קדימה, צב!

צהריים טובים לכולם!

הטירונות נגמרה, החופש שאחריה הסתיים גם הוא ובעקבות כך הגעתי ביום ראשון לנתב”ג על מנת להתחיל את הקורס, שמתקיים אי שם בדרום הארץ. אחרי עשרים אלף שעות נסיעה הגענו לבסיס, שמנו את התיקים בחדר ולמדנו את הדבר הכי חשוב בקורס: צעידות.

לפי המדריכים שלי, מישהו גילה שהדרך הכי מהירה לצעוד ברחבי הבסיס היא בשלשות כאשר מישהו מצעיד בשיטת “שמאל ימין שמאל” הידועה. כמובן, מי אנחנו שנתווכח עם מחקר של שנים ושטיפת מוח צבאית. נעמדנו בשלשות והתחלנו את הפרוצדורה. כשהגענו לכביש, עצרו אותנו והסבירו לנו שלכל דבר בצבא יש פרוצדורה, כולל חציית כביש. אחרי שהבנו את הפרוצדורה המדהימה הצלחנו להגיע לכיתה ולעבור את השיעור (על היום הראשון).

בהמשך הימים כבר הבנו מה צריך לעשות עם הצעידות האלה, ואפילו שכללנו אותן עד כדי כך שגם הן הפכו לבדיחה. לצעוק “קדימה, צעד!” זה סתם משעמם. פעם אחת למישהו יצא “קדימה, צב!”, ומאז כולם משתמשים בזה. זה כמובן אומר שאחרי כל עצירה כולם צוחקים, אבל כבר למדנו להסתיר את זה מספיק טוב כדי שלא יעצרו אותנו כל חמש שניות.

כאב הראש השני שהגיע עם הקורס הוא מסדרים. מכיוון שעברנו מאוהלים לחדרים (יותר צפופים מהאוהלים), צריך לעשות עליהם מסדר כל בוקר, וזה אומר לדאוג שלא יהיה אבק מרחף באוויר. כבר למדנו לעשות אותו מספיק טוב כדי שכל פעם הוא יפול ויכעסו עלינו, אבל אנחנו מגוונים. פעם הוא נופל בגלל הפטיו ופעם בגלל אבק על השמיכות. בסוף נצליח להעמיד מסדר. אני מקווה.

כשיש מסדר, אני קודם כל משתלט על הדלי, נכנס לשירותים ולא יוצא משם עד שהוא לא נגמר. כל הקורבנות שמגיעים לשם מנקים את המקלחות והרצפה ואני מסיים עם האסלות והכיורים. בסוף המסדר, אחרי שעוברים המדריכים ובודקים שהכל נקי (או לא), מגיע הרס”ר ששומע הכל. ממש הכל. האוזניים שלו יותר גדולות מצלחות לווין. כל בוקר אני מצדיע לו, הוא בודק את השירותים ושואל אם הכל חסר. אחר כך הוא עולה קומה ומציק לאחרים.

מלבד שני הדברים האלה, הקורס די קל. החומר הלימודי קצת מעייף (במיוחד עם שש שעות שינה בלילה), אבל מכיוון שהוא קשור מאוד לנושאים שלמדתי בבית הספר (בעיקר פיזיקה) אני מסתדר איתו. לפעמים אני אפילו דוקר את עצמי בעין עם העט בגלל עיוותי הפיזיקה שהולכים שם.

ואם כבר הזכרנו פיזיקה, ביום רביעי האחרון הגיעו תוצאות בחינות הבגרות. מכיוון שהיתה לנו שעת ט”ש של שעה וחצי, הלכתי לשק”ם לבדוק את הציונים (כן, יש אינטרנט). כולם יותר טובים מהיסטוריה, ולכן זוכה המקצוע המגעיל הזה להיות הציון הנמוך ביותר שלי.

ספרות – ההפתעה הגדולה ביותר – 83. מסתבר שהמורה שלי חוזה את העתיד, כי היא גם הגישה אותי על 83. מי היה מאמין שאני אעבור את השמונים במקצוע הזה.

לשון – אמנם להגיד שלוש בנים אני לא יכול עם הציון הזה, אבל נראה לי שיסלחו לי אם אני לא אבדיל בין הנושא לנשוא עם הציון 84 (81 סופי).

אזרחות – החקירות נגד אולמרט והשחיתות הגואה לא הרסו לי יותר מדי. 96 בבגרות, 98 סופי.

כימיה – במבחן שלוש יחידות המורה הגישה אותי על 100 וגם הצלחתי לא להתבלבל בין המינוס לפלוס, אז גם בבגרות קיבלתי 100. בהשלמה לחמש יחידות הוגשתי על 98 וקיבלתי 97, בטח כי שכחתי לכתוב איפהשהו “מסודר ומאורגן”.

פיזיקה – בבדיחה שקראו לה מעבדת חקר קיבלתי 94 בבגרות, מה שאומר 97 סופי. בקרינה וחומר, הבדיחה העיונית, קיבלתי 93, מה שאומר עוד 97. הציון הסופי בכל המקצוע הזה הוא 97.

מתמטיקה – אימת כיתת הגאונים. למרות שעשיתי רק מתכונת אחת מתוך שתיים (וארבע הזדמנויות), הוגשתי על 100. למרות שעשיתי את שאלה 4, שהיתה עם מספרים מרוכבים ועלולה היתה לגרום לחשיבה, קיבלתי 100 בבגרות. סה”כ מתמטיקה: 100.

שנה טובה לכולם!

יום טוב.

שלכם,

nadavs