מחלקה אחת סוגרת שבת

לילה טוב לכולם!


ידענו שזה יגיע, התכוננו נפשית ובכל זאת זה היכה בנו: על השעון היה כתוב Sat ואנחנו היינו באוהל. כלומר, רובנו. כלומר, שניים וחצי אנשים. בפלוגת הפטורים אפשר לספור על כף יד אחת את מספר האנשים שלא היו בבית מסוף אוגוסט ועד אתמול. בכף היד הזאת אפשר גם לקטוע כמה אצבעות.


השבוע השלישי של הטירונות כלל פחות או יותר עשיית שום דבר, אבל באופן אינטנסיבי, כנראה בגלל שהסמלת לא היתה כל השבוע (ידיעה שהתקבלה בתשואות רמות). עברנו לנו מהפסקה להפסקה, ממנוחה אחת לאחרת. היתה תחושה שכל השבוע הזה נועד כדי שנישאר שבת ואז יקרעו אותנו. מסתבר שזה לא היה רחוק מהאמת. השבוע הזה באמת היה סתם, כדי שנרגיש איך זה להישאר בשבת בבסיס.


ביום שישי, כדי להשאיר טעם טוב, הלכנו לעבוד במטבח (שבפעם האחרונה שיצא ממנו טעם טוב בן גוריון הכריז על הקמת המדינה). אני הייתי בקבוצה שעבדה הכי קשה, זאת שמסדרת את חדר האוכל. כתוצאה מכך, בארוחת הבוקר קיבלתי עבודה קשה מאין כמוה – לחלק מעדני דני לנכנסים לחדר האוכל. כמובן שכולם רוצים שניים, אבל בעקבות איומים על חיי מאחראי המטבח כל אחד קיבל רק אחד. ואז חזר למנה נוספת.


באותו יום במטבח גם התגלו לי כמה סודות מאוד מעניינים (חוץ מזה שהסמלת חזרה לחיינו). אחד מהם הוא דרך הכנת הסלט. לוקחים מלפפון, קוצצים אותו עם מכונה ומכניסים לתבנית גדולה. אותו דבר עושים עם עגבניות, אבל חותכים אותן ידנית עם סכין. בסוף מכניסים שתי ידיים, בלי כפפות, לתוך התבנית ומערבבים. התוצאה: סלט חסר טעם שאותו אני אוכל בכמויות מסחריות.


עוד סוד מטבח ידוע שגיליתי קשור לתאריך התפוגה של האוכל. ככל שהוא קרוב יותר, כך גדל הסיכוי של אותו אוכל להגיע לצלחת. יש שם שלט, ואני לא צוחק, שאומר שצריך להשתמש במוצרים ישנים קודם. הצבא צועד על קיבתו ואחר כך מתפלא שהיא מקולקלת.


קצת לפני כניסת השבת נכנס הנודניק הראשי (קראנו לו חופ”ל – חופר פלוגתי. החופ”ל, דרך אגב, הוא ידידה הטוב ביותר של הפלוגה, והוא בעצם חובש פלוגתי) שהתמנה לנאמן שבת והודיע שאם נופל משהו על הרצפה, אסור להרים אותו (שאלתי בצחוק אם הרצפה לא כשרה לשבת. הוא ענה לי ברצינות שלא). לאחר שהוא סיים לבדוק שאני לא מנקה את הרצפה עם שניצלים, יצאנו לנוהל שבת והלכנו להתרחץ ולנוח באוהל עד ארוחת הערב, שאותה היינו צריכים לסדר מבעוד מועד. הארוחה היתה טובה מאוד ואפילו כללה סלט שבדרך כלל לא מכינים (גם אותו עירבבו בידיים חשופות).


יום אחרי זה, לפני ארוחת הערב, תדרכו אותנו מה עושים לאחר יציאת השבת בשבע וחצי. החופ”ל תיקן ואמר שהשבת לא יוצאת בשבע וחצי. הסמלת תיקנה את עצמה ואמרה שבע שלושים ושש. הוא היה צריך שוב להתערב ולהודיע על יציאת השבת בשבע שלושים וארבע. לסמלת כבר יצא עשן מהאוזניים והיא הודיעה לו שארבע הדקות האלה לא יהרגו אף אחד. מעולם לא הסכמתי איתה יותר.


