לילה טוב לכולם!
כן, זה נכון. אחרי חמישה שבועות קשים מנשוא, עם משאות, מסעות, ימי שטח קשים, אינסוף מטווחים, שש שעות שינה שנמדדות על השניה והשכמות קשות סוף סוף נגמרה הטירונות ואפשר לעבור להילחם בעזה.
טוב, על מי אני עובד. אפילו הקייטנה בין כיתה א’ ל-ב’ היתה יותר קשה מהטירונות המסכנה שעברנו. משאות? החזקנו M-16 (שלושה קילו). מסעות? כן, חמש מאות מטר עד המטווחים. ימי שטח קשים? שלוש שעות שדאות. אינסוף מטווחים? תשעה מקצים שנפרסו על יומיים. שש שעות שינה? נדיר ביותר, בד”כ שבע. השכמות קשות? כן, בטח. קייטנת צה”ל מחזור 2008 נגמרה, הגיע הזמן להתחיל לעבוד.
ביום ראשון התאספנו כולנו במקום קצת שונה מהרגיל. כשהגעתי, התברר שהיו שם רק עוד עשרה מחברי למחלקה ורק הסמלת עומדת שם ומחכה. לאחר כעשר דקות הגיעה גם המפקדת שלנו ולבסוף הצלחנו להשלים חצי מחלקה. באותו זמן גם התברר שאחת הסמלות הגיעה עם מדי ב’, מה שגרם לה להיעצר על ידי המשטרה הצבאית (מחוץ לבסיס מותר הרי רק מדי א’). אחרי חצי שעה יצאנו משם לכיוון הבסיס.
באותו יום היו לנו שני דברים עיקריים: נהיגה מונעת ובוחן בר-אור. בנהיגה המונעת הגיעו נהגים של חברת אלטרנתיבי עם שש מכוניות ולימדו אותנו להשתמש נכון ב-ABS, לעבור במעברים צרים ולעשות סלאלום כמו שצריך (היה כיף, שווה לנסות). לאחר מכן היתה הרצאה שבה אמרו לנו עוד פעם דברים שאנחנו כבר יודעים (ע”ע אלכוהול, עייפות, סמים).
בוחן בר-אור, למי שלא יודע, הוא בוחן כושר הנועד להציק לחיילים ולגלות כמה פטוריסטים יש בפלוגה. אצלינו היו המון. לפי לוח התוצאות של המבחן, 35% מהמחלקה עשו אותו. כן, המספר אמיתי. פחות מחצי מהמחלקה עשתה את המבחן.
המבחן כולל כפיפות בטן, שכיבות סמיכה וריצת אלפיים. בכפיפות הבטן התיישבה לידי מפקדת המחלקה ואסרה עלי לעצור. כל פעם שרציתי לנוח קצת היא אמרה לי שאני צריך לעשות את המקסימום. להפתעתי, הצלחתי להגיע ל-84, שתיים פחות מהציון המקסימלי. בלעדיה הייתי עוצר בארבעים או חמישים. בלעדיה גם לא הייתי תפוס ארבעה ימים אחר כך. בשכיבות הסמיכה לא הלך לי כל כך טוב ובריצת האלפיים ממש לא טוב. לא נורא, העיקר ההשתתפות.
ביום שני היה יום שדאות. סליחה, שלוש שעות שדאות. אחרי שקמנו, סידרנו את האוהל והלכנו לאכול בחדר האוכל ירדנו ל”שטח”, שהיה בעצם עמדת שמירה בבסיס. עשינו שם שניים שלושה תרגילים חסרי תועלת וחזרנו לאוהל. בקיצור, לא יום ולא שדאות. סתם בזבוז זמן משווע.
באותו יום גם נבחנתי במבחנים המעשיים: מסיכת אב”כ, הרכבה ופירוק של מכשיר קשר, עזרה ראשונה ונשק. בכולם קיבלתי מאה (אני יודע לעשות חוסם עורקים הולנדי. זה מדהים). בזמן המבחנים הסמלת תפסה כמה אנשים שהלכו לישון באוהל והם נענשו על כך קשות (בריצה).
ביום שלישי קרו שני דברים מרכזיים: מפקדת המחלקה חטפה קריזה שלא נראתה כבר הרבה זמן ואיימה שהיא לא תשביע אותנו. מאוחר יותר, התקיים טקס ההשבעה. עשינו הכנה, נעמדנו לפי גבהים ועשינו את מסע הכומתה שלנו – מהפלוגה עד רחבת המסדרים (פחות או יותר מאתיים מטר) בשמאל ימין שמאל. הטקס היה עשוי היטב ובסופו אפילו קיבלתי עוד תנ”ך. עכשיו יש לי שלושה.
ביום רביעי סיימנו הכל. החזרנו ציוד, שטפנו את הסמליה כמו שצריך ועמדנו בשמש בהמתנה לצווים שלנו. לשמחתי הגדולה מאוד, לא קיבלתי את התפקיד שלא רציתי (שכולל הכשרה של שמונה חודשים עם השלמת טירונות 03). ביום ראשון אני מתחיל קורס ומשם עובר לבסיס אחר שבו אני אבצע את התפקיד. סוף סוף לא צריך לעמוד בשלשות מול חדר האוכל (ויותר טוב, אפשר לאכול בו את האוכל בלי לגלות אותו אחר כך באותה צורה באסלה).
נתראה עוד שבוע או שבועיים (תלוי בקורס).
יום טוב.
שלכם, כבר לא טירון,
nadavs