד זוכה לעשרות אלפי בלונים שנופלים עליו והם יודעים לפנות לקהל הרחב. יש להם נושאים בוערים על הראש והם לא מהססים לגעת בהם. ביטוח בריאות, המשבר הכלכלי, בעיות קריטיות. יש להם תשובה טובה לכל שאלה.

אצלינו מתחיל בקרוב מאוד פסטיבל הבחירות, אבל עם אכזבה קלה. שידורי התעמולה הוגבלו לשבועיים בלבד, ואלה השידורים שאני לא מפספס אף פעם. עדיין קשה לשכוח את שידורי התעמולה משנת 2006 שבהם מפלגת לחם ביקשה שנשים ז’ בקלפי. בהחלט אחד מרגעי השיא של הטלוויזיה הישראלית.

הבעיה הגדולה יותר מתחילה בהתלבטות במי לבחור. עם הגיעי לגיל 18, אני נכלל בפנקס הבוחרים (שהוא כנראה פנקס מאוד עבה. אחרי הכל לרשום מליוני שמות בפנקס קטן זה לא קל), וזה אומר שאני גם צריך להגיע לקלפי ב-10 בפברואר ולשרוף את הפתקים של ש”ס. חוץ מזה, מסתבר שאני גם צריך לבחור במפלגה כלשהי שאני פחות או יותר מסכים עם הדרך שלה. אין מפלגה כזאת. כרגיל כשזה מגיע לבחירות, בוחרים את הגרוע פחות מבין כל האפשרויות.

יש עוד יותר ממאה ימים עד העשרה בפברואר, אז יש לי מספיק זמן להחליט. רק בקשה אחת לי מכם – לא ש”ס. רק לא ש”ס.

יום טוב.

שלכם,

nadavs