ביציאת השבת עזרנו למחלקה אחרת במטבח, ושוב גיליתי משהו מעניין: יש שם עכברושים. גדולים. מאוד.


השבוע האחרון היה יותר מעניין, כשהשיא היה כמובן המטווחים. רגע לפני שירדנו למטווחים הודיעו לי ולעוד מישהו שאנחנו שומרים. הלכנו לשמור קצת בצל וחיכינו שכולם ירדו למטווחים. פתאום קראו לי לנקות קצת את אוהל הפריסה. בזווית העין נקלט לחם בפינת העישון והוא מיד הוכנס אל מתחת למדים. כשכולם הלכו, לקחתי לי צנצנת שוקולד והתחלתי לנגב. פתאום הגיע לאיזור השמירה מישהו בלי נשק, סימן לכך שצריכים להוציא בשבילו את הנשק, פעולה שצריך לבצע קצין. שאלתי אותו אם צריך להגיע מישהו, והוא הודיע שסגן מפקד הפלוגה בדרך. השוקולד והלחם הוחבאו באופן מיידי מתחת לארון (הם לא יצאו משם מאז).


המטווחים עצמם היו מהנים, חוץ מקטע אחד. בהפסקה אני ישבתי להנאתי בצילייה בעוד כולם יושבים. פתאום יצאה מפקדת המחלקה עם סגן מפקד הפלוגה וראו את המחזה. היא צעקה לכולם לצאת החוצה, וגם אני יצאתי למרות שלא עשיתי שום דבר רע. היא הבטיחה לכולם שעות ביציאה, אבל היה נראה שהיא שכחה מזה. לעומתנו, אחד מחברי החכמים לאוהל קנה בשקם הנייד בזמן שאסור ועוד הלך עם הקניה לכיוון המטווח ונתפס. נפסקו לו ארבע שעות ביציאה.


ביום חמישי כבר היתה אווירה של סוף שבוע, ומשום מה אנשים היו בטוחים שאנחנו יוצאים באותו יום, עם צידוקים כאלה ואחרים. באותו יום היו לנו מבחנים (איך לשים ולהסיר מסכת אב”כ ועוד כל מיני דברים מעניינים) והם נמשכו עד הערב. רק כשהלכנו לישון אנשים הבינו שאנחנו משתחררים רק ביום שישי.


ביום שישי הוכח סופית שאנשים יעשו הכל בהינתן התמריצים הנכונים. כולם כבר ראו את הבית לנגד עיניהם עד שהם רצו למשמע כל פקודה שהיא על מנת לסיים ראשונים. אחרי שסיימנו הכל נעמדנו בחית והסמלת הקריאה שמות, וגם את השם שלי. התברר שמפקדת המחלקה זכרה לי את מקרה המטווח ורשמה לחובתי שעתיים ביציאה. דיברתי עם הסמלת שנפנפה אותי בהתחלה, אבל לבסוף הלכה לברר את העניין. לאחר בירור קצר קיבלתי את החוגר שלי ויצאתי הביתה.


השבוע הבא קצר ביותר וכולל שלוש לינות באוהל ואת סיום הטירונות. לאחר מכן אני גם אדע לאן אני הולך בהמשך השירות שלי.


נתראה ביום רביעי.


יום טוב.


שלכם,


nadavs

לא רואים את האתר/התגובות כמו שצריך בסלולר? נסו את הלינק הזה

התגובות של 2 למחלקה אחת סוגרת שבת
  • בני.
    14/09/2008 ב2:25

    נו… אתה מתקדם בדרכו של איציק מרדכי?
    יש מנהלת מחלקה ואתה בישראל…    😛

    הגב
  • The BIG little
    14/09/2008 ב2:56

    נשמע לי כאילו עדיף לצום בצבא ולהפוך לאנורקסים..
     
    בהצלחה עם סיום הטירונות והמשך השירות>:D<

    הגב

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